פוליטיקה

אז הוא אומר \ ש.קוצר

 

 

“זאת היא הכלכלה הטובה ביותר בהיסטוריה של ארצנו”, חוזר ומודיע לנו הנשיא דרך כל מקרופון מזדמן. כנגדו קמים כל הדמוקרטים ואומרים: “זה לא אתה, זאת הירושה שקיבלת מאובמה”. אז מי לדעתכם צודק? האם אמנם היה זה הנשיא אובמה שזרע את הזרעים שאת תנובתם קוצר כעת טראמפ, או שטראמפ צודק בטענתו שהוא זה שהפיח את האש בגחלת המתקררת, בדרך שאובמה אפילו לא חלם עליה?

הוויכוח הזה רק יתעצם ויתחדד, ככל שמועד הבחירות יתקרב, בהנחה כמובן שטראמפ יהיה עדיין בתמונה, ושהוא יוביל את הרפובליקנים למלחמה. אז בואו ונקדים את כולם, וננסה לבחון את הנושא בעצמנו

עובדות: 13 חודש לפני שאובמה נכנס לבית הלבן בינואר 2009, פרץ משבר כלכלי, שנחשב לגדול והמשמעותי ביותר בהיסטוריה האמריקאית, גדול אף מזה המכונה “הגדול” בתחילת שנות ה 30. בחודש מאי 2009, חמישה חודשים אחרי השבעת אובמה לנשיא, הגיע המשבר הזה לסיומו באופן רשמי, על אף ששוק העבודה התחיל לגלות סימני התאוששות רק 5 חודשים אחר כך. אובמה התחיל את כהונתו בתחתית של תהום עמוקה ואפלה, וכל הפרמטרים הכלכליים הצביעו על כך ללא כל וויכוח. אבל מהרגע שהוא נכנס לבית הלבן, ההתאוששות הייתה ברורה גם היא, ובתום תקופת כהונתו הראשונה, לא היה עוד ספק שארה”ב חוזרת לדרך המלך הכלכלית

תקופת הכהונה השנייה של אובמה הייתה טובה הרבה יותר בעת שההתאוששות הכלכלית קיבלה תנופה והעבירה להילוך יותר גבוה. גרף השיפור בכל הפרמטרים הכלכליים, כולל שוק העבודה, הראה בבירור עקביות קבועה כלפי מעלה בקו ישר, וכניסתו של טראמפ לבית הלבן לא שינתה את המגמה. קו השיפור ממשיך לעלות באותה הסזוית ובאותו הקצב

טראמפ ביצע שני שינויים שהיו אמורים להשפיע על הקו הזה, ולשנות את זווית העליה כלפי מעלה במהירות גבוהה יותר: האחד היה העברת חוק נרחב לקיצוץ במס ההכנסה והשני ביטול תקנות ותקנים. הגרף הגיב באופן חיובי למהלכים האלה, וקצב השיפור התגבר מעט. אין ספק שהשינויים האלה הביאו לתוצאות חיוביות בטווח הקצר, אבל מומחי כלכלה לא ישנים טוב בלילה והם מודאגים מההשלכות שלהם בטווח הבינוני והארוך

 

 

אי אפשר לנתח את המצב בלי להציג טבלאות מסובכות וגרפים שמבטאים כיוונים ששתוכנות מחשב בלתי מפלגתיות וחסרות דעה פוליטית מפיקות, נסתפק אולי באמירה, שמומחים שבוחנים את הטבלאות והגרפים, לא יכולים למצוא הוכחה חותכת, שהשינויים שעשה טראמפ, יועילו גם בעתיד. המומחים גם לא מוכנים לחתום שמחוללת המצב הכלכלי העכשווי הינה מדיניותו של טראמפ, והם נמנעים מלחרוץ את הדין למי הבכורה, לאובמה או לטראמפ. לדעתם מה שהמידע מראה זה, שללא הבסיס הכלכלי המוצק שאובמה הצליח לצקת במהלך שנות נשיאותו, מדיניותו של טראמפ לא הייתה עוזרת לחלץ שום עגלה מהבוץ. היא יכולה לתרום אך ורק כשהיא רוכבת על אותו בסיס מוצק שהוא קיבל בירושה, וגם זה לא לטווח הארוך

הרווחים, כמו גם התוצר הלאומי הגולמי, עלו בהתמדה במהלך השנים ואזרחי ארה”ב התחילו להרגיש יותר בטוחים במשרותיהם, כשמספרי האבטלה הלכו וירדו גם הם בהתמדה. הבורסה חוגגת בלי הפסקה כמעט, וזה אחרי שחודשיים אחרי השבעתו של אובמה, התהפכה מגמת הירידות בבורסה, שצנחה בשיעור של 57% במהלך החודשים שקדמו לה, והתחיל הטיפוס מחדש שלא נגמר עד ימינו אלה, (למעט כמה מכשולים בדרך, שעליהם היא הצליחה להתגבר די מהר). המגמה הזאת נמשכת כבר 11 שנה, ואין ספק שהדחיפה והבסיס האיתן שעליו היא נשענת, העניק לה ממשל אובמה

המדיניות המוניטרית של ממשלי אובמה וטראמפ שונה. אבל מדיניות ההוצאות האגרסיבית של ממשל אובמה בתקופת כהונתו הראשונה, הייתה קרוב לוודאי מתנהלת על ידי כל נשיא במקומו, במצב הנתון. טראמפ מתלונן שאובמה נהנה מקיצוצי הריבית שהכריז עליהן האוצר, בעוד שהוא צריך להתמודד עם העלאה בריבית. טראמפ שוכח אבל את העובדה (בכוונה או שלא בכוונה), שהאוצר היה חייב לתת תשובה למשבר הדיור שגרם להפסדים עצומים של אנשים פרטיים, כמו גם למשקיעים, שגרמו למעשה להתמוטטות הבנקים. כשטראמפ נכנס לבית הלבן, בעיות שוק המגורים כמו גם האבטלה, כבר היו שייכות לעבר, והוא קיבל כביש ישר, חלק ונטול מכשולים, שכל מה שצריך כדי לנסוע בו זה לדעת לנהוג ישר

הדרך הנכונה להשוואת הביצועים של שני הנשיאים הינה השוואת הפתרונות שלהם לבעיות שצצו במהלך תקופת שלטונם. על אובמה הוטל לעצור מיתון חריף, למנוע ממנו להתדרדר עוד יותר, ולהוציא את העדלה מן הבוץ. זה לקח יותר זמן ממה שהציבור ציפה, אבל בסופו של דבר המשימה שלו הוכתרה בהצלחה גדולה, שהמספרים של תקופת כהונתו השניה מראים בוודאות

 

האתגר של טראמפ היה שונה לחלוטין. היה עליו לשמור על מצב כלכלי יציב שנמצא בקו שיפור קבוע, בעוד הוא אמור להתמודד עם צמיחת הגירעון התקציבי והחוב הלאומי. כמו כן היה עליו לתת תשובה לירידה ברמת החיים של המעמד העובד ולפערי השכר הגדלים והולכים בין הקצוות. ביטול ושינוי בהסכמי הסחר, נועדו להחזיר מקומות עבודה לאמריקה ולשפר את הכנסת עובדי היצור – כוונה טובה שלא הצליחה להתממש עד עתה. קיצוצי המס שלו היו אמורים להגדיל את ההשקעות במשק ולהעלות את שכר העובדים, מתוך אמונה תמימה שכאשר המעסיקים ירוויחו יותר, הם יעבירו חלק מהרווחים האלה להשקעות וליצירת מקומות עבודה חדשים, כמו גם להעלאת שכר עובדיהם. זה כמעט לא קרה, וסביר להניח שגם לא יקרה. התוצאה העיקרית של קיצוצי המס הועילה בעיקר לכיסם של אלה שכבר יש להם די והותר ממילא

הכלכלה האמריקאית בתקופת טראמפ חזקה, אבל רחוקה מלהיות “הכי טובה מעולם”, כפי שטראמם חוזר ואומר. היא אפילו לא הטובה ביותר בהיסטוריה המודרנית. כשבוחנים את הכלכלה של טראמפ בהשוואה לשבעה נשיאים שקדמו לו, הציון של טראמפ אינו עולה על “טוב”, במקרה הטוב ביותר. מה שכן, טראמפ נמצא במקום הראשון בטבלת הנשיאים, אם בודקים את השגיו מזוית של צמיחה ממוצעת בשכר, במקום השני בצמיחת התל”ג, במקום השלישי ברמת האבטלה, ובמקום הרביעי מבחינת העליות בבורסה

ההשגים של רייגן באמצע שנות השמונים, ושל קלינטון באמצע שנות התשעים, עלו על השיגי טראמפ בצמיחת התל”ג: 4% לעומת 2.9% ב 2018. בסוף שנות התשעים, הותיר קלינטון ליורשו יתרת זכות של כמעט חצי טריליון דולר, שסיכמה 4 שנים רצופות שבהן לאמריקה היה כסף בבנק. באותה תקופה העסקים פרחו, ההכנסה האישית עלתה ואתה גם הכנסות המדינה ממיסים – כל זאת כשדרגות המס היו גבוהות בהרבה מאלה הנהוגות כיום

תקופת טראמפ מתאפינת בצמיחה חסרת תקדים בהקף הגירעון, מאזן הסחר והחוב הלאומי, לא כפי שצריך להיות בזמנים של “בום” כלכלי – כזה שהנשיא חוזר ומצהיר עליו שוב ושוב. העובדות האלה נחשבות על ידי המומחים לאות אזהרה ברור, למשבר כלכלי קרוב. תחזיקו חזק, רכבת ההרים הכלכלית, כך חוזים המומחים, עומדת לפני ירידה במדרון תלול עד מאוד

 

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*