Uncategorized, פוליטיקה

 איך ולמה נולד הרומן בין מודי לישראל ולהודו ? מאת אריאל כהנא 

מאז חילופי השלטון בהודו ועלייתו של מודי, שיתוף הפעולה עם ישראל התהדק. בירושלים הבינו לפני שנים אחדות: כשאירופה מוצפת באנטי-ישראליות, זה הזמן לרכוב על הנמר של העולם המתפתח ולפרוץ לשווקים חדשיםתף בדוא”ל

“אני מאחל לחבריי בני הדת היהודית חג חנוכה שמח! מי ייתן שחג אורים זה ותקופה זו של חגיגות תבשר שלום, תקווה ורווחה לכול”. את הברכה הטריוויאלית אך החריגה הזו צייץ לפני כשלוש שנים בחשבון הטוויטר שלו נרנדרה מודי, ראש ממשלת הודו. לכאורה ברכה טריוויאלית, שכן לא מעט מנהיגים בעולם המערבי משתתפים בטקסי הדלקת נרות חנוכה.

למעשה זו ברכה חריגה, שכן זו הפעם הראשונה שבה מנהיג מדינה אסייתית, ועוד גדולה וחשובה כל כך, טורח לכתוב ולפרסם אותה בטוויטר הפרטי שלו. חשוב לא פחות: ראש הממשלה ההודי התעקש על ברכה בעברית ולא בהינדית או באנגלית. ללא ספק מחווה מיוחדת.

בנימין נתניהו ונרנדרה מודי. צילום: EPA

הציוץ המפתיע של מודי נענה תוך זמן קצר בתודת טוויטר בהינדית מטעמו של נתניהו. אם למישהו עוד היה ספק, כך סומנה תחילתו של האביב ההודי־ישראלי. אלה לא רק ההתכתבויות החביבות או פגישת שני המנהיגים בראשית סתיו 2014 בניו־יורק. זה גם לא רק המהפך הפוליטי בהודו, שאחרי 50 שנות שלטון של מפלגת הקונגרס הסוציאליסטית העלה לשלטון את מודי הימני. מעבר לכל אלה מדובר בהבנה הדדית ובאווירה כללית של הדרג המקצועי והפוליטי הבכיר בשתי המדינות, שעל פיה לשני הצדדים יש מה להרוויח מהתקרבות הדדית.

להעתיק את ההצלחה

הודו סווגה בשנים האחרונות בישראל כ”מדינה בעדיפות עליונה”, כלשונו של פקיד ישראלי בכיר. בעבר נפגש ראש הממשלה עם קבוצת צעירים בליכוד, ולדברי הפעיל עומר דוסטרי הסביר שם נתניהו כי “האסטרטגיה הכלכלית שלו היא לפתוח את השוק הישראלי לדרום אמריקה, הודו, סין ויפן. אירופה היא יבשת חולה ומנוונת, היא עוברת תהליכי אסלאמיזציה ומלאת אנטי-ישראליות”, ולכן הוא שקד על העברת מרכז הכובד הכלכלי לשווקים שהוזכרו. “אין עתיד מול אירופה, ובמקום לעמוד מול הלחצים שלהם השמאל משתף איתם פעולה'”, סיכם נתניהו.

זו לא הייתה התבטאות מקרית של ראש הממשלה. בקדנציה המסתיימת כמעט שלא קיים ביקורים מדיניים באירופה. אף ששליש מהייצוא והייבוא הישראליים נעים על הציר לאירופה וממנה, נתניהו באמת חשב ועדיין חושב שלישראל אין מה לחפש שם.
השינוי ביחסי הודו וישראל אינו פתאומי. במדיניות חכמה וארוכת טווח, משרד החוץ וזרועות שלטון נוספות מטפחים כבר שנים את הקשרים החקלאיים והטכנולוגיים בין ישראל למדינות האסייתיות. המדינות המתפתחות הללו עדיין נשענות על משק חקלאי מיושן. ישראל, כמובילה עולמית בתחום, בונה חוות הדגמה והדרכה בכל רחבי היבשת ומזמינה חקלאים מקומיים לבוא וללמוד.

 

“לחיי הידיות רבת השנים בין הודו לישראל”, שלטי ענק מקבלים את פני ראש הממשלה בגוג’ארט. צילום: שירית אביטן כהן

אחדות מהחוות האלה הוקמו במחוז גוג’ארט שבו שימש מודי כמושל ובו ביקר היום נתניהו. הוא עצמו הוזמן לישראל ב־2006 במסגרת המדיניות של טיפוח קשרים חקלאיים, טכנולוגיים ופוליטיים עם מנהיגים עולים באסיה. ברוח זו הוא שיגר לפני חמש שנים לא פחות מ־600 חקלאים הודים לתערוכת ‘אגריטק’ בתל־אביב. הקשר עם ישראל הותיר אצלו רושם חיובי מאוד, ואת מה שעשה בהצלחה במחוז שלו הוא מתכוון להעתיק להודו כולה. נתניהו היה המנהיג הזר הראשון שבירך את מודי מיד לאחר המהפך. מודי, קפיטליסט מושבע כמו נתניהו, לא שכח.

ב-2014, בעצרת האו”ם בניו־יורק, נפגשו השניים. מהצד ההודי ניכרה התרגשות. השניים דיברו על מה שדיברו וסיכמו מה שסיכמו. כמה שבועות לאחר מכן נשלח לניו־דלהי היועץ לביטחון לאומי דאז, יוסי כהן. במקביל התקיימה פגישה נפרדת בין מי ששימש כשר החוץ, אביגדור ליברמן לעמיתתו סושמה סווארג’.

ראש הממשלה בנימין נתניהו נפגש עם שרת החוץ של הודו סושמה סווארג’. צילום: קובי גדעון, לע”מ

לפני ארבע שנים היה זה נפתלי בנט, שהיה שר הכלכלה, שיצא לבקר בניו־דלהי ובמומבאי, בירת העסקים של הודו, ואלמלא הבחירות היה נוסע אליהן שנית. כך שהדרג הפוליטי עשה את המוטל עליו, וזה חשוב. כי כשיש רצון מנהיגותי, לפקידים ולמגזר הפרטי קל יותר לפעול. ועדיין, יטעה מי שייחס רק לפוליטיקאים את התנופה ביחסינו עם הדמוקרטיה הגדולה בעולם. הפנייה הישראלית מזרחה החלה לפני השלישייה נתניהו־ליברמן־בנט, ותימשך גם אחריה. העילה לכך פשוטה. העולם המתפתח, קרי אסיה, אפריקה ודרום אמריקה, הוא העולם הצומח. וישראל חייבת לרכוב על הנמר.

“הייצוא הישראלי משתנה. זה קורה בלי קשר לסכסוך המדיני או לפוליטיקה, אלא מפני שסין והודו מחזיקות כיום יותר מ־20 אחוז מהתמ”ג העולמי”, אמר ל’מקור ראשון’ אוהד כהן, ראש מנהל סחר חוץ במשרד הכלכלה. “העולם של מערב אירופה מתיישן כי האוכלוסייה שלו לא גדלה. מנגד, ב־2050 יחזיקו הודו וסין קרוב למחצית מהתמ”ג העולמי. היצואן הישראלי מזהה את המגמה ונע לאסיה, לאמריקה הלטינית ולאפריקה המתעוררת”.

יוגה מדינית

זוהי אפוא מסגרת הרקע. מרתק לא פחות הוא התוכן שנוצק לתוכה, שכן קשה לחשוב על שתי מדינות הפוכות יותר באופיין מאשר ישראל והודו. זו זעירה וזו ענקית, זו חד לאומית־דתית וזו רב־גונית ורב־דתית, זו מהירה וזו אטית, זו טכנולוגית ומתקדמת וזו מכנית וברובה מיושנת, זו מוטת מערב וזו מוטת מזרח.

“יש הבדלים אבל יש גם דמיון”, אמר שגריר ישראל בהודו, דניאל כרמון. “אלה שתי הדמוקרטיות היחידות בין מרקש לבנגלדש. יש איומים משותפים של טרור, ויש שילוב של מסורת עתיקה עם חיים מודרניים וטכנולוגיים, כך שהצדדים משלימים זה את זה. זה סוג חדש של דיפלומטיה. בשונה מקשרים קלאסיים בין מדינות, כאן הצדדים לא באים עם רשימת בקשות. נקודת המבט היא איך משתפים פעולה, ולא מה אתם יכולים לעשות בשבילנו ולהפך”. יוגה מדינית אם תרצו.

עם עלייתו לשלטון הכריז מודי על “מהפכת ארבעת הצבעים”, בהתאמה לצבעי הדגל ההודי. צבע זעפרן מסמל ייצור חשמל, בעיקר באמצעות אנרגיות מתחדשות. הצבע הלבן מייצג את הגברת תוצרת החלב. ירוק מלמד על שיפור החקלאות, וכחול על שדרוג נמלי הים ושוק הדיג.

יחסי ישראל־הודו נשענים על שלוש רגליים. הראשונה היא הסחר הביטחוני. צבא הודו הוא אחד הגדולים בעולם, עם יותר ממיליון חיילים. לתעשיית הנשק הישראלית שם דבר בינלאומי, ואחת לתקופה נחתמת עסקה משמעותית. לפני חודשיים למשל החליטה ממשלת מודי לרכוש מרפא”ל 8,000 טילים נגד טנקים מסוג ‘ספייק’ ויותר מ-300 משגרים, בעסקה ששוויה 525 מיליון דולרים. לפני כחמש שנים חתמה התעשייה האווירית על עסקת אספקה של מגוון מערכות מודיעין ושליטה בהיקף של 1.1 מיליארד ש”ח. אלה שתי דוגמאות מתוך עסקאות רבות שחברות ישראליות עושות בהודו.

הרגל השנייה היא החקלאות הטכנולוגית. כבר ב-2014, הפרויקט החקלאי הגדול ביותר מטעמה של ממשלת ישראל התקיים בהודו. אז חנך השגריר כרמון שני מתקני הדרכה והדגמה חדשים, ובמשך השנים התווספו ויתווספו 17 חוות חדשות ל-12 הקיימות. “לא מדובר כאן בסיוע אלא בשיתוף פעולה. ההודים הם בעלי הבית שמשקיעים את המשאבים, אנחנו מביאים את הידע ואת שיטות הגידול שפיתחנו במשך השנים. כבר היום יש תוצרת חקלאית יוצאת מהכלל מהחוות האלה. זה דבר שיוצר קשר אסטרטגי אמיתי. בעתיד הקרוב והרחוק נשתלב במרכיבים האחרים של מהפכת הצבעים, קרי משק החלב והאנרגיות המתחדשות. התוכניות כבר מוכנות”, דברי השגריר.

הרגל השלישית היא ביטחון הפנים, או החשש המשותף מטרור. מתקפת הטרור במומבאי ב-2008, שכוונה כזכור נגד בית חב”ד, הבהירה להודים עד כמה הסכנה מוחשית. על רקע זה נחתם לפני כארבע שנים הסכם לשיתוף פעולה, וההערכה הייתה שכמו בתחום מכירות הנשק, גם במאבק בטרור תתעניין הודו בהיצע הישראלי, הכולל אימונים, ידע ומוצרים שונים.

ראש ממשלת הודו, נרנדרה מודי. צילום: AP

בקצב השאנטי

עם כל הרצון הטוב וחרף המאמץ הממשלתי, לוקח זמן עד שעקומת הייצוא להודו תתעקל כלפי מעלה. הודו רוויה ברגולציה וביורוקרטיה. הקצב שונה מהותית מזה של ישראל. “לוקח לנו גם זמן להבין את הצרכים של השוק ההודי”, אמר ישראל מקוב, העומד בראש כמה חברות בתחום המכשור והטכנולוגיה הרפואיים. מקוב, לשעבר מנכ”ל ‘טבע’, הוא מנושאי הבשורה של השוק ההודי בישראל ולהפך. הוא שותף ל’פורום הכלכלי ישראל־הודו’, המתכנס אחת לשנה וכולל אנשי עסקים בכירים משתי המדינות. הוא גם עומד בראש חברת התכשירים הרפואיים הגדולה ביותר בהודו.

“כשמדובר בישראל, באירופה או בארה”ב, אנחנו נכנסים לגוגל ומזהים מיד את הצורך של הציבור. בהודו זה לא עובד כך”, הסביר מקוב. “נכון שאנחנו קטנים מספרית, אבל אני ואחרים מאמינים שיש כאן פוטנציאל גדול. לנו יש חדשנות ואצלם יש תעשייה ומערכות שלמות שעוברות שדרוג. רמת החיים שם עולה, ויותר אנשים נכנסים למעגלים כלכליים גבוהים יותר. החיבור של החדשנות מצד אחד והצרכים שלהם מצד שני בקידום שירותים ותעשייה, יכולים ליצור סינרגיה. גם אם יש קשיים, החיבור אמיתי ושום דבר לא יעצור אותו. זה לא יקרה בזבנג וגמרנו וזה גם לא יבוא על חשבון אמריקה או אירופה, אלא יתווסף אליהם בתהליך ממושך”.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*