Uncategorized

אל תקלקל את עולמי

אם הכול נברא כל כך טוב, מהיכן באו המלחמות, שפיכות הדמים, הרעב, הייסורים, המוות וכל החוליים והפגעים הקשים? מתי זה נברא? כיצד זה נוצר?

בחמשת הפרקים הראשונים של התורה אנו לומדים על סיפור בריאת העולם ועשרת הדורות הראשונים של בני האדם, מאדם ועד נח. פרט לכל המשמעויות הרבות שניתן למצוא בחמשת פרקי בראשית הראשונים, יש בפרקים אלו גם מענה לשאלה שמנקרת בלבותיהם של בני אדם במהלך כל הדורות: אם הכול כל כך טוב, מהיכן מאיפה צמח כל הרע?

כל יום בסיפור הבריאה מסתיים בנימה אופטימית, “וירא אלוקים כי טוב”. אמנם ביום שני לא נסתיימה מלאכת המים, ואין ביטוי “כי טוב” על דבר שאיננו מושלם, על כן בא יום שלישי ומכפיל את הביטוי “כי טוב” – תשלום על יום שני, וגם על עולם הצומח של יום שלישי. הכתוב מגדיל לעשות כאשר ביום השישי, עם תום בריאת שמיים וארץ, הסיום הוא “וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד”.

וכאן נשאלת אותה השאלה: אם הכול נברא כל כך טוב, מהיכן באו המלחמות, שפיכות הדמים, הרעב, הייסורים, המוות וכל החוליים והפגעים הקשים? מתי זה נברא? כיצד זה נוצר?

התשובה היא: בחמשת הפרקים הללו שפותחים את ספר בראשית.

היצור האחרון שנברא הוא האדם, והכול נועד כדי לשרת אותו, בהיותו נזר הבריאה. ומה ייחודו? מה עושה אותו ליהלום שבכתר הבריאה? יש לו מעלה שאין לשום נברא אחר – לא לדומם, לא לצומח, לא לחי ואף לא למלאכי השרת – רק לאדם יש הזכות והחובה לבחור: “ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך”. הזכות הזאת שמורה אך ורק ליצור אנוש.

על הביטוי “ויאמר אלוקים נעשה אדם” אומר הרמב”ן שזו הפנייה של הקב”ה לאדמה, שהיא אחד מארבעת יסודות היקום. הקב”ה אומר לה: בואי וניצור יחדיו את האדם. את תתרמי את החומר, את הגוף, ואני אתן את נשמת החיים. לכן האדם נברא בצלם – שזה הצד הפיזיולוגי, ובדמות – שזה החלק הרוחני שבו. כמאמר הפסוק: “נעשה אדם בצלמנו כדמותנו”. וכפי שנאמר בפרק ב’: “וייצר ה’ אלוקים את האדם עפר מן האדמה וייפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה”.

אדם מלשון אדמה, ואדם מלשון “אדַמֶה לעליון” המובא בספר ישעיהו.

במה האדם דומה לעליון? בכוח הבחירה! והנה המענה לשאלה המנקרת ששאלנו לעיל: העולם נברא כולו טוב, ולפי חז”ל נטל הקב”ה את אדם הראשון, טייל עמו בגן עדן ואמר לו: ראה את כל הדברים שבראתי לשימושך, אנא אל תקלקל את עולמי. וכאן מגיעה הטרגדיה. אדם הראשון לא קיבל תרי”ג מצוות ואף לא שבע מצוות בני נח. רק ציווי בודד להעמידו במבחן – אל תאכל מעץ הדעת. אולם הוא נכשל ולא בוחר בטוב, ולא נזהר מן האיום “כי ביום אכלך ממנו מות תמות”. בכך הוכיח האדם כי אינו ראוי לגן עדן ואינו ראוי לחיי נצח. אז מגיעה הקללה: “בזיעת אפיך תאכל לחם… כי עפר אתה ואל עפר תשוב”. החומר גבר על הרוח ועל כן אינו ראוי לחיי נצח.

גם תגובתו של האדם לאחר החטא מעוררת רחמים: לא אני, האישה נתנה לי, הוא אומר. מחפש לתלות את הקולר בצווארה של חווה. וגם כפיות טובה יש בו כי הוא מתריס באומרו “האישה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ”. אך יש לציין שלפחות אדם הראשון לא מתכחש לחטאו, הוא רק מאשים את האישה.

דור אחד חולף, והפעם החטא חמור בהרבה: “ויקום קין אל הבל אחיו ויהרגהו”. רצח הוא העבירה הנוראה ביותר גם בין אדם למקום וגם בין אדם לחברו. וכאן ההידרדרות מתבטאת גם בתגובה של קין. לשאלה “אי הבל אחיך?” הוא משיב בשקר ובחוצפה: “לא ידעתי, השומר אחי אנוכי?!”.

כאן אנחנו רואים פער בין שני דורות, וזה לא סוף פסוק. לאחר מכן מופיע למך אשר הרג שני אנשים, גם את קין וגם את תובל קין. למך עוד מתגאה בכך ו”תורם” לנו את השירה הראשונה של התנ”ך: “עדה וצילה שמען קולי, נשי למך האזנה אמרתי כי איש הרגתי לפצעי וילד לחבורתי”. כלומר, הוא עוד מתפאר בגבורתו וברצח שני בני אדם.

סיום חמשת הפרקים הראשונים מוביל אותנו אל נח ושלושת בניו, אל דור המבול. אם עד עכשיו ההידרדרות המוסרית הייתה נחלת יחידים – אדם, קין ולמך – מכאן ואילך ההידרדרות היא כללית ומגיעה למצב של “ותשחת הארץ לפני האלוקים ותמלא הארץ חמס”.

הרי לכם תשובה לשאלתנו הראשונה היאך נוצר הרע בעולם. הקב”ה ברא את העולם מושלם, אך אנו, בני אנוש, לא עמדנו בניסיונות ולא בחרנו בטוב ובחיים אלא הבאנו על עצמנו את כל הפגעים שבעולם בגלל בחירה קלוקלת.

מכאן יש לקח גם לדור הקודם. לפני ששואלים היכן היה אלוקים בשואה, חייבים להעמיד למבחן את נושא האדם בשואה. איך ירד לשפל כזה ואיך עמד עולם שלם מנגד ולא עשה את המוטל עליו: הצלת חיי אדם?

הרב ישראל מאיר לאו הוא רבה הראשי של תל-אביב, ולשעבר הרב הראשי לישראל

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*