חדשות

“אתה הולך לישון בפחד”: הפשיעה שמכה ביישוב הצפוני בישראל מאת אלי אשכנזי

החקלאים במטולה מודים כי אינם רואים סיום קרוב לתופעה שהפכה לדבר שבשגרה: “הגניבות הללו הפכו למציאות יומיומית”. הם קראו למשטרה להתערב ולמנוע מהם התמוטטות כלכלית. “שיהיה להם מודיעין, כמו זה שיש לגנבים

לפני שבוע סיים יוסי לויט עוד יום עבודה ארוך וקשה במטע הקלמנטינות של המשפחה באזור מטולה. “התחלתי לעבוד בחמש וחצי בבוקר ובסביבות ארבע אחרי הצהריים הייתי בבית אחרי מקלחת, מחכה למנוחה קצרה וצעידה ספורטיבית. ואז, התקשרו אלי ממשטרת ראש פינה וסיפרו לי שיש אצלם בתחנה כמה נשים שנתפסו גונבות אגוזי פקאן באיילת השחר. במכונית היו להם גם 70 קילוגרם קלמנטינות שהן טענו שאני נתתי להן”.

יום קודם התיר לויט לקוטפות לקחת מעט פרי לבתיהן, אבל 70 הקילוגרם המדוברים נגנבו ממנו. “התלבטתי אם לנסוע עד למשטרת ראש פינה בגלל 70 קילוגרם קלמנטינות. זה דלק וזמן יקר ובסוף לא יצא מזה דבר”. לבסוף, הוא נסע והעיד בפני השוטרים, כי לדבריו “אסור לוותר ולהרים ידיים בכל נושא הפשיעה החקלאית. אי אפשר להתייחס לכך כאל עובדה קיימת”.

לויט ובז (צילום: חיים שפיר)

לויט הוא דור שביעי במושבה הותיקה שעל גבול הצפון. צאצא למייסדי המושבה שקמה בשנת 1896. “חקלאות זה חלק מהמורשת של המשפחה, תמיד נאבקנו על קיום החקלאות”, אמר. אבל לדבריו, “כל נושא הגניבות זו תופעה שהפכה למציאות יומיומית החל משנות ה-90. אתה הולך לישון בלילה בידיעה שיכול להיות שיגנבו לך משהו”.

ביום חמישי ישבו לויט וחברו, ליאור בז במשרד הקטן המשמש את לויט. בז גם הוא בן למשפחת חקלאיםותיקה במטולה. מול עיניו של לויט מסך מחשב עליו רואים את התמונות שמשדרות מצלמות האבטחה הרבות בחצר התפעול. “אני לא יכול לדעת מה קורה עכשיו במטעים שלנו. אני לא יכול לשים שומרים ומצלמות בכל מקום. הגניבות הן כבר חלק משגרת חייו של חקלאי בישראל, שיגרה שלא מדברים עליה. אתה אומר לעצמך ‘זה מה יש’, כי זו מציאות שכבר לא באמת מתייחסים אליה”.

מטולה (צילום: עמותת התיירות מטולה)

לויט ובז העלו עשרות מקרים גניבות מהשנים האחרונות, מגניבות ענק של טרקטורים וציוד מכני, דרך לוחות סולאריים ועד גניבת פירות. בחוץ השתוללה הסופה של סוף השבוע ונדמה היה כי גשם במועדו וגניבות מהמשקים שלהם הם היינו הך – שניהם מרכיבים את מציאות חייו של חקלאי ישראלי, אם כי הגשם פחות צפוי מגניבה

.

אחרי שנתפסים הגנבים – מגיע שלב הנקמה

השניים תיארו את החלוקה של הגניבות לכמה מדורים. “יש גניבות יום ויש גניבות לילה”, הסביר לויט, “גניבות יום הן כמו גניבת הקלמנטינות. פשוט לאור יום לוקחים לך כמות משמעותית של פירות. לכאורה מדובר בנזק קטן יחסית, אבל זו גניבה של מאות שקלים, ששייכים למשפחה שלי. יש שנים עם יבולים נמוכים שבהם כל קילוגרם הוא משמעותי”.

לדברי בז “חקלאים כבר יודעים מראש שיהיה להם פחת על סעיף גניבות. זה עצוב, אבל זו המציאות. לחקלאי מטולה יש כעשרת אלפים דונם אדמות חקלאיות, ולא ניתן לאבטח את כולן. מטולה עוד נחשבת במצב טוב בגלל המיקום הגיאוגרפי – מצד אחד יש צבא ומצד שני יש כניסה אחת ויציאה אחת למושבה וממנה. הבעיה היא עם האדמות שנמצאות רחוק יותר, באזור קריית שמונה”.

סוג נוסף של גניבות הן מה שהם מכנים “גניבות שוק”. לדברי לויט ימי שני ורביעי הם ימי שוק בקריית שמונה ולכן ימי ראשון ושלישי יותר מועדים לפורענות. ויש שווקים נוספים כמובן, קצת רחוקים יותר שגם להם צריך להביא סחורה. פגיעה נוספת היא תחת הגדרת “נזקים”. מדובר במקרים שמתרחשים לרוב אחרי תפיסת גנבים. או אז מגיע שלב הנקמה שכולל חיתוך צינורות והרס מחשבי השקייה.

“אלו גניבות שיכולות להביא להתמוטטות של משק משפחתי”

תפוזים שנגנבו מפרדס במטולה

בתחום גניבות הציוד אחת הפגיעות הקשות היא גניבת לוחות סולאריים המספקים את האנרגיה למחשבי ההשקייה. עלות לוח קטן היא כ-5,000 שקל ויש לוחות שעלותם הכספית מגיעה לעשרת אלפים שקל. אם גניבות היום וגניבות השוק נותרות כמעט ללא תגובה ונספגות בפחת, הרי שגניבת לוחות סולאריים הביאה את חקלאי מטולה לנקוט יוזמה ולצאת למבצע שמירה. חקלאי המושבה ארגנו תורנות שמירה ויצאו מדי לילה למטעים, אחרי יום עבודה מפרך ולפני יום עבודה נוסף. לבסוף הצליחו לתפוס את כנופיית הגנבים ומיגרו לעת עתה את תחום גניבת הלוחות הסולאריים.

בראש מדרג הנזקים עומדות גניבות של טרקטורים וציוד חקלאי. “אלו גניבות שיכולות להביא להתמוטטות של משק משפחתי”, מבהיר בז. בראשית החודש, לדוגמה, גנבו לאחד מחקלאי מטולה טרקטור ומנערת של עצי פקאן. סכום הנזק מערך בכ-200 אלף שקל.

כבשים שנגנבו ממושב בשרון, לפני כחודשיים (צילום: דוברות המשטרה)

לדברי בז “זו גניבה שמתנהלת כמו מבצע לכל דבר – יש איסוף מודיעין, יש כמה כלי רכב שמשתתפים במבצע, כולל רכב שפותח ציר ורכב עם מנוף. אם ב’גניבות הרגילות’ אתה נושך שפתיים וממשיך כרגיל, כי אחרת תשתגע, הרי שגניבה של ציוד יקר היא כבר סיפור אחר. זו ממש מכה וקשה לנו להתמודד עם זה”.

הציפייה שלו היא ש”למשטרה יהיה גם כן מודיעין, כמו שיש לגנבים. החקלאים לבד לא יכולים להתמודד עם זה, מה עוד שאנחנו לא רוצים להסתבך. לכל החקלאים במטולה יש כלי נשק, אף אחד לא יעז להשתמש בו”.

לויט מבהיר שלו יש נשק, אבל הוא לא יוצא עמו לעבודה. “סבתא שלי, אסתר לויט, כלת פרס ישראל שהיתה מוכרת כ’דודה אסתר’ ,הייתה מסתובבת בשדות, לפני קום המדינה, עם רובה קרבין ושומרת. מדי פעם הייתה קופצת ללבנון לבקר חברה קרובה. היא בטוח היתה יורה בגנבים, אבל אני בוודאי שלא אעשה את זה. אני מקווה שהמדינה תגן עלינו”.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*