פוליטיקה

בהר הבית, ברמאללה ובעזה: הקמפיין של נתניהו קנה הישגים לפלסטינים

ההודעה על ניכוי תשלומי המסים לרשות ששימשו למשכורות משפחות אסירים נועדה להכות באבו מאזן, אך הוא רק התחזק. בתגובה, איים כי לא יקבל שקל מישראל, מה שעלול לגרום לקריסת הרשות ולהסלמה בעזה בשיאה של תקופת הבחירות. בשער הרחמים זכו הפלסטינים לסיוע ירדני והמתחם נפתח

ההתחממות האחרונה בהר הבית סביב פתיחת “שער הרחמים” המוביל לתוך רחבת מסגד אל-אקצא, מייצרת שוב עניין רב בתקשורת הערבית וכמובן הפלסטינית. הפירומנים הרגילים כבר מריחים את אדי הדלק וממהרים לנסות ולהבעיר את הגזרה, בראשם חמאס, שמבליט את הנושא בכל דרך אפשרית, אך גם פעילי הפתח במזרח ירושלים. אחד מהם הוא פעיל תנזים מתחילת האינתיפאדה השנייה, נאסר קוס, שהיה שומר ראשו של פייסל אל-חוסייני איש האורייינט האוס, שידע לא מעט עימותים עם השלטונות הישראלים.

רק בסוף השבוע ביקר במקום חבר הכנסת אחמד טיבי, שמבין את הפוטנציאל הנפיץ של המקום ואת חשיבותו דווקא בימים של בחירות. טיבי, רק נזכיר, היה האיש שהעניק לאינתיפאדה השנייה את כינויה “אינתיפאדת אל-אקצא”.

אולם מתברר כי מי שטורח אפילו יותר מהאחרים על “חימום האווירה” באירועים האחרונים בהר, הם דווקא הירדנים. השבוע הם החליטו על הרחבת מועצת הווקף האסלאמי שמנהלת את המתחם מטעמם ומטעם הרשות הפלסטינית. במקום 11 חברים, נכללים במועצה זו כעת 18 חברים. שבעת החברים החדשים נחשבים כולם כבכירים בפתח וברשות. כך לדוגמה, עדנאן אל-חוסייני, חאתם עבד אל-קאדר ומאזן סנוקרוט.

מתפללים מחוץ לשער הרחמים הנעול, בשבוע שעבר

נראה כי מדובר בניסיון ירדני לשדר אחדות שורה עם הרשות הפלסטינית ואבו מאזן בכל הקשור לניהול הר הבית וירושלים, זאת מספר חודשים לפני שהממשל האמריקני מתכנן לפרסם את “תכנית המאה”. חברי המועצה הם אלה שהתפללו ב”באב אל-רחמה” בשבוע שעבר, על אף שהיה סגור מאז 2003. הצעד הזה הוביל לחסימה של המקום מצד משטרת ישראל ונעילה של השער במנעולים ושרשראות. מאז נערכו במקום הפגנות מחאה בכל יום, ובאחת הפעמים נשברו המנעולים והשרשראות שהוצבו שם.

הבוקר נעצר נאג’ח בקיראת, סגן מנהל הווקף המוסלמי בירושלים, על ידי כוחות הביטחון ובנוסף, נעצר עבד אל-עזים סלהב, ראש מועצת הווקף החדשה, שהירדנים הקימו עם הרשות הפלסטינית. השניים מצטרפים לשורת מעצרים שבוצעו לאורך השבוע האחרון סביב הר הבית. השר הירדני לווקף ומקומות מקודשים לאסלאם אמר הבוקר כי מעצר ראש מועצת הוקף הוא הסלמה חמורה ומשחק באש.

המשטרה חסמה את הכניסה להר הבית, אך לאחר לחץ ירדני ומוסלמי גובר, חודשה הכניסה להר הבית והמשטרה הסירה את המנעולים והשרשראות. וכך רשמו לעצמם בשבוע שעבר הפלסטינים והירדנים הישג כאשר “באב א-רחמה” שב ונפתח, וישראל, זו של ממשלת נתניהו, בשקט בשקט התקפלה לה עם הזנב בין הרגליים.

בדיוק כשכבר כולם היו בטוחים שהוא גמור, בדיוק כשהפופולריות שלו מגיעה לשפל חדש, הגיעה ממשלת ישראל והפיחה רוח חיים ביו”ר הרשות הפלסטינית, אבו מאזן. לכאורה, ההודעה הדרמטית של ממשלת ישראל על ניכוי כחצי מיליארד שקלים מכספי המסים של הרשות, המשמשים לתשלום משכורות למשפחות האסירים והמחבלים הפצועים וההרוגים, הייתה אמורה להיות מהלומה לא פשוטה לרשות ולעומד בראשה. אלא שבפועל, הימים האחרונים בישרו על מגמה הפוכה, לפחות באשר לדעת הקהל הפלסטינית. מנגד, ההודעה של אבו מאזן כי הרשות תסרב לקבל “אפילו אגורה”, כל עוד תמשיך ישראל לנכות את כספי משפחות אסירים גרמה להתעוררות בתמיכה באבו מאזן.

הרשתות החברתיות גועשות בימים האחרונים מפניות של אגודות סטודנטים, פקידים ברשות, חברי מנגנוני הביטחון, קצינים וחיילים, ועוד רבים אחרים – כולם יוצאים בהודעות תמיכה נרגשות ביו”ר הרשות ובהתחייבות לתרום את משכורתם לטובת משפחות “השהידים והאסירים”. כך כותב לדוגמה פאדי אבו עיישה, משכם, בעמוד הפייסבוק שלו: “כבוד הנשיא מחמוד עבאס, אני איש הצבא, תורם שלושה חודשי משכורת מלאים למשפחות השהידים ואסירנו ופצועינו”. בהודעה אחרת מטעם תנועת צעירי הפתח במכללת ח’דורי בטול כרם, מודיעה כי קבוצת הסטודנטים מוותרת על התקציב של מועצת הסטודנטים לטובת השהידים והאסירים. ויש עוד לא מעט דוגמאות מעין אלה.

לפתע הרשות הפלסטינית והעומד בראשה, מצטיירים כמי שאינם מהססים ללכת אלי קרב כאשר מדובר בנושא הנחשב לקונצנזוס בחברה הפלסטינית: משפחות האסירים ו”השהידים”. מכאן ניתן אולי להבין את התגובה המהירה של אבו מאזן, שהודיע כי הרשות לא תקבל כסף מישראל כל עוד תנכה מכספי המסים שלה.

אבו מאזן גם יודע כי למהלך הזה יש תקדים שהסתיים בכניעה מלאה של ישראל. בינואר 2015, לאחר שהרשות הפלסטינית הצטרפה ל”אמנת רומא” ולבית הדין הבינלאומי, החליטה ממשלת ישראל להפסיק לחלוטין את העברת כספי המסים של הרשות. לאחר כחודשיים, כבר חזרה בה ישראל והודיעה שתחזיר את הכסף, אולם תנכה ממנו כשליש כדי לשלם על חובות ישנים של הרשות לישראל.

אבו מאזן הודיע אז לאנשיו לא לקחת אף שקל מישראל כל עוד הרשות לא תקבל את הסכום המלא מכספי המסים המגיעים לה. והפלא ופלא, לאחר כחודש נוסף בלבד, התקפלה ישראל והחזירה את כל כספי המסים, עד השקל האחרון שבהם, סכום של כ-460 מיליון דולר לכשלושה חודשים וקצת.

ההחלטה הזו לא נעשתה מתוך גחמה או סתם “ויתור”. היא נבעה מתוך ההבנה של ההנהגה המדינית והביטחונית של מדינת ישראל (ובכלל זה של נתניהו עצמו), כי ישנה חשיבות עצומה מבחינת מדינת ישראל, לכך שהרשות הפלסטינית (בראשות אבו מאזן) תמשיך לתפקד ולפעול וחלילה שלא תגיע לפשיטת רגל או פירוק. גם נתניהו הבין אז שאם תחדל הרשות לשלם משכורות לחלוטין, עלול הדבר להוביל להפסקת פעילות המנגנונים, וכן מערכות בסיסיות אחרות – חינוך, בריאות, חשמל ועוד. ולתוך הוואקום הזה תיאלץ ישראל להיכנס כדי למזער נזקים או לצפות להתדרדרות כלכלית וביטחונית מהירה בגדה.

אולם, בשונה מתחילת 2015, כעת מדובר בתקופת בחירות בישראל וגם ברשות מבינים שאם ממשלת נתניהו תחדש את העברת כספי המסים לרשות, היא תזכה לביקורת קשה על כך מצד יריבי נתניהו ובעיקר אלה מימין. מכאן ניתן אולי להבין את ההיערכות של הרשות למאבק ממושך יותר, כאשר אחד הצעדים הראשונים הוא קיצוץ נוסף, דרמטי, בכספים שמעבירה הרשות לרצועת עזה. מצב שכזה ייצר מצוקה קשה יותר ברצועה, לחץ על חמאס וככל הנראה הסלמה בגבול עם ישראל. וכך עלולה ההחלטה הישראלית, שנשמעת צודקת והגיונית, להוביל להסלמה רבתי בעזה, תרחיש שממשלת נתניהו – זו שהעבירה 15 מיליון דולר במזומן לחמאס – בוודאי שאינה רוצה בו.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*