תרבות ואמנות

בודדים בכוח מאת נבוכדנצר קנדר

סיבות רבות יש לבדידות של גברים. התופעה מזיקה להם ולחברה כולה. מדובר בכדור שלג של סבל. מדוע הבעיה אינה זוכה לתשומת לב מתאימה?

לאלמנטים רבים בחוויה הגברית ישנו חלק משלים בחוויה הנשית. אם חוסר ביטחון גופניברעש רקע, דבר העובר כחוט השני בחייו של האיש, צד אפל תמידי שנמצא מעברו השני של הצד השמשי.

וְלֹא יִהְיוּ לְךָ בָּנִים וּבָנוֹת בַּמָּקוֹם הַזֶּה

הגרעין של הבדידות הזו, כך נדמה לי, הוא באי יכולתו של הגבר להוליד. ולרי סולנס, מחברת “מניפסט החלאה” – פמפלט הקורא להכחדת הגברים מין העולם – צדקה בחלקים רבים שבהם היא ניתחה את “הגבר”. לאחר ששללה מכל וכל את הקונספט הפרוידיאני של “קנאת פין”, היא הגתה את הרעיון ההופכי של “קנאת רחם”. הגבר, מעצם הווייתו, כך היא טענה, אינו מסוגל ליצור חיים, ולקות זו מגדירה את עולמו. סברה זו, שנשמעת בתחילה מופרכת לגמרי, מכילה אמת זעירה וחשובה: בעוד שהאישה מסוגלת ליצור מתוכה אהוב וחבר, הגבר, בהיעדר משפחת המוצא שלו, הוא ארכיטיפ הבדידות בעולם.

הרעיון הזה בא לכדי ביטוי בספר הביכורים של המחזאית ננו שבתאי, “ספר הגברים”. הטקסט האוטוביוגרפי-למחצה שכתבה שבתאי מגולל את קורותיה של אישה שבכל חייה חיפשה אהבה. היא מחפשת מזור בעשרות גברים שונים ומשונים, עד שלבסוף היא אומרת נואש ומביאה לעולם את בתה והופכת לאם יחידנית. שורת הגברים החלאתיים והחלאתיים-למחצה מסתיימת בתינוקת זכה וטהורה. מלבד היותו אנקדוטה המחדדת את חשיבותו הפסיכולוגית של הרחם בורא האדם, הספר הוא גם עדות מדויקת לצורה השונה שבה חווים גברים ונשים את מושג הבדידות: בעוד שבדרך כלל, נשים חשות בדידות בחברתם של אנשים, גברים חווים את הבדידות בתור העדרה של רשת חברתית.

ישנו הבדל שורשי ומשמעותי בין אדם עשיר שאינו עושה שימוש בנכסיו הרבים, ובין אדם עני שהיעדר הפרוטה בכיסו קובע דה פקטו את אורחות חייו. מרחב האפשרויות הוא דבר ממשי, שכן גם אם אישה בוחרת בחיים של אל-הורות, זוהי בחירתה. באופן הופכי, אי-יכולתו של הגברהסיסג’נדר להביא חיים לעולם קובעת את אופייה של חוויית הבדידות שלו.

חסר בית ביוון. תצלום: ג’ונתן קו

והנה, ממעטים לדבר על חסרי הבית. לעומתם, זונות הרחוב מושכות את מרב תשומת הלב. רבים חפצים בטובתן. קבוצת פייסבוק שבה חברות כ-7,500 נשים נפתחה כדי לסייע להן (קבוצת עזרה לחסרי בית קטנה לאין שיעור). מספרים גבוהים של דרי רחוב גברים זוכים להתעלמות כמעט מוחלטת. ברם נראה שזהו מקומו של הגבר הבודד – בין פחי האשפה, ישן שינה טרופה על ספסל שעדיין לא הוברגו לתוכו שלוש משענות ידיים, ספסל שעדיין יכול לשמש כמיטה. ההבדל חד יותר כשלוקחים בחשבון את המאפיינים המשותפים לחסרי הבית הגברים והנשים – בעיקר את השיעור הגבוהה של נפגעי אונס ומכורים לסמים.

מוּזָר הָיִּיתִּי לְאֶחָי וְנָכְרִּי לִּבְנֵּי אִּמִּי

דווקא כשמזכירים את האחווה הנשית מעוררת ההשראה, הכבוד והקנאה, אי אפשר שלא להזכיר את האחווה הגברית, שהיא מגזע אחר לגמרי. עידן לנדאו, מגדולי המסאים העבריים של זמננו, כתב מאמר בגנות האחווה הגברית. אחווה מעין זו, כך הוא כותב שם, היא תמיד ההתקבצות של גברים כנגד מישהו. וכמו שכל בר דעת יכול לראות בנקל, הוא צודק לגמרי: יש גוון שלילי, שמתגלה בכל פעם שגברים מצופפים שורות. לעיתים נדירות ביותר גבר יאחז בידו של גבר ולא כדי לחלץ אותו מהבור ואל קו האש. דווקא משום שהגבר רואה את עצמו בתור האדם הניטרלי, והגבריות שלו כל כך שקופה עבורו, הוא לא יסייע לאחיו הגברים. עבורו הם תמיד יהיו אחרים וזרים, ושום דבק מגדרי לא יימצא בארגז הכלים.

לאחרונה זכה לתשומת לב ציבורית מונח חדש – אינסֶל (Incel), קיצור של Involuntary Celibate, ובמילים אחרות – אדם שמתנזר ממין בניגוד לרצונו, כלומר שהסדרים חברתיים מונעים ממנו מגע אינטימי חם עם אדם אחר. דוגמא מאלפת לקריסה של קהילה גברית אל תוך מערבולות של אלימות וייאוש תהומי ניתן למצוא במקרה של קהילת האינסליםהאמריקנית. כיום ניתן למקם את האינסלים בשוליה הקיצוניים ביותר של התנועה האנטי-פמיניסטית. עד כמה שהדבר נשמע מופרך בתחילה, מחקר אנתרופולוגי עדכני מגלה שחלק מחברי הקהילה האינסלית תומכים בליגליזציה של אונס ובמעשי טרור המוניים (כמו רציחתן של 14 נשים על ידי מארק לאפין ב-1989, או הקטל שזרעו אליוט רוג’ר ואלק מינאסיאן, כולם בשם התנועה אנטי-פמיניסטית). אך המקור של התנועה האינסלית שונה לגמרי מדמותה בעשור האחרון. הפורום האינסלי הראשון היה קהילה של אנשים הסובלים מביישנות כרונית. הוא הוקם ב-1997 על ידי לסבית בשם אָלנה בולטווד מתוך מטרה לשמש מקום של תמיכה הדדית עבור אנשים המתקשים ליצור מערכות יחסים אינטימיות. לאורך השנים הרעיון האינסלי המקורי שהיא הגתה – יצירה של קהילות תמיכה עבור אנשים בודדים – עבר אבולוציה אינטרנטית מהירה והפך לקהילות של גברים צעירים, בודדים, מיזוגנים ואלימים.

וְנַסְתֶּם וְאֵין-רֹדֵף אֶתְכֶם

אין ספק שלבדידות הגברית יש השפעה הרסנית על העולם בכלל ועל הגברים בפרט. בבדידותם, הגברים עושים יד אחת נגד עצמם. העלייה התלולה בתמותת גברים בארה”ב בשני העשורים האחרונים, היא סימן חזק לכך שהבדידות חזקה יותר מכל התקדמות רפואית. כזרם חברתי היא גוברת על כוחות חברתיים כבירים. היא נוגסת ביסודות הפסיכוסוציאליים של “המגדר החזק” ומביאה לקריסתו הפנימית.

נכון יהיה אולי לסיים מאמר כל כך קודר במספר מילים אופטימיות, אבל קשה לעשות זאת. הגאולה של הגבר מתוך תהומות הבדידות תלויה בחברה בכללותה – במוּכנות של הפרטים המרכיבים אותה, ראשית כל להכיר בבעיה, ושנית להושיט יד. אין איזה הכרח שמי שיושיט יד יהיה במעמד מרומם מאשר מי שאליו מושטת היד. גם חיבוק בתוך הבור יכול להיות צעד חשוב והכרחי בנקודה אפלה זו של ההיסטוריה הגברית.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*