חדשות

בחברה רעה

לא פעם, באים אלי ידידי ואומרים לי: “למה אתה לא כותב פעם משהו יפה על ישראל? מה, אין בה שום דבר טוב? תראה את המצב הכלכלי, תראה את החקלאות, תנופת הבנייה, הכבישים הרחבים, את תעשיית ההיי טק הישראלית”. אני מודה ומתוודה, יש הרבה תפוחים יפים, בסל התפוחים הישראלי, אבל לצערי, אינני יכול להשתחרר מההרגשה, שהתפוחים האלה נגועים בתולעים, המכרסמים אותם מבפנים ולא יותירו בסופו של דבר אלא קליפה מפוארת.

אני מניח שלא אהיה טועה אם אניח שכולנו רוצים לראות את ישראל בשורה הראשונה של המדינות, שהחוק והמוסר, הינם את אבן הפינה של קיומן. חונכנו להאמין שאנחנו “בני אור” ויעודנו להיות “אור לגויים”. ישראלי שלא תופס את ישראל, כמדינה שרשמה את הצדק והמוסר על שמה בטאבו – שיקום. אנחנו הרי פונים אל העולם בשם הצדק ומצפים ממנו “ליישר קו”, עם האינטרסים שלנו, שלדעתנו, אין צודקים מהם.

…ואנחנו, מה אנו עושים?

מחלקת המדינה האמריקאית, מפרסמת מידי שנה דו”ח הנוגע לסחר בבני אדם בעולם. הדו”ח שפורסם אתמול, מציב את ישראל לצידן של רואנדה ופקיסטן. “בישראל”, קובע הדו”ח, “נמשך מצב בלתי נסבל של סחר בעובדים זרים ויבוא זונות דרך מצרים… …ישראל הינה מדינת יעד לעובדים המועסקים בכפייה ולסחר בבני אדם לצרכי מין בכפייה… … עובדים בעלי מיומנויות ירודות מתאילנד, סין, נפאל, הפיליפינים, הודו, סרי לנקה ורומניה, מהגרים באופן חוקי ועצמאי לישראל, שם הם מועסקים בחוזי עבודה זמניים בבניה, בחקלאות ובשרותי סיעוד פרטיים. חלק מוצא את עצמו בתנאים של עבודות כפייה, כולל העלמה לא חוקית של דרכוניהם, מגבלות תנועה ופנאי, חוסר יכולת לבחור לעצמם את המעסיק, אי תשלום שכר, איומים, תקיפות מיניות והפחדות פיזיות”.

ישראל מדורגת על ידי הדו”ח יחד עם מדינות כמו איראן, צפון קוראה, אלג’יריה, מינאמר, כוויית, סוריה, לבנון, לוב, תימן, פקיסטן, עומאן, אלבניה, הונדורס, רואנדה, סנגל, סיירה לאון ואיי מרשל.

הדו”ח מדווח עוד כי: “נשים מברית המועצות לשעבר ומסין, נמכרות שלא מרצונן, לזנות כפויה בישראל”.

בשנת 2006, נחקק בישראל חוק האוסר “סחר בעבדים”, (זהו אכן שמו של החוק). מחברי החוק מתריעים כיום כי “ממשלת ישראל, אינה מצייתת באופן מלא לסטנדרטים המינימאליים, (ההדגשה היא של המחבר), כדי לבטל את הסחר בבני אדם”.

הלוואי ולא היינו צריכים לדווח לכם דיווחים מסוג זה. הלוואי ובאמת, השמים הכחולים של מולדתנו האהובה, היו משקפים את הטוהר וניקיון הכפיים המוסרי, שאיליו התכוונו מעצבי דגלנו הלאומי, בבוחרם בצבעיו – הכחול והלבן.

שמואל אביב

Your Comment/התגובה שלך