Uncategorized

בין בחירות לנקודות זוהרות

שבוע שנים עשר של 929 עוסק בהתערבות האלוהים לשחרור ישראל ממצרים.

נכנסנו לפרקי השבוע כשפרעה החליט להכביד עולו עלינו. הנוגשים אצים רצים ומזרזים את העבדים: “כלו מלאכתכם”. נציגי העבדים כלפי השלטונות אינם יודעים את נפשם. הם פונים אל הממונים אליהם בתחינה: “תבן אין ניתן לעבדיך ולבנים אומרים לנו עשו?!” תגובת השלטון המרכזי פשוטה וחדה: “נרפים אתם נרפים על כן אתם אומרים נלכה נזבחה לה'”. תוציאו את החלומות שלכם על חירות ועל ריבונות. תעבדו ותשרדו. בתוך כל הלחץ הזה מסתובב לו נסיך גולה ששב לארצו ומזדהה כנביא המבקש לבשר לעם הרצוץ את בשורת הגאולה. תיאוריו מופלאים. האל הטוב יוציא אותם מתחת סבלות מצרים, יציל אותם מעבודתם, יגאל אותם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ואף ייקח אותם לו לעם. בסופו של תהליך הם ייכנסו לארץ השמורה להם מימי אבותיהם הקדמונים. תגובת העם לבשורת הגאולה פשוטה: “ולא שמעו אל משה מקצר רוח ומעבודה קשה”. הלחץ שמצרים לחצו את ישראל הותיר את העבדים נטולי נשימה. במצב שכזה כבר אינך יכול להרים את הראש ולהסתכל לאופק כל שהוא. המיידי הוא החיוני. לשונות הגאולה מזקיקות נפש של בני חורין, בעלי נשימה ארוכה וסדירה, שיכולים להגביה עוף אל מחוזות העתיד הרחוק. את העם הרצוץ צריך לחבר למכונת הנשמה ולפעול לשמירת חייו.

כל מי שניסה אי פעם לטפל בחברה הנתונה במשבר חווה את הפער הזה. איש אסטרטגיה בא לאוכלוסייה במצוקה עם תכנית עשור או חומש והם מבקשים ממנו עזרה כדי לגמור את החודש. דופקים על דלתך קשי יום בעלבונם. אתה מבקש לערוך להם סדר פיננסי להתנהלות נכונה והם מבקשים כסף למלא את המקרר. ארבע לשונות גאולה “לא עוברות מסך”. הן לא ניתנות לשיווק לאנשים במצבי לחץ. ברור לכּול שבתוכם נמצא המפתח לבנייה הנכונה והאיתנה של החירות האישית והלאומית. לא החמצן יביא את ההתמודדות ארוכת הטווח עם קוצר הנשימה, אלא עבודה פנימית על הריאות. לשונות הגאולה פועלות מן היסוד אך אינן נגישות לעם שנוגשים בו ורוצצים את רוחו.

ב”ספיח” של ביאליק מתוארת קבוצת אנשים, שבים מן היריד, ההולכים אל דרך ללא תכלית, בדבוקת אנשים מסוכסכת:

“ככל אשר תכבד הדרך, כן תקצר הרוח וכן יִגדל הרעש ותִרבֶּה הערבוביה. אין איש שומע עוד את שׂפת רעהו. כֻּלם מזרזים זה את זה וכֻלם מעכבים זה את זה כאחד: “הייא, הייא!  נטה ועבור, בן-אדם!” – “עמוד, עמוד!  אל תמוש ממקומך, בן-כלבים!” – אבל אין אחד מהם זז או נח מדעתו. אדם הולך – לפי שהכל הולכים, עומד – לפי שהכל עומדים. עֵדֶר. ואף אני אחד מן העדר”.

“קוצר הרוח” הוא המרשם הבטוח לחורבן חברתי. כל אבן דרך נראית כסלע, כל גבשושית  הר בלתי עביר.

עם קריאת פרקי השבוע במיזם 929 מתקדמת מערכת הבחירות לקצה. מפלס הרפש מגביה ומתיז רסיסים לכל עבר. הרבה קוצר רוח ועוד יותר מזה, נמיכות רוח. הבחירות מוציאות לרשות הרבים את כל הארס והרוע של איש כלפי רעהו, של מפלגה כלפי האחרת. המציאות היא אחרת. הרבה סולידריות, הרבה הארת פנים, הרבה רצון להיטיב. השבוע עלתה לאתר שלנו מפת ישראל, צבועה בכמאה קבוצות לימוד של 929 הזרועות בכל חלקי הארץ. רוב הקבוצות קמו מעצמן, ביוזמות מקומיות ועצמאיות. צעירים ומבוגרים, חילוניים ודתיים, פריפריה ומרכז (בהיכנסכם למפה תוכלו להקליק על כל אחת מהקבוצות ולראות את האפיון שלה). מול השיירה המסוכסכת של ביאליק ההולכת ביחד אך לא יודעת לאן, אנו מייצרים מהלך ארוך שבסופו תיזרע כל מפת הארץ במאות נקודות מוארות של קבוצות לימוד. לאחר זריעת נקודות האור הללו נמתח קו בין כולן ואז נראה איך המהלך של 929 מחבר ומגביה את כל חלקי החברה.

הרב בני לאו הוא ראש מיזם 929, בשותפות עם גל גבאי

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*