תרבות ואמנות

גִּמְזוֹ לטובה

על החטא הנורא מכל של אחז, ומה שבין התנא נחום איש “גם זו לטובה” לבין המשורר, הפזמונאי וחוקר הספרות פרופ’ יוסי גמזו

איור: מיכל בן חמו

“וְאֶת גִּמְזוֹ וְאֶת בְּנֹתֶיהָ” (יח).

יותם היה המלך הצדיק, יותר מכל המלכים. ונתקיים בו “צדיק וטוב לו” – הכול הצליח לו, ותקופתו הייתה תקופה של שגשוג וניצחונות ליהודה.

ניתן לצפות שבנו, אחז, שמלך אחריו, ימשיך בדרכו. אם לא בשל החינוך והדוגמה האישית של אביו – לפחות בזכות מבחן התוצאה. אולם אחז היה היפוכו הגמור והמוחלט של אביו. והשפל שאליו הוא הגיע היה בעשיית התגלמות המושג “תועבות הגויים” – הוא העביר את בניו באש, בקורבן אדם האסור מכל איסור, שכל נביאי ישראל לחמו בו מלחמת חורמה.

והתוצאה – תבוסות קשות, מוחצות, כואבות ועקובות מדם ליהודה, מיד ארם, ישראל, אדום  ופלשתים. וכאשר אחז הזמין את אשור להתערב למענו – גם אשור הציק לו.
****

בפרק מצוינים שמותיהם של ערים ויישובים שנפלו בידי האויב, ובהם גִּמְזוֹ. ב-1950 נוסד המושב הדתי גִּמְזוֹ, ליד יער בן שמן, על ידי חסידים ועולים מתימן, מגוון מעניין של חלוצים. המושב קם על אדמות הכפר הערבי ג’ימזו, המשמר את שמו של הכפר היהודי המקורי.

התנא נחום איש גמזו, נקרא כך, כנראה, על שם מוצאו מהכפר גִּמְזוֹ. אולם בתלמוד הבבלי נכתב עליו, ששמו נקרא כך, כיוון שבכל דבר שקרה לו ראה את החיוב ואמר: “גם זו לטובה”.

המשורר, הפזמונאי וחוקר הספרות פרופ’ יוסי גמזו סיפר לי פעם, שמשפחתו מיוחסת לבני הכפר גמזו העתיק ומכאן שמה. אביו של יוסי גמזו, ד”ר חיים גמזו, מייסד תיאטרון בית צבי, היה מהחשובים שבמבקרי התיאטרון והתרבות בשנות החמישים-שישים-שבעים. הוא נחשב למבקר חריף וקטלן, עד שאפרים קישון יצר את הפועל “לגמוז” = לקטול יצירה בביקורת חריפה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אורי הייטנר, פובליציסט ואיש חינוך, חוקר במכון שמיר למחקר, חבר קיבוץ אורטל

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*