דיעות

גם אם המדינה האסלאמית תיפול, הדאעשיזם ישגשג מאת יואב למור

ברכב או בסכין, מחבלי דאעש כבר ימצאו ריכוזי קהל לפגוע בהם • לכן מי שחושב שהמאבק קרוב לסיום, טועה ומטעה • הפיגועים האחרונים מלמדים אותנו כי הארגון רחוק מלהיות מובס • פרשנות

מתאבלים על הרוגי הפיגוע בברצלונה // צילום: getty images

הפיגועים האחרונים באירופה מלמדים שארגון דאעש רחוק מלהיות מובס, וכי ניצחון קרקעי בלבד על המדינה האסלאמית לא מספיק כדי להכריע את הרעיון שעומד בבסיסה וממשיך לתת השראה להמוני מוסלמים ברחבי העולם.

הפיגועים עצמם שונים במאפיינים שלהם. ברוסיה ובפינלנד מדובר במחבלים בודדים שדקרו, בספרד – בתשתית טרור שדרסה (כפתרון מאולתר לכך שהשתבשה תוכניתה המקורית, לפוצץ בלוני גז). המכנה המשותף שלהם הוא המבצעים – צעירים, מהגרים או בני מהגרים, מרקע סוציו־אקונומי נמוך, והיעד – להרוג את כל “הכופרים”.

לפיגועים האלה אין יד מכוונת. זאת גדולתו של דאעש. בעבר הורגלנו לטרור אחר: המחבלים הפלשתינים של שנות ה־70, ארגוני הטרור האנרכיסטיים באירופה, חיזבאללה, אל־קאעידה – כולם הגו תוכנית טרור ושלחו אנשים מטעמם לבצע אותה, תוך כדי שסיפקו להם הדרכה ואמצעי לחימה. דאעש לא עושה שום דבר מאלה; הוא פשוט מספק את ההשראה, ומבחינתו – כל מי שיהפוך אותה לטרור, בכל מקום ובכל דרך, יבורך. את הקרדיט גוזר הארגון בדיעבד, ומשתמש בו כדי לגייס את 
הטרוריסטים הבאים.

פרדוקסלית, פיגועי הטרור האלה מתעצמים ככל שדאעש ניגף על הקרקע. בעיראק הארגון הובס כמעט כליל, ובסוריה הוא נמצא בנסיגה משמעותית. גם גורל הנהגתו לא ברור, וכבר חודשים לא התקבל אות חיים ממנהיגו, אבו בכר אל־בגדאדי. ולמרות זאת, ממשיך הארגון להשקיע מאמץ כביר בגיוס תומכים, בעיקר ברשתות החברתיות ובמסגדים. הפיגועים האחרונים מעידים שהוא מצליח בכך, ורחוק מלהיות מוכחד כפי שהצהירו מנהיגי העולם.

במערב אמנם השתכללו מאוד בשנים האחרונות במלחמה בטרור, אבל אירועי הימים האחרונים מעידים שהדרך עוד ארוכה. כמה מדינות – בריטניה, גרמניה, צרפת – מובילות כיום את המאבק, אבל אחרות (סקנדינביה, למשל) משתרכות מאחור, לעיתים בשל ענייני זכויות אדם ולעיתים מתוך נאיביות שנובעת מהמחשבה שהן חסינות.

דווקא ספרד אמורה היתה לדעת טוב יותר, אחרי שנים של לחימה במחתרת הבאסקית ובעקבות הפיגועים של אל־קאעידה ברכבת במדריד, שבהם נהרגו 191 בני אדם ב־2004. התחקירים הפנימיים שיערכו כעת כוחות הביטחון הספרדיים יעלו בוודאי כמה שאלות מרכזיות, ובראשן: כיצד חמקה התארגנות כה רחבה של מחבלים, שאספו אמצעי לחימה ומודיעין, ובעיקר – מדוע לא נדלקו הנורות האדומות יממה לפני הפיגוע בברצלונה, אחרי שהבניין שבו ריכזו המחבלים את בלוני הגז קרס כתוצאה מתאונת עבודה.

תשובות לשאלות האלה יובילו בוודאי לתהליכי עבודה (מודיעיניים, מבצעיים) שיקשו ביצוע פיגועים בעתיד, וגם להידוק שיתוף הפעולה בין כוחות הביטחון של ספרד לאלו של מדינות אחרות באירופה ובמזרח התיכון. בינתיים, נראה מן הסתם פתרונות חכמים פחות: יותר נוכחות משטרתית ברחובות, הגבלת תנועה על כלי רכב באזורים מסוימים ופריסה מוגברת של גדרות ובטונדות בריכוזי קהל, בין השאר במגרשי הכדורגל, שחביבים כל כך על הישראלים.

ספק אם כל אלה ישנו משהו למחבלים הבאים של דאעש. חמושים ברכב או בסכין, הם כבר ימצאו ריכוזי קהל לפגוע בהם – בספרד או בכל מקום אחר. ולכן, כל מי שחושב שהמאבק בדאעש קרוב לסיום, טועה ומטעה; גם אם המדינה האסלאמית תנוצח, הדאעשיזם ימשיך לשגשג – ולהרוג.

 

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*