יהדות

דבר השבוע – “בראשון לחודש השביעי…” \ אדם קטן

אנחנו ניצבים ערב השלמת סיבוב בן 365 ימים של כדור הארץ סביב השמש, והתחלתו של סיבוב חדש. לתקופה הזאת אנחנו קוראים “שנה”, והופכים אותה לשם עצם שיש לו משמעות גדולה בהרבה מעבר לקביעה המאכותית של לוח הזמנים שבמור להכניס סדר לחיי היום יום בחברה האנושית
לקבוצות אנושיות שונות, יש לוח זמנים שונה ו”ראש שנה” שונה, מה שאומר שתזמונה של התחלת הספירה מחדש הינו המצאה אנושית שאין בה כל קדושה. אנו הקוראים לעצמנו יהודים, הננו הקבוצה האנושית היחידה שהוסיפה לתאריך המלאכותי הזה משמעות של חיים ומוות
אז איך בכלל זה התחיל? ובכן, בספר ויקרא פרק כ”ג, פסוקים כ”ג – כ”ה נאמר: “דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד – לחדש יהיה לכם יום שבתון זכרון תרועה מקרא קודש: כל מלאכת עבודה לא תעשו והרקבתם אשה ליהוה”. גם בפרק כ”ט של ספר במדבר כתוב בפסוק הראשון: “ובחדש השביע באחד לחדש מקרא קדש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם”. לא כתוב “ראש השנה”, אין דבר כזה “ימים נוראים”, ובוודאי שאין כל אזכור לחג של יומיים. כתוב בפשטות ובבירור מה אלהי ישראל מורה למאמיניו: יום שבתון ותרועה, (שלא בדיוק ברור מה זה).
אז מה פתאום הראשון לחודש השביעי? זה פשוט: החודש הראשון בלוח השנה הבבלי שהיה הלוח שאומץ על ידי גולי בבל – שהעלו על הכתב את ההנחיות ה”אלוהיות”, היה חודש ניסן. למעשה ראש השנה הבבלי, נחגג בראשון לחודש ניסן. יתכן שהיה זה יום שבתון, שבו זכתה האוכלוסיה המקומים ליום שבתון. בשום מקום לא מוזכר שלבני האדם בתקופה ההיא היו חגים שכללו ימי שבתון. השבת למשל, הייתה המצאה יהודית, שספק רב עד כמה ניתן היה למצות אותה בגולת בבל, שכן לפני היות לוח שנה, מי בכלל ידע מתי יום ראשון ומתי שבת? אנשים קמו בבוקר והלכו לישון בערב, בלי לכנות את הימים בשמות. התרבות היהודית שהפכה את היום השביעי לשבתון, לא הייתה חלק מהתרבויות האחרות, ויש להניח שבני האדם עבדו ועמלו יום יום. באו חכמים ואמרו: בואו וניתן לתושבים יום מנוחה אחד בשנה, והיום הזה יחשב לראש שנה. באו היהודים ואמרו, לנו יהיה יום מנוחה משלנו, בדיוק באמצע שבין יום המנוחה שלכם לזה שיבוא אחריו. נכון שזו השערה שלי בלבד, אבל תודו שיש בה הגיון
עוד מילה בפסוק הנ”ל מעוררת כמה תהיות: למה התכוונו אלה שאמרו שיהיה זה יום

“תרועה”? האם הם התכוונו שהיום הזה אמור להיות יום של צהלה ושמחה? של קריאות הידד ו”יחי החופש”? או שהם חשבו שביום הזה היהודים יתקעו בשופרות ובחצוצרות – מי יודע את התשובה?
מה שאני מבקש להגיד כאן, שראש השנה כפי שהוא נחגג היום, כמו למעשה כל חגי ישראל, לא בא מהתורה או מהתנ”ך ושתפיסת ה”ימים הנוראים”, ו”יום הדין”, איננה באה משם, אלא מתוספות ופרשנויות של מפרשי פירושים ופוסקי הלכות אנושיים
צורתו העדכנית בת היומיים של החג נובעת כתוצאה מהמרחק הפיזי והתקשורת הלקויה בין אלה שהיו ממונים על קביעת היום הראשון בחודש לתפוצה היהודית. בימים שלא היו בהם אפילו יוני דואר, שלא לדבר על אינטרנט ואימייל, נאלצו יהודים במקומות מרוחקים – ארצות אירופה למשל, לחגוג את החג יום אחרי יום, מאחר ולא היה ברור להם בדיוק מתי נופל ה”ראש חודש”, וכך המסד החג ברבות הימים בקרב יתר תפוצות ישראל
הקראים, כמו גם הקהילות הרפורמיות והקונסרבטיביות, נוהגים לקיים את החג יום אחד בלבד, כפי שמורה התורה
כבר אמרנו שהתורה קובעת שהראשון לחודש השביע יהיה יום שבתון. התנאים היו אלה שהחליטו להפוך את היום הזה ליום הראשון בשנה בלוח העברי, ואף העניקו לו משמעות חדשה: “בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון”, (משנה ב, פרק א מסכת ראש השנה). ועוד נאמר שם: “אדם נידון בראש השנה וגזר הדין שלו נחתם ביום הכיפורים”. הרי לכם, יום שהיה אמור להיות יום חופש עליז ושמח, “גוייר” על פי ההלכה והפך ליום נורא ואיום
תגידו לי אתם? האם הנוסח המקורי לא נראה לכם יותר מושך?
ועוד לא דיברנו על יום הכיפורים
שתהיו לי בריאים וחזקים תמיד, ואם אתם רוצים רק בשנה הבאה, אז שיהיה
.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*