דיעות

דו”ח בבלגיה: אין מניעה להחזיר מסתננים לסודאן מאת עקיבא ביגמן

דו”ח המבקר לענייני פליטים קבע: עדויות על עינויים שעברו מהגרים לא חוקיים לא אמינות • המרכז למדיניות הגירה ישראלית: “רלוונטי לתוכנית ההרחקה מהארץ”

מתקן הכליאה בחולות // צילום: דודי גרינשפן

דו”ח חדש שפרסם המבקר הכללי לענייני פליטים בבלגיה חושף את אי האמינות של עדויות על עינויים שעברו מהגרים לא חוקיים שהורחקו, וטוען: אין מניעה עקרונית להחזיר מסתננים לסודאן.

בחודשים האחרונים בלגיה מצויה בסערה לאחר שפורסם כי רשויות ההגירה הזמינו נציגים של ממשלת סודאן כדי שיסייעו להוציא מסמכים עבור מהגרים לא חוקיים מסודאן ולהרחיקם חזרה לארצם. לאחר הרחקתם, פרסם ארגון זכויות אדם ששמו “מכון תחריר” סדרת עדויות שבהן נטען כי המוחזרים עונו עם הגעתם לסודאן.

בעקבות זאת, פתח המבקר הכללי לענייני פליטים, דירק ואן דן בולק, בחקירה. בדו”ח שפרסם ב־8 בפברואר נקבע, בין השאר, בהתבסס על פסק דין של בית הדין האירופי לזכויות אדם, כי אין מניעה עקרונית להחזיר מהגרים לסודאן, וכי הבעיות היחידות שעלולות לצוץ נוגעות למקרים ספציפיים של פעילים פוליטיים או מתנגדי המשטר.

בנוסף, נמתחה ביקורת חריפה על העדויות והממצאים שהוצגו לכאורה על ידי מכון תחריר. המבקר יצר קשר עם מחברי הדו”ח מטעם המכון, קיבל מהם פרטים שונים, ניסה לאשש את הטענות, אבל בסוף הסיק כי הוא “לא יכול לקבוע בוודאות אם המקרים המתוארים בדו”ח של ‘תחריר’ בנוגע לפגיעה בשבים לסודאן התרחשו במציאות. עם זאת, חלקים משמעותיים מתוך העדויות המרכזיות המוצגות בדו”ח נמצאו שקריים, עד כדי כך שמתבקש להטיל ספקות כבדים גם לגבי שאר העדויות”.

כך, למשל, ראיון שערך המבקר עם אחד ממחברי הדו”ח, ד”ר קוארט דבאוף, ועם עד המכונה “פליט סודאני”, וכן ניתוח של שיחות ווטסאפ עם חלק מהאנשים שחזרו לסודאן, לא סיפקו מידע חדש שיכול לסייע לאשש את הטענות. עם זאת, המבקר קובע כי “נמצאו הבדלים בין שיחות הווטסאפ המקוריות לבין הציטוטים שהוצגו בדו”ח”. גם כשצלל המבקר לעדויות הפרטניות, הוא נתקל בקשיים וגילה כי “בחלק גדול מהעדויות קיימים פרטים הסותרים את המציאות”.

יונתן יעקובוביץ מהמרכז למדיניות הגירה ישראלית אומר כי “הדו”ח מצטרף לדו”חות של אנגליה ואוסטרליה, פסק דין של בית הדין האירופי לזכויות אדם וכן למדיניות באיטליה וצרפת, המוכיחים כי חלק ניכר מהמסתננים מסודאן יכולים לשוב לארצם ללא חשש”. לדבריו, הקביעה בקשר לאי־אמינות העדויות יכולה להיות רלוונטית גם עבור תוכנית ההרחקה של ישראל, “כאשר יש המבקשים לעצור אותה על סמך עדויות של מסתננים בעילום שם”.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*