דיעות

האם אמריקה נמצאת בדרך לאוטוקרטיה? \ בן אלידע

 

 

 

מה זאת אוטוקרטיה אתם שואלים? אז אוטוקרטיה הינה צורת שלטון שבה הכוח היחיד נתון בידיו של אדם אחד שכמעט ואין עליו הגבלות חוקתיות. השליט הוא החוק.

אז בואו וננסה לבחון באיזה מידה הנשיא הנוכחי מקרב את אמריקה לשלטון אוטוקראטי.

עד עכשיו, הצליחה המערכת החוקרת, להתעלם מהציוצים של טראמפ הדורשים להעמיד לדין את יריביו הפוליטיים, וככל שאנחנו יודעים, שלטונות מס ההכנסה, טרם התחילו לרדוף אותם או להציק להם. רדיפת יריבים פוליטיים וגינויים, הינה מאפיין מובהק של שלטון אוטוקראטי.

כשטראמפ החל את כהונתו, הייתה אמריקה במצב מצויין: הכלכלה הייתה בצמיחה מתמדת מאז שקודמו נכנס לתפקיד, ועימה ירידה בלתי פוסקת באבטלה. מספר הנפגעים בעיראק ובאפגניסטן ביחס לתקופתו של הנשיא בוש, ירד למינימום. איכות האוויר באמריקה הלכה והשתפרה, ותלותה של ארה”ב באנרגיה ממקורות חיצוניים הצטמצמה כמעט לאפס. אם זה לא מספיק, אז כ 80% של האמריקאים הביעו שביעות רצון מ”אובמקייר”. אילו טראמפ היה יושב בשקט ולא עושה כלום, יש להניח שאחוזי התמיכה שלו היו זהים לאלה של שלהי כהונתו של קודמו, ובוודאי שמעל ל 50%. במקום, בחר טראמפ לנענע את הסירה, ולהשיטה אל תוך עין הסערה, ובדרך הוא אבד לא מעט מאלה שבחרו בו, בדרך לסביבות ה 40%, אחד הנמוכים ביותר שנשיא כלשהו “זכה” בהם מעולם בתום תקופה מקבילה בתפקיד.

בחודש יוני האחרון, ערכה חברת הסקרים גאלופ סקר שבו היא ביקשה מהנשאלים לציין 13 תכונות אופייניות באישיותו של הנשיא שלהם. רק 43% של הנשאלים חשבו שאחת התכונות שלו הינה אמפטיה לאנשים כמותם. רק 37% חשבו שהוא אדם ישר ואמין. 35% בלבד טענו שהם מעריכים אותו ואת פועלו כאדם. ככל הנראה, התנהגותו  התזזיתית והבלתי צפויה, התבטאויותיו המעליבות, אם בנאומיו ואם בציוציו, הגזענות הגלויה שלו, וההתעמרות המילולית והפיסית שלו בנשים, עשתה את שלה, והשפילה את דמותו לשפל חסר תקדים, שהתבטא באחוזי תמיכה נמוכים היסטורית.

על פניו נראה שגם הממשל שלו סובל מבעיות תפקודיות לא מעטות, ויש שמעריכים אותו

כהחלש בהיסטוריה האמריקאית. מספר האנשים שעזבו תפקידים בכירים מרצונם או שלא מרצונם במהלך פחות משנתיים הינו חסר תקדים. חוסר התפקוד של הממשל, יחד עם חוסר יכולת לעבוד בתאום עם הקונגרס, לא תרמו גם הם לרשימת ההשגים שלו. “טיהור” המערכת השלטונית והכנסת בני משפחה ומקורבים לתפקידי מפתח, גם היא סממן מובהק של ממשל אוטוקראטי.

טראמפ דורש מהכפופים לו נאמנות ולויאליות לעצמו, גם במקרים שהלויאליות הזאת מנוגדת לחוק או לרוח החוק. דוגמא מובהקת לכך הינה חוסר שביעות הרצון המודגשת חזור והדגש, משר המשפטים “שלו”. טראמפ חוזר ומשדר בכל הזדמנות, את תיסכולו וחוסר שביאעות רצונו מהעובדה ששר המשפטים בחר להשעות את עצמו (כפי שדורש החוק), מכל מה שנוגע לחקירה המתנהלת באשר לשיתוף הפעולה לכאורה של קמפיין הבחירות שלו עם גורמים בממשל הרוסי. לדעתו של טראמפ, והוא חוזר על כך שוב ושוב בכתב ובעל פה, שר המשפטים חייב להגן עליו מפני החקירה הזאת ואפילו לבטל אותה כליל. טראמפ למעשה לא מבין, או מתעלם בכוונה, מהעובדה שמשרד המשפטים אמור להיות גוף עצמאי ובלתי תלוי שתפקידו לייעץ לנשיא. הוא מעדיף לראות אותו כגוף שאמור לשרת אותו ואת צרכיו האישיים. גם ראש אפ.בי.איי. שלא התיישר לפי הקו שלו, מצא את עצמו מפוטר מתפקידו, בעת שצפה בכתבה בטלוויזיה שדיווחה על כך.

שרי ממשלתו של טראמפ, כמו גם רבים אחרים השרים למרותו, נאלצים להפגין כלפיו אהדה והערצה בסגנון שתואם אולי שלטון טוטאליטארי שבו מונהג פולחן אישיות של המנהיג. הסרטון שמציג את חברי ממשלתו ישובים סביב השולחן האליפטי בבית הלבן, מקלסים ומהללים לפי התור את מנהיגם מדושן העונג, לא שודר בפוקס ניוז. אפילו שם מבינים שמה שהסרטון הזה משדר, מביך ומטריד.

התכונה האופיינית ביותר של מנהיגים אוטוקרטים היא הדרך הריכוזית שלפיה הם מנהלים את כל ענייני מדינותיהם, ושהם מקיפים את עצמם בפונקציונרים שסרים למרותם הבלעדית באופן עיוור.

במשטר דמוקרטי, זה שנבחר לעמוד בראש, אמור להיות המנהל ה”שכיר”, שנבחר לנהל את ענייני שולחיו לתקופה מוגבלת מראש, כשהוא כפוף למערכת מבקרת שתפקידה “לשמור” עליו מפני נטילת זכויות יתר לעצמו, והשגת הטבות או רווחים אישיים ממשרתו. האוטוקרט לא מהסס לנצל את כוחו בגלוי וללא שום חשש או בושה, להשגת מטרות אישיות.

השליט הדמורטי הנבחר, לא יפעל ל”הענשת”, אישים או ארגונים שמטילים ספק בו ובמדיניותו. האוטוקרט, לא יהסס לנקום בהם בכל דרך שימצא לנכון, החל מפגיעה באינטרסים העסקיים שלהם, ועד שימוש באלימות במטרה לחסל את יריביו הפוליטיים.

רוצים דוגמא? בחודש יולי 2018, התכנסו מנהלי החברות הגדולות באמריקה לכינוס השנתי המסורתי שלהם בבית הלבן. רוב הדוברים בכינוס עשו מאמץ לרצות בדבריהם את המארח. היחיד שהעז לבקר אותו, היה ג’ף בזוס, הבעלים של הוושינגטון פוסט, ומנכ”ל אמזון. ניתן היה להבחין בעין לא מזויינת, שבזוס עלה על הכוונת של טראמפ, ואמנם, כמה ימים אחרי אותו כינוס, העלתה ראשות הדואר הממשלתית את תעריפי המשלוח של אמזון, תחת לחצו של הנשיא. ללא ספק היה באקט הזה סימן אזהרה ליתר מבקריו של טראמפ מעולם העסקים, ויותר מרמז שלא כדאי להם להתייצב בצד ה”לא נכון”.

שחקן פוטבול שחור, שניצל את זכותו לחופש דיבור על סמך התוספת הראשונה לחוקה וכרע ברך בעת נגינת ההמנון האמריקאי שמנוגן לפני תחילת המשחקים, הושעה מקבוצתו על פי דרישת טראמפ. השחקן הזה לא הצליח לקבל חוזה בשום קבוצה אחרת, מאחר וטראמפ דרש שלא להחתים אותו או מסרבי עמידה אחרים בהמנון.

גם המכסים שהטיל טראמפ, אפשרו לו להעדיף תעשיות מסויימות ולמקסם את רווחיהן, בעוד שלאחרות הוא גורם לנזקים כבדים. מיד אחרי הכרזת טראמפ על הטלת מכסים על פלדה ועל אלומיניום, דיווחו המפעלים המקומיים על עליה אסטרונומית ברווחים. הסקטור החקלאי לעומת זאת, עומד למעשה בפני קריסה והוא נזקק לסיוע ממשלתי כדי לשרוד.

טראמפ מעניק למפקדים הבכירים של הצבא את תואר השם: “הגנרלים שלי”, את הסי.אי.איי., האנ.אס.איי., האפ.בי.אי., ורשויות השלטון האחרות בתואר: “הסוכנויות שלי”. באמירות האלה הוא למעשה רומז לתומכיו איך הוא רואה ומבין את מעמדו.

ההדלפות האחרונות מהבית הלבן מספרות על התכניות של טראמפ שלא לאשר את תוצאות הבחירות הקרובות במקרה של ניצחון דמוקרטי קטן, בטענה שהדמוקרטים ביצעו הונאת בחירות.

חלק תומכיו של טראמפ אולי עוד זוכרים את דבריו של רייגן שאמר: “אני ואשתי איננו אלא הדיירים החדשים והזמניים בביתו של העם האמריקאי”. אולי זהו המקום להביא גם ציטוט מאחד מנאומיו המפורסמים של הנשיא אברהם לינקולן שנהג לומר: “צריך לדעת היכן אנחנו עומדים, לפני שאנחנו מתחילים ללכת, כי רק כך נוכל לתכנן טוב יותר את מהלכנו ומעשינו הבאים”. …והמבין, יבין!

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*