דיעות

האם מיסוי כלים חד-פעמיים יגמול את הישראלים מהתמכרות לפלסטיק מאת מרדכי גולדמן

בקצרה
משרד האוצר שוקל למסות כלים חד-פעמיים במטרה לצמצם את השימוש בפלסטיק, אבל לא כולם מתלהבים. בעוד פעילים סביבתיים קוראים לאסור בחוק את השימוש בחד-פעמי, יש הטוענים מנגד כי המס יגרור אי שוויון חברתי וכי כלי מתכת וקרמיקה מזהמים יותר.

ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בשימוש בכלים חד-פעמיים. לפי דו”ח של עמותת “אדם טבע ודין” שפורסם באפריל השנה [2019], אזרחי ישראל מוציאים מדי שנה כשני מיליארד שקל על כלים חד-פעמיים. בארגון הסביבתי “מגמה ירוקה” טוענים כי ישראל היא המשתמשת מספר 2 בעולם בפלסטיק חד-פעמי לנפש אחרי ארה”ב. הנתונים האלה הופכים את ישראל לשותפה בכירה בזיהום הפלסטיק הגלובלי.

לטענת ישראל אביאב, מנכ”ל וממייסדי חברת ווינפאק, אחת מיבואניות החד-פעמי הגדולות בישראל, הישראלי הממוצע צורך את כמות הכוסות החד-פעמיות הגדולה ביותר בעולם, “ואני אומר את זה מניסיון של עשר שנים בתחום”. לדבריו, בישראל משתמשים ביותר מ-250 מיליון כוסות פלסטיק בחודש. מנתונים רשמיים של המשרד להגנת הסביבה שהגיעו לידי אל-מוניטור עולה, כי בישראל משתמשים בכ-1,300,000 טון פלסטיק בשנה, ומרביתו מושלך לפסולת.

ישראל היא אחת המדינות המפותחות היחידות בעולם, שכמעט שאינה נאבקת במגפת זיהום הפלסטיק באמצעות הגבלת השימוש בו – מאבק שהאיחוד האירופי מנהל כבר שנים, אשר שיאו יגיע בשנת 2021 כאשר איסור שימוש בפלסטיק חד-פעמי ייכנס לתוקפו (איסור דומה ייכנס לתוקף גם בקנדה).

ארגוני סביבה ישראלים מנהלים בשנים האחרונות מאבקים עיקשים נגד השימוש בחד-פעמי, כמעט בלי פידבק ממשלתי או ציבורי, אבל השבוע לראשונה הם התעודדו. לפי הפרסומים [2 בספטמבר], במשרד האוצר שוקלים להטיל מס על רכישת כלים חד-פעמיים. “שימוש בכלים חד-פעמיים מפלסטיק הוא תופעה דרמטית בעולם” צוטט ראש אגף התקציבים באוצר שאול מרידור. “הטלת מס שכזה אמור לצמצם את השימוש בכלים הללו, ולהביא לכך שנחיה בחברה ערכית ונקייה יותר”.

ד”ר עדי לוי, המנהל המדעי של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה, רואה בזה מהלך חיובי. “חד-פעמי הוא מוצר מבוסס נפט, שמעודד תעשייה מזהמת מאוד”, הוא אומר לאל-מוניטור. “הוא מתפזר בטבע, מרעיל את הסביבה וחוזר אלינו: אם זה דרך הים, שקולט בין שמונה ל-12 טון פלסטיק מידי שנה, ואם זה באמצעות הסתננות שלו לשרשרת המזון וסיכון הבריאות שלנו. לכן הטלת מיסוי על חד-פעמי הוא צעד נכון בכיוון, אבל אנחנו מצפים לראות איסור מוחלט בשימוש. לפחות בחלק מהכלים החד-פעמיים שיש להם חלופות מתכלות”.

מי שמתקומם על יוזמת המיסוי הוא אילן חטאב, יבואן חד-פעמי מהמרכז. “חד-פעמי זה מוצר נוחות. כמו רכב, כמו מטוס וכמו מקרר”, הוא אומר לאל-מוניטור. “לנוחות הזו יש משמעות סביבתית. גם לחד-פעמי יש משמעות סביבתית, אז מה? האם יש מישהו שחושב להטיל מס על טיסות בגלל זיהום האוויר?”

לדברי חטאב, לחד-פעמי יש גם יתרונות סביבתיים. “שימוש בכלים רב-פעמיים מונע בזבוז אדיר של מים ושימוש בחומרי ניקוי לא בריאים, שחלקם נשארים על הכלים ומגיעים אלינו למזון. זה גם אומר העסקת פועלים ועובדים זרים לשטיפה בשכר נמוך, בעיקר במוסדות. גם בצה”ל משתמשים היום בחד-פעמי וחוסכים המון כסף ולוגיסטיקה, ויש כמובן את עקרות הבית. קל מאוד לזעוק נגד חד-פעמי כשאתה גר לבד או עם בת זוג, אבל עבור משפחה עם כמה ילדים, שכל הזמן מלכלכים כלים, ושני ההורים עובדים, מדובר בהצלה אמיתית”.

ואכן, לפחות מהתרשמות כללית ניתן לומר, שאצל משפחות חרדיות ברוכות ילדים השימוש בחד-פעמי גבוה מאוד. העובדה שבשבתות וחגים אסור להפעיל מדיח משפיעה מין הסתם על דפוס ההתנהגות הזה. ועכשיו שישראל נכנסת לשבועות חגי תשרי, דתיים כחילוניים יפריזו כנראה שוב בשימוש בכלים חד פעמיים, אם בבתיהם ואם בפארקים ובטבע.

פרופ’ עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמכללה האקדמית להנדסה ע”ש סמי שמעון, לא מתכחש לנוחות שהכלים החד-פעמיים מספקים לנו, אבל טוען מנגד שהדרך היחידה לעצור את התופעה היא באמצעות חקיקה שתאסור את השימוש בהם. “המטרה האמיתית היא לחנך את הציבור שצריך להיגמל מהשימוש בחד-פעמי, למרות הנוחות הרבה שלו”, הוא אומר לאל-מוניטור. “יש מצבים שבהם מדינה צריכה להתערב ולכפות, ואין מוצדק מהמקרה הזה. מיסוי הוא פתרון רע. חוץ מחוסר שוויון, הוא ייצר גם את אפקט הריבאונד – אנשים יחשבו שבאמצעות המיסוי הבעיה נפתרה. בנוסף, מבחינה ציבורית, הפעילות למען הסביבה תיתפס תודעתית כנטל וייגרם נזק למאבקים סביבתיים”.

מי שמתקומם נגד המיסוי, וודאי נגד הרצון לאסור בחוק שימוש בחד-פעמי, הוא הפובליציסט הלל גרשוני, שנראה כי קידש מלחמה כדי להפריך את טיעוני הארגונים הירוקים. “משרד האוצר לא מתעניין בסביבה. הוא רוכב על הטרנד הציבורי, והירוק היחיד שמעניין אותו הם הכספים שהוא יכניס”, הוא אומר לאל-מוניטור. גרשוני גם כופר בשורת הנחות שמשננים פעילי סביבה. “ייצור כוס ממתכת או מחרסינה בזבזני הרבה יותר מבחינה אנרגטית מאשר ייצור כוס חד-פעמית”, הוא טוען. “מחקר שנערך בנושא הזה גילה שתצטרכו להשתמש אלף פעמים בכוס קרמיקה כדי להיות יעילים יותר מבחינה אנרגטית לעומת כוס חד-פעמית. מחקר דומה היה גם על שקיות בד שגילה שהייצור שלהן מבזבז אנרגיה פי מאות לעומת שקית חד-פעמית. ולא, לא משתמשים בשקיות האלו מאות פעמים”.

לדברי גרשוני, בניגוד לנטען האוקיינוסים לא מלאים בפסולת חד-פעמית בגלל שהוא מתגלגל לשם במקרה. “90 אחוז מאיי-הפסולת שבאוקיינוס השקט מגיעים מחופי אסיה ומנהרות שמתגוררים לאורכם מאות מיליוני בני אדם במדינות עולם שלישי. הם משליכים את הפסולת (שלהם) לנהרות ובזה צריך לטפל”, הוא אומר. “הרדיפה אחרי הצלחת החד-פעמי או השקית שאני משתמש בה היא מגוחכת. צריך כמובן להטמין אותה כראוי ולא ללכלך את הסביבה, אבל לא היא הבעיה של האוקיינוסים. גם הסיפור על מותם של בעלי חיים הוא שולי. בעלי חיים ימיים שמתים משקיות פלסטיק הם מיעוט מבוטל. נפוץ בהרבה הוא מוות מציוד דיג, המהווה חלק משמעותי מהפסולת הימית”.

פרופ’ וולפסון דוחה את הטענות הללו של גרשוני וטוען כי מדובר בעיוות המציאות. “המחקרים הללו שמים קלוז-אפ על פרק אחד בעלילה, רק על המקטע של הייצור. אלא שיש כאן שרשרת שלמה”, הוא מסביר. “צריך להסתכל על מחזור חיים שלם. על הייצור כולו, על הפקת חומרי הגלם ועל ההשלכות שיש לפסולת הפלסטיק על הסביבה. אם נסתכל על התמונה המלאה נראה כי השימוש בחד-פעמי הוא הרסני יותר לסביבה”.

“אם אתה שואל אותי על עשר שנים מהיום”, מסכם חטאב, “אני חושש מאוד שבסוף הירוקים ינצחו. לארגונים האלו יש לובי בינלאומי עצום. הם עוצרים סלילת כבישים ובנייה של ערים. ומי הלובי שלנו, היבואנים ועקרות הבית? לנו אין לובי. הם יסגרו עלינו בסוף. ישראל מחקה בכל דבר את אירופה ואני רואה מה קורה שם. לילדים שלי אני אומר שעם העסק שגידלתי אותם, הם לא יוכלו לגדל את הילדים שלהם. זה ייגמר”.

היגמלות מהפלסטיק נראית בישראל כאחד האתגרים הגדולים של העידן הנוכחי. רכישת מוצרי ניקיון, שתיה קלה, מארזי מזון ושימושים רבים בתעשייה מחייבים שימוש בפלסטיק זול וחד-פעמי או פיתוח תחליפים. עם זאת, מרבית החוקרים העוסקים בנושא טוענים כי המשך שימוש חסר בקרה בפלסטיק ימלא את אוקיינוסים בפסולת שתמיט אסון על עולם החי במים וביבשה, ותגרום לנזקים סביבתיים נוספים שאת חלקם קשה לנו בכלל לצפות. הים התיכון למשל מנקז אליו כמויות עצומות של פסולת פלסטיק.

אבל גם אם אכן הפלסטיק כאן כדי להישאר – ברור לחלוטין שניתן לצמצם לפחות חלק מהשימוש בו באמצעות פעולות קטנות יחסית, פעולות שתהיה להם השפעה חיובית משמעותית על העולם שבו אנו חיים. בעידן שבו איכות הסביבה עולה תדיר על סדר היום של הקהיליה הבינלאומית, אסור לישראל, מעצמה טכנולוגית, לפגר בפיתוחים בתחום הזה.

 

https://www.al-monitor.com/pulse/iw/originals/2019/09/israel-environment-protection-plastic-ocean-disposable.html#ixzz61995Iiu6

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*