פוליטיקה

ההתפרעות היא השפה של אלה שאינם נשמעים

כותרת המאמר הזה הינה ציטוט ממשנתו של מרטין לותר קינג, והיא כל כך נכונה. כשאתה נמצא במצוקה ואתה מנסה להסביר למציק במילים יפות שאתה סובל, המציק לא יעיף מבט לכיוון שלך! כשאתה מנסה להסב את תשומת ליבו ואתה מרים קצת את קולך, הוא קורא לך “חצוף וגס רוח”, ושום דבר לא משתנה. כשאתה מתחיל לזרוק עליו אבנים, הוא סוף סוף שם לב לקיומך, אבל חוץ מלזרוק עליך אבנים יותר גדולות, גם א שום דבר לא זז

אז מה המוצא האחרון שלך לבטא את הזעם והכאב המצטברים? התפרעות אלימה. כשאתה מתחיל להתפרע ולנהוג באלימות, כבר אי אפשר להתעלם ממך. ככה למעשה מתחילות מהפכות

מותו המחריד של ג’ורג’ פלויד, הביא את את הזעם עצור, ואת הכאב הבלתי נסבל של השחורים לקטרזיס, (ואיני נכנס כאן לוויכוח אם הכאב הזה מוצדק או לא, ואם כן באיזה מידה. זאת היא עובדה שאיש לא מנסה להכחיש שהכאב והזעם האלה קיימים בקרב האוכלוסיה השחורה של אמריקה). הכאב הזה היה לגפרור שהצית להבה, הכאב הזה גרם לקבוצות נוספות באוכלוסיה – שכנעט ולא נוכחו בעבר בהגנות מסוג זאת שאנו צופים בה היום, להצטרף למחאה במה שמתברר והולך כקואליציה של כל אלה שמרגישים את עצמם נדחקים לשולי החברה האמריקאית

שלא תהיה כאן כל טעות, מה שמתחולל כעת ברחבי אמריקה זה כבר מזמן לא רק מחאה על רצח פלויד, זאת היא תחילתה של מהפכה חברתית. לא היו בהיסטוריה מהפכות ללא אלימות וללא נהרות דם – כולל דמם של חפים מפשע. המהפכה הזאת לא תסתיים בהשתלטות ההמון על השלטון. לשמחת כולנו, בניגוד לכל המהפכות בהיסטוריה, המהפכה הזאת מתחוללת במשטר דמוקרטי שבו כל מנהלי המערכות ומתווי המדיניות הנם בעלי תפקידים שנבחרו על ידי הציבור שחלק מזערי ממנו מתפרע ופורע חוק היום ברחובות הערים של אמריקה, והמסקנה יכולה להיות רק אחת – הציבור הזה מרגיש שנבחריו לא מייצגים אותו ואת רצונותיו. הציבור הזה מרגיש שמנהיגיו מנותקים, שהם לא מאזינים לטענותיו, ולא נותנים מענה הולם לצרכיו

כל אחד מאותם נבחרים יושב עכשיו במשרדו, מוקף ביועצים ובעוזרים, מנסה להתמודד עם התובנה שכסאו לא יציב, ושיתכן שאין לו אופציה טובה שאתה הוא יכול להתמודד עם הבעיות הבוערות – תרתי משמע, שהוא ניצב לפניהן, ושכל צעד שבו הוא ינקוט הוא צעד גרוע מבחינתו. אני מניח שכל ראשי הערים ואולי גם מושלי המדינות, מבינים שהם נמצאים במצב של לא לבלוע ולא להקיא, וכתוצאה הם חייבים לבחור בדרך שאולי תציל חיים של בני אדם, אבל לא בהכרח תגביר את הפופולאריות שלהם. הם צריכים לבחור בין הצלת רכוש לבין הודאה במחדליהם, בין הפגנת כח ונחישות בלתי מתפשרת, לבין אמפטיה והזדהות עם המתפרעים

האמת היא שלדילמה הזאת, או יותר נכון הדרך שבה הם יטפלו בה, תהיה השלכה משמעותית על עתידם הפוליטי של מקבלי ההחלטות

במציאות של היום, נשים טובות ומוכשרות כמו איימי קלובשור או קמלה האריס, לא יוכלו כנראה לכהן כסגניותיו של ביידן מהסיבה הפשוטה שבעברן הן כיהנו כתובעות כלליות של מינסוטה ושל קליפורניה בהתאם. גם קלובשור וגם האריס היו ידועות כתובעות קשוחות שטפלו ביד קשה בשחורים ובמיעוטים ההיספניים, ואלה לא שכחו ולא ישכחו. ביידן ויועציו יודעים שבמציאות הנוכחית, אין סיכוי שהציבור הזה יצביע עבורו בהמוניו, אם אחת מהן תהייה סגניתו

יחד עם זאת ברור לו יותר מתמיד, שכדי לנצח בבחירות הוא חייב סגן או סגנית שצבע עורם שחור, ושהם לא “נגועים” באנטגוניזם של הבוחרים השחורים וההיספאניים

“שלח לחמך על פני המים, כי ברבות הימים תמצאנו”, אמרו חכמינו הגאונים. זה נכון גם הפוך: “מי שזורע רוח, יזכה לסופה”, ומה שנראה היום כצעד הגיוני ונכון, יכול לפגוע בעתיד פגיעה חמורה ביכולת הזורע לקצור

למושלי המדינות, כמו גם לראשי הערים אין כעת אופציה לחשב את העתיד. תפקידם מחייב אותם להחזיר את הסדר אל כנו תוך אבטחת שלומם של נתיניהם, גם אם הפעולה הזאת מסכנת את עתידם הפוליטי. יש בזה אולי צדק פיוטי מסויים, שכן הם אלה שנכשלו, הם אלה שמצבם של נתיניהם גרם להם לצאת לרחובות. הם אלה שקבלו את המושכות לידיהם, ולא הצליחו לנווט את העגלה לחוף מבטחים. הם אלה שגרמו לאלה שאינם נשמעים – להתפרע, והם אלה שמשלמים את המחיר היום, וישלמו אותו ביום שבו הם יבקשו מחדש את אמון הבוחר

נדמה שמעולם לא הייתה השפעת הרחוב על הפוליטיקה משמעותית כפי שהיא היום. בכל ארה”ב נשמעים היום קולות של פוליטיקאים ומנהיגים משני צידי המפה הפוליטית, הקוראים לשינויים ורפורמות במשטרה ובדרך שבה היא מטפלת בחובותיה. אפילו הנשיא עצמו חתם על הוראת שעה נשיאותית שקיבלה את תמיכת שני בתי הקונגרס, המורה על קיום רפורמה בכל הנוגע להתנהלות המשטרה וכוחות האכיפה, בזמן שבכמעט כל המדינות נשמעים קולות לצמצום בתקציבי המשטרות, שהלכו ותפחו, למרות ירידה רצופה ומתמשכת בפשיעה – בעת שתקציבי יתר אגפי הממשל קוצצו שוב ושוב

לפחות שני ראשי ערים הביעו את כוונתם לפרק את המשטרות שלהם ולבנות אותן מחדש

אין ספק שאנחנו צופים עכשיו בתוצאות היציאה לרחובות של מאות אלפי אמריקאים זועמים שהפכו לתנועת מחאה ספונטנית מיד אחרי פרסום סרטון הרצח של ג’ורג’ פלויד, ושלנצח תקרא על שמו

ברור גם שלמתרחש יהיה גם אפקט מכריע ביום הבחירות עצמו, כאשר אלה המצדדים במחאה, יקבלו תמיכה ציבורית מוגדלת, ואילו אלה שעומדים על שמירת הסטטוס קוו והמטיפים אפילו להקשחת העמדות, עלולים לעמוד בפני שוקת שבורה

Your Comment/התגובה שלך