דיעות

הוא מפחד \ בן אלידע

כלפי חוץ, טראמפ משדר ושאננות מהולים בשחצנות הרגילה שלו. אבל כשמגע הלילה, והוא מנסה להרדם, ככל שמועד הבחירות מתקרב, הולכות ומתמעטות שעות השינה שלו. כשהוא כבר מצליח להרדם לכמה דקות, הוא ממהר להתעורר מסוייט  ומכוסה זעה קרה… הדמוקרטים באים, הדמוקרטים באים, חוזר קרוב לוודאי המשפט הזה על עצמו במוחו הקודח. אין דבר שהוא מפחד ממנו יותר מניצחון מסתמן של הדמוקרטים בבחירות האמצע, והשתלטות שלהם על הקונגרס. הוא מודע היטב שהחיים שלו עם רוב דמוקרטי בקונגרס, כבר לא יהיו החיים שלו עם הרוב הרפובליקני שלפני. והוא פוחד, פוחד מאוד

טראמפ יודע שהעתיד שלו, בפוליטי והאישי, תלוי ברוב הרפובליקני, והוא עושה כל מה שביכולתו להבטיח לעצמו רוב שכזה. בדרך ל”ניצחון” שהוא כל כך זקוק לו, הוא לא בוחל בשום אמצעי כדי לזכות בעוד כמה קולות. והאמצעי שעליו הוא אמון יותר מכל זה לשקר במצח נחושה. להכחיש, לטשטש, לבצע פליק פלק לאחור, להתבדח בוולגריות על חשבון יריבים פוליטיים, להלך בין הטיפות כשצריך לנקוט עמדה נחרצת, לעודד בלי היסוס גישה אלימה ותוקפנית כלפי אלה שמעיזים לצאת נגדו, והעיקר, לעשות הכל כדי למצוא חן בעיני אלה שבחרו בו בעבר

כל זה, בגלל שאין לו באמת השגים שאותם הוא יכול להציג לציבור. את ה”רפורמה במיסים” הוא כבר מיצה עד הסוף, והציבור כבר מבין שהיא לא הייתה יותר מאחיזת עיניים שאפשרה לעשירים להתעשר עוד יותר, ולא העניקה שום יתרון לרוב השקט. בדרך הוא הגדיל את הגרעון שאותו הוא הבטיח לחסל לחלוטין מ 19 טריליון ל 21 טריליון דולר, קצב צמיחת הגרעון הגדול ביותר בהיסטוריה – ועוד ידו נטויה: בימים אלה הוא מבטיח קיצוץ נוסף במיסים, והפעם קיצוץ שיהנה ממנו המעמד הבינוני. מי שרוצה לקנות את ההבטחה הזאת, שיקנה. אבל נדמה שנגמרו לו המאמינים, במיוחד בקרב הבוחרים העצמאיים, שהעניקו לו את הנשיאות. “אני מלך החובות”, התפאר טראמפ במערכת הבחירות שלו, “אני יודע איך להרוויח מחובות”, הוא קרץ לקהל המשולהב שלו, שאולי לא קלט שהוא רומז לפשיטות הרגל התכופות של עסקיו, שהותירו אותו עם הרבה מזומנים בכיסו, ואת הבנקים שמהם לווה, את הספקים ורבים מהעובדים שלו – עם הלשון בחוץ.

לא היה צריך להיות מומחה בכלכלה בשביל להבין ש”הרפורמה במיסים” שלו, תגרום

לגידול עצום בגירעון הלאומי. יש להניח שגם הוא עצמו ידע מה הוא עושה. מישהו ממקורביו סיפר שהוא טען שהוא לא מבין למה אי אפשר פשוט להפעיל את מכונות הדפוס ולהדפיס את הכסף שחסר. כשהסבירו לו למה זה לא מעשי, הוא נאלץ לחפש מקורות כספיים אחרים. זאת הייתה ההזדמנות של חבריו הרפובליקנים בקונגרס להציע קיצוצים בסושיאל סקיוריטי ובמדיקייר, אבל בינתיים לא מדברים על זה בקול רם, כי הבחירות מתקרבות, ואפילו אוהדיו הנאמנים ביותר, לא יהיו מאושרים מהרעיון

אז דונלד טראמפ כבר לא מדבר בכלל על החוב הלאומי. הוא מבין שכל הבוחרים כבר מבינים שבדוח המס הקרוב שלהם, הם לא יוכלו עוד לדווח על הריבית שהם משלמים על המשכנתא שלהם, גם לא על הפרופרטי טקס, כהוצאה לצורך ניכוי ממס, וכתוצאה הם ישלמו הרבה יותר מס הכנסה, מהסכום הזעום שהרפורמה במס של טראמפ הבטיחה להם. הם מבינים שטראמפ דפק אותם בלי חשבון

אבל דונלד טראמפ יודע שהוא לא יכול לדבר על זה בכינוסים שלו. הוא מנופף בידיו, אל הקהל שהתאסף סביבו, חובש את הכובעים האדומים שיעשו את אמריקה גדולה שנית, מוחא כפיים לעצמו יחד אתם, מצביע על השיער שלו ומסביר לקול צהלות האספסוף, למה יש לו יום שיער גרוע: “אבל לפחות השיער הזה שלי”, הוא מתבדח, והקהל פורץ בצחוק שוכח מהצרות.

אחר כך הוא מדבר על האנסים, הרוצחים אנשי הכנופיות וסוחרי הסמים שנמצאים בדרך אל הגבול. “פלישה” הוא קורא לכמה אלפי הגברים, הנשים, והטף, עם הסבים והסבתות שנאלצו לנטוש את חייהם ובתיהם, ולנוס על נפשם לעבר מקום שילדיהם יוכלו לפרוח בו ולהיות בריאים ומאושרים. מדובר על כמות אנשים שלא יכולה למלא שורה אחת באיצטדיון בייס בול בינוני, ומולה הוא שולח 15,000 חיילים, למרות שהצבא חושב שזהו צעד לא יעיל ומיותר, שיכביד מאוד על משלם המיסים האמריקאי, ולא יביא לו שום תועלת

  • הפחדה, הפחדה, ושוב הפחדה, זאת היא הטכניקה של טראמפ מאז כינוס הבחירות הראשון שלו. זה עבד בשבילו בעבר, והוא מקווה שזה יעבוד גם עכשיו. באותה הזדמנות הוא גם מוכר את הרעיון שאלה הם הדמוקרטים ותומכיהם, במיוחד הביליונר היהודי ג’ורג’ סורוס, שיזמו ומימנו את ה”פלישה” מדרום. הוא חוזר על זה כל כך הרבה פעמים, עד שמישהו מחובשי הכובע האדום שלו, מחליט שצריך להרוג את היהודים שאשמים ב”פלישה”. “כל היהודים צריכים למות” הוא מצייץ בחשבון הטוויטר שלו, נכנס לבית כנסת, וטובח במתפללים הזקנים. וחובש
  • כובע אדום אחר, מתקין פצצות כיס, ושולח אותן בדואר לכ הדמויות הדמוקרטיות אותן תוקף טראמפ חזור והתקף, שוב ושוב. כן רבותי, זה הכל כדי להגדיל את סיכוייו לשמר את הרוב שיש לו בקונגרס.
  • ואם נחזור רגע לרעיון שהצבא יציל את המולדת, והחילים יבלמו בגופם את ה”פלישה מישהו שכח להגיד לטראמפ, או שטראמפ בחר להתעלם מהעובדה, שלצבא אסור לפעול על אדמת ארה”ב, אלא מול צבא חמוש שמאיים על טריטוריה אמריקאית זהו החוק. רק למשטרה יש יכולת לאכוף את החוק בתוך גבולות ארה”ב. הצבא לא מצוייד, לא מאומן ולא מורשה לעסוק באכיפה

אבל לטראמפ זה לא אכפת. לא אכפת לו שהחיילים “שלו” ישבו שם בחיבוק ידיים. לא אכפתל לו שמבצע העברת החיילים, אכסונם ותזונתם תעלה ביליונים לא מתוקצבים, לא אכפת לו מכלום חוץ מדבר אחד: שמירת הרוב בקונגרס. המטרה מבחינתו, מקדשת את האמצעים, והוא ימשיך להלחם ולא אכתפ לו כמה חללים יפלו בדרך. העיקר שהוא ישיג את שלו

ומה יהיה אם הוא יפסיד בכל זאת? הוא כמובן יטיל את האחריות על הרפובליקנים ה”כושלים וחדלי האישים” שהעמידו מועמדים לא ראויים ושלא ידעו לנקוט בצעדים שיבטיחו את הניצחון. הוא יאשים את הדמוקרטים בהונאת בחירות בקנה מידה עצום, ואולי אפילו יעז לדרוש את פסילת כל הקולות הדמוקרטים, עד שהונאת הענק שלהם לא תחקר, (על ידי אנשיו כמובן), ועד שהאמת, (שלו) תצא לאור. הוא יכריז על תוצאות הבחירות כ”פייק ניוז”, יקרא לזה: “אאוטרייג’ס”, ויורה לאוהדיו להסתער על תחנות הטלוויזיה ועל מערכות העיתונים השנואים עליו

לא, אני לא בטוח שזה מה שיקרה, אבל אם צריך ללמוד מההווה, יש בהחלט ממה לחשוש

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*