פוליטיקה

הסחרחורת הפוליטית הישראלית

 

 

יתכן מאוד שעד שהדברים הנכתבים עכשיו כבר לא יהיו אקטואליים בעת שיפורסמו כי קצב האירועים והתהפוכות בפוליטיקה הישראלית כמעט ולא מאפשרים לצפות את הבאות אפילו לחלקיק של שניה. למעשה הפוליטיקה הישראלית שוברת שיאים של חוסר יציבות ושל עיוות רצון הבוחרים, והמנהיגים כביכול מתגלים שוב ושוב כפוליטיקאים קטנים וחסרי מעוף

יהיו מי שיגידו שזה בדיוק הפוך ואולי יוסיפו לאמירה את המילה המוזרה שהפכה למילת מיין סטרים בעברית המודרנים – גוטה. כי ברגע שהאויב המושמץ עובר לצד שלהם, הוא הופך הרי לגיבור האומה ולמושא אהבתם והערצתם

אולי בכלל צריך להפסיק להביט על המתרחש בפוליטיקה הישראלית במבט שמשקף תמימות ילדותית ולהתחיל לאמץ עמדה צינית שאין בה זווית של מוסר, מצפון ואידיאולוגיה. אולי צריך להתחיל להבין את הפוליטיקה על בסיס של מה שכדאי, ולא על מה שצריך ורצוי

ואולי בכלל צריך להאמין שהמהלך האחרון של גנץ הינו מהלך גאוני, שהרי בהסכמתו לאפשר לנתניהו להקים ממשלה, הוא הפך למעשה את נתניהו לבובה על חוט שתרקד מעתה בקצה החוטים שגנץ יחזיק בהם, שהרי ממשלתו תהיה תלויה לחלוטין במפלגתו של גנץ – שאין לה שם עדיין – ושבלעדיה אין לו רוב

האם יתכן שזו בדיוק הייתה כוונתו של גנץ במהלך שלו? האם יתכן שהוא ויתר על התואר “ראש ממשלה” לטובת נתניהו, אבל הוא יהיה ראש הממשלה מאחורי הקלעים

אני מודה ומתוודה שעד לרגע זה כל התחזיות שלי במה שנוגע לפוליטיקה בישראל לא התממשו והסיבה לכך פשוטה: כולן התבססו על היגיון תוך התעלמות מהעובדה שהפוליטיקה הישראלית לא עובדת בהגיון. הפוליטיקה הישראלית לא מצייתת לכללים ולחוקים. כמו כמעט בכל נושא אחר מה ששולט בהלך הרוח הישראלי יותר מכל דבר אחר זה הרגש, וכרגע הרבה מאוד בוחרים ישראלים שונאים את גנץ מתוך תחושה שהוא בגד בשליחות שהם הטילו עליו, וכשהרגש מתגבר על ההיגיון, שיקול הדעת משתבש

מודה ומתוודה שברגעים הראשונים אחרי שנחשפתי לחדשות מישראל, חשתי גם אני את תחושת הבגידה הזאת וחשתי צורך פנימי עמוק לגנות את גנץ בכל דרך חוקית אפשרית, אבל לקח כמה דקות עד שהסחרחורת הסתובבה לה על צירה והביאה אותי לצד השני של הסיבוב שלה לנקודה שבה יכולתי לראות את ההגיון במהלך, (שוב – הגיון, הרי כבר אמרתי שאין הגיון בפוליטיקה הישראלית). מה לעשות, המוח שלי מסוגל לחשוב רק במונחים של הגיון ומנקודת התצפית הנוכחית שלי אין לי ספק: גנץ עשה את המהלך הנכון לנוכח הנסיבות והפך את נתניהו לראש ממשלה בובה. גנץ מעתה הוא זה שמחזיק בידיו את ניהול המדינה, והוא זה שיחזיק במוקדי הכח ויקבע את גורלו של הביבי

אלא אם כן… אלא אם כן יקומו חבריו של ביבי בליכוד ויאמרו “לא” רבתי. שהרי הם לא נמצאים היכן שהם נמצאים כדי להיות גרורות של מפלגה לעומתית המהווה את לשון המאזניים ואפילו שהם אלה שמחזיקים בתואר “ראש ממשלה”, והם לא יוותרו כל כך מהר על תארים חשובים כמו שר אוצר, שר ביטחון, שר משפטים ושר חוץ

בפוליטיקה הישראלית הכל אפשרי, אפילו פיצול בליכוד והתנגדות של חלק ממנו לקואליציה עם גנץ, והסחרחורת הפוליטית בישראל תמשיך להסתובב לה עד שתיעצר אולי בסיבוב בחירות נוסף. והאמינו לי, אני בעצמי לא בטוח כעת אם אני מנתח את המצב בהיגיון או מתוך רגש

לתגובות

[email protected]

 

 

 

Your Comment/התגובה שלך