חדשות

העוקץ האמריקאי

ציפי שמילוביץ קיבלה שיחת טלפון מלחיצה, והיתה במרחק רגע אחד מלאפשר לנוכלים לרוקן לה את חשבון הבנק, במסגרת ניסיון הונאה מתוחכם שמתפשט בארה”ב. אם עד היום היא התקשתה להבין איך אנשים צלולים נופלים בתרגילים מגוחכים, עכשיו היא יודעת בדיוק איך זה יכול לקרות

טלפון צלצל בשעת אחר צהריים שקטה של יום חול. על הצג הופיע מספר מבולטימור, מרילנד. החיים בארצות הברית לימדו אותי לא לענות בשום אופן למספר לא מזוהה, וגם לא למספר מזוהה שאיני מכירה. לא היתה לי שום סיבה לשבור את ההרגל הזה. ובכל זאת, מעשה טרול, היד נשלחה, ה”הלו” נאמר, וההתקפה החלה.

“זו שיחה ממינהל הביטוח הלאומי”, הכריזה הודעה מוקלטת של גבר עם קול בגוון גוואנטנמו, “מספר הביטוח הלאומי שלך הוקפא כיוון שהיה בשימוש בכמה פשעים חמורים. המתיני על הקו לסוכן הפנוי הבא”.

די מדהים לגלות כמה סרטי אימה יכולים לעבור בראש בשתי שניות המתנה לסוכן הפנוי הבא.

“שלום, אני מדברת עם זופירה שימיליבץ?”, שאלה אשה, כשברקע רעש של מה שנשמע כמו מוקד טלפוני עסוק. “כן”, אמרתי בשיניים נוקשות. העובדה שהיא לא היתה מסוגלת לבטא את שמי רק תרמה לאמינות שלה; אף אחד באמריקה מעולם לא הצליח לעשות את זה.

“את מדברת עם סוכנת הביטוח הלאומי דבי הרננדז”, אמרה והוסיפה מספר תג פדרלי, “מה המיקוד שלך?”. זה כבר היה אמור לגרום לי לנתק את השיחה. הביטוח הלאומי יודע עליי הכל, הוא לא צריך שאאשר לו את המיקוד שלי. אבל הייתי במרחק של עוד שלוש דקות מההבנה מה קורה כאן, אז נתתי לה את המיקוד.

“הסיבה שאני מתקשרת היא שמספר הביטוח הלאומי שלך מקושר לעבירות של הלבנת הון, זיוף, מרמה וסחר בסמים בשווי כולל של יותר ממיליון דולר”.

מה?!

“כמו כן, השתמשו בו כדי לפתוח 25 חשבונות בנק”.

מה 25, יש לי חשבון אחד.

“גברת שימיליבץ, אנחנו מאמינים שאת קורבן למקרה של גניבת זהות ומישהו משתמש במספר הביטוח הלאומי שלך. אבל צריך לפתור את הבעיה הזו עכשיו כי כבר הוצא צו מעצר נגדך, ואם לא אתקשר ברגע זה לתחנת המשטרה הקרובה אלייך, השוטרים יגיעו בתוך 45 דקות”.

אשה שהתחזתה לנציגה רשמית פירטה את הפשעים שבהם מספר הביטוח הלאומי שלי היה מעורב, והורתה לי להעביר כסף ל”קרן מיוחדת של ביטוח לאומי ששומרת על הכסף עד בירור העניין”. במקביל קיבלתי שיחה בהולה ממספר טלפון של תחנת משטרה

מצד אחד, זה היה הרגע של שיא הפניקה. מנגד, כל שנייה נוספת אחרי הרגע הזה שבה נשארתי על הקו ולא ניתקתי היא מבוכה גדולה מבחינתי. העובדה שעברו לפחות עוד שתי דקות עד שעשיתי זאת פשוט משפילה. בשתי הדקות האלה ניסתה הגברת לשכנע אותי לתת לה את מספר הביטוח הלאומי שלי “לצורכי זיהוי ודאי”, וכן את מספר חשבון הבנק שלי. כשסירבתי הורתה לי ללכת פיזית לסניף הבנק (“כמה זמן ייקח לך להגיע לשם?”, התעניינה), למשוך את כל מה שיש לי בחשבון ולהעביר ל”קרן מיוחדת של ביטוח לאומי ששומרת על הכסף עד בירור העניין”.

היא המשיכה לספר לי על כל הפשעים שבהם אני מעורבת והודיעה שמיד אקבל שיחה מהמשטרה. ואמנם, בעודה ממשיכה בתיאורים המבהילים הגיעה שיחה ממתינה, והפעם ממספר של תחנת משטרה (בשלב הזה כבר חזרתי חלקית לעשתונותיי ועשיתי גוגל מהיר), והעברתי את ה”סוכנת” הראשונה לממתינה, בהוראתה. בקו השני, אשה שהזדהתה כשוטרת – גם היא נקבה במספר תג זיהוי – אמרה שממש הרגע קיבלה טלפון מסוכנת הביטוח הלאומי והיא מאוד רוצה לעזור לי, אבל כדי שזה יקרה אני “חייבת לשתף פעולה עם הביטוח הלאומי ולעשות מה שהם אומרים”.

כשה”שוטרת” הזהירה אותי שלא לנתק את השיחה כי “ברגע שתנתקי לא נוכל לעזור לך יותר והשוטרים יוציאו לפועל את צו המעצר”, אספתי את האגו מהרצפה ואמרתי: “תגידי להם שלא יבואו, אני באה אליהם להתלונן עלייך”. עוד לפני שסיימתי את המשפט, שמעתי את ניתוק הטלפון האגרסיבי בחיי.

מאות אלפי אמריקאים כבר נפלו בשיחה הזאת

מספר הביטוח הלאומי הוא המפתח והבסיס לכל פעולה ביומיום כאן, המקבילה למספר תעודת הזהות בישראל. אי אפשר לעשות כמעט כלום בלעדיו, לא לפתוח חשבון בנק, לא להשתמש בכרטיס אשראי, אפילו לא להתחבר לכבלים. המספר הזה זוכה ליחס מקודש, וחובה לשמור עליו בסוד. אם איבדת את הכרטיס (שאסור לשאת מחוץ לבית!) או שהמספר שלך נגנב, הנפקה של כרטיס או מספר חדש נמשכת חודשים. אז אם מישהו מתקשר ואומר, בקול רשמי, ש”כדי להפעיל שוב את המספר שהוקפא בגלל שימוש בעבירות פליליות את צריכה לשלם קנס או להעביר כספים לקרן של הביטוח הלאומי” – הפחד עושה את שלו.

העוקץ הפופולרי הוא שיחת “זכית בשיט תענוגות לקאריביים”. ב”הונאת סבא וסבתא” זר מתחזה לנכד ומבקש סיוע כלכלי מיידי. אחרי אסונות טבע יש מתחזים שאוספים תרומות. בטריק אחר גובים קנס ממי שלא התייצב לחבר מושבעים. אפילו הונאת הנסיך הניגרי עדיין בסביבה

לא רק לי, לעוד מאות אלפי אמריקאים. רק במאי־יוני, למשל, הביטוח הלאומי (הרשמי, לא המתחזה) קיבל 36 אלף תלונות על ניסיונות הונאה, שיא של כל הזמנים. ורק במאי־יוני לא מעט אנשים נפלו קורבן לעקיצה הזאת, ושילמו בסך הכל 6.7 מיליון דולר לרמאים שפעלו בשיטות דומות לאלה שהופעלו עליי. ואלה רק המקרים שדווחו לשלטונות. הקורבנות הגדולים ביותר הם אנשים מבוגרים, קשישים שמקבלים קצבה מהביטוח הלאומי, נוטים לענות לכל צלצול טלפון – בדרך כלל במכשירים קוויים ללא זיהוי מספר – מתקשים לנתק ולא נוטים להטיל ספק. הונאות שמכוונות אליהם הן רשע צרוף.

“אמי בת 76 והיא בשלבים מוקדמים של אלצהיימר”, סיפרה אשה מטקסס ל”וושינגטון פוסט”. “היא קיבלה שיחה שבה נאמר לה שמספר הביטוח הלאומי שלה נגנב ושהדרך היחידה לתקן את המצב היא להעביר להם 3,200 דולר. ברור שרוב האנשים יבינו שמדובר בהונאה, אבל היא מתבלבלת בקלות ונתנה להם את כל הכסף שהיה לה בחשבון הבנק. וברגע שהכסף נעלם לא היתה שום דרך למצוא אותו”.

הרשות הפדרלית שאחראית למס הכנסה וביטוח לאומי מנסה בשנה האחרונה לעורר את מודעות הציבור להונאות כאלה, ומסבירה, בפרסומים באינטרנט ובטלוויזיה, שסוכנים של ביטוח לאומי אף פעם לא מתקשרים וּודאי לא מבקשים בטלפון את מספר הביטוח או את מספר חשבון הבנק. הרשות מעודדת אזרחים לדווח על כל ניסיון הונאה ומזהירה לא לסמוך אוטומטית על מספר הטלפון המזוהה, כי עבריינים משתמשים בטכנולוגיה שגורמת לשיחה להגיע כביכול ממספר ממשלתי (כפי שקרה עם הטלפון מ”תחנת המשטרה” שאני קיבלתי). לפעמים המספר שממנו מתקשרים המתחזים הוא אפילו המספר של הקו החם הפדרלי לדיווח על הונאות. קל מאוד להאמין לתרגיל כזה.

והרשויות חסרות אונים. לא מדובר בכנופייה אחת שאפשר לשים עליה את היד, אלא בהרבה מאוד אנשים שפועלים בשיטות דומות ומבצעים אלפי ניסיונות הונאה ביום.

אינספור תרגילים ומיליארדי דולרים אבודים

הונאות טלפוניות הן תעשייה אדירה בארצות הברית, והתקדמות הטכנולוגיה הופכת אותן למתוחכמות ואכזריות יותר. לפי מכון הסקרים המוביל האריס, ב־2018 1 מכל 10 מבוגרים אמריקאים איבד כסף בגלל הונאה כזאת, וכמעט מחצית מהקורבנות (46%) עברו את זה יותר מפעם אחת. נתוני המכון מעלים שההפסד הכספי הממוצע הוא 357 דולר, ושבשנה שעברה 24.9 מיליון אמריקאים הפסידו בסך הכל 8.9 מיליארד דולר.

העוקץ הפופולרי ביותר הוא שיחת הטלפון שמודיעה לך: “מזל טוב, זכית בשיט תענוגות לקאריביים”, וכל מה שצריך זה לספק מספר כרטיס אשראי. תרגיל אחר הוא אכזרי עוד יותר; הוא נקרא “הונאת סבא וסבתא”, ובמסגרתו זר מתקשר לקשישים, מתחזה לנכד או נכדה שלהם ומספר בדמעות סיפור קורע לב שמסתיים בבקשה לסיוע כלכלי מיידי. סבתא כמובן מבצעת העברה בנקאית בתוך רגע.

רמיסת המוסר לא מסתיימת כאן. הונאה ידועה אחרת היא זו שבה, בעקבות אסון טבע כלשהו, הרמאים מתחזים לנציגים של הצלב האדום או של הסוכנות הממשלתית לטיפול באסונות טבע (FEMA) ומבקשים תרומות.

בטריק אחר, ייחודי לארצות הברית, שיחת הטלפון מגיעה מ”תחנת משטרה” או “משרד המשפטים”, כשהמתחזה דורש מאנשים לשלם קנס כי לא התייצבו לשירות חובה בחבר מושבעים (שלא זומנו אליו מעולם, כמובן).

וישנם גם “מומחי מחשבים” שמתקשרים כדי לספר שלמחשב שלך חדר וירוס והם יכולים לנקות אותו. במקרים מתוחכמים במיוחד, הם אלה שמחדירים את הווירוס למחשב לפני שהם מציעים לסלק אותו. מיקרוסופט מעריכה כי יותר מ־3 מיליון בני אדם נופלים קורבן לרמאות הזו מדי שנה. או שנציג של “ספק האינטרנט” שלך מתקשר, טוען שנעשתה פריצה למחשבי החברה ומבקש את הססמה שלך כדי “לוודא שלא פרצו למחשב שלך”. ואפילו הונאת הנסיך הניגרי העשיר עדיין בסביבה ועדיין מפילה אנשים, רק שעכשיו היא מגיעה בטלפון, לא במייל.

וכל ההונאות האלה עובדות לא רק על קשישים. למעשה, לפי מכון האריס, גברים בני 34-18, בוגרי קולג’, הם חלק הארי של הקורבנות. זו אוכלוסייה מודעת יחסית, אנשים מחוברים ומעודכנים, ובכל זאת הם נופלים בהונאות המוגזמות והמגוחכות האלה. לנפש יש מנגנונים משלה; ראיתי אותם בפעולה מקרוב ממש.

איך זה קרה לי? הייתי שמחה לחשוב שכמעט נעקצתי בדיוק מאותה סיבה שאני נוטה לתת כסף להומלסים, אף שאני יודעת שחלק מהם מתחזים. אבל האמת הרבה פחות מחמיאה: קל לעבוד עליי. לא רק בגלל האופי שלי, אלא במידה רבה גם משום שאני זרה. ולהיות זר בארצות הברית, בוודאי בתקופה הנוכחית, זה לחיות בחרדה מתמדת, אפילו אם היא לא־מודעת. אומנם הייתי גאה באופן שבו בסופו של דבר חזרתי מפיגור במחצית הראשונה של המשחק לניצחון בשנייה האחרונה, אבל את המשך אותו יום העברתי במבטים ממושכים לכיוון הדלת, מחכה שהשוטרים יגיעו.

פורסם באתר כלכליסט

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*