דיעות

הרהורים מאוחרים על סיפור עשר מכות מצרים בבידוד

 

פתאום עלה בדעתי בעת שחשבתי על מה לחשוב עכשיו בבידוד, שהסיבה היחידה שבגללה ה”קורונה” לא נמצאת ברשימת עשרת המכות שהוריד האלהים על המצרים היא בגלל שהוא לא ידע שהאפשרות הזאת עומדת לרשותו. הידע שלו, או יותר נכון של מי שהמציא את הסיפור היה מוגבל לצרות הבסיסיות של החיים שהוא הכיר, ודמיונו לא יכול היה להכיל מכות יותר כואבות מדם וצפרדע, כינים וערוב, דבר ושחין, ברד וארבה ומכת בכורות

אני לא יכול להבין איך אלהים לא דרש מבני ישראל לסמן את ביתם בצורה שמכת הדם עם 8 מכות אחרות “יפסחו” על בתיהם, רכושם, יבוליהם, מקניהם ובקרם, ואיך הכינים ידעו להבדיל בין יהודים לבין מצרים סתם? אבל הכי אני לא מבין את הצורך האובססיבי של אלהים שבני ישראל יסמנו את משקופי ביתיהם בדם, כדי שהוא ידע להבדיל בין בית של בן – ישראל – מצרי, לבית של מצרי רגיל. כאן יש לי שתי בעיות קשות: א. האם היו שכונות מעורבות שבהם גרו עבדים מבני ישראל עם אזרחים מצריים מן המעמד הבינוני המצרי, או עבדים מצריים? (בטוח שהיו גם כאלה). ב. האם אלהים שיודע הכל – אבל הכל, לא ידע איפה גר בכור מבני ישראל ובכור שאיננו מבני ישראל? מילא, אני מבין שכשזה מגיע לבקר, לצאן ולעופות, אפילו אלהים לא תמיד יודע איזה גמל הינו גמל עברי ואיזה מצרי סתם, אז צריך היה לסמן איכשהו את כל חיות הבית הבכורות מבעוד לילה, כדי שאלהים לא יהרוג בטעות איזה תיש עברי. אבל בן ישראל אנושי? שאלהים לא ידע איזה מהזכרים האנושיים שייך לקבוצה שלו ואיזה לא? נו באמת

עכשיו: האם כדי לסמן את המשקופים של בני ישראל בדם היה צורך להקריב כבש עברי או כבש מצרי. אם זה כבש מצרי, האם היה צריך פשוט ללוות אחד כזה מהשכנים או להחליף אתם כבש תמורת כבש בלי להסביר להם מה סיבת סחר החליפין ההמונית הזאת? והאם ברגע שסחר החליפין הזה בוצע והכבש המצרי הפך לכבש עברי, האם דמו פתאום היה מותר?

במידה ובני ישראל מצאו איזה תירוץ משכנע כדי לשכנע את השכנים לבצע את החליפין, האם המצרים היו טפשים עד כדי כך שאחרי כל 9 המכות שהם כבר חטפו, הם לא חשדו שמשהו כאן לא בסדר? וחוץ מזה, כשאלהים הסתכל מלמעלה על כל סחר החליפין הזה, איך הוא ידע מי מהמחליפים הינו מהאוהדים של הקבוצה שלו ומי מהאוהדים של הקבוצה היריבה? תגידו לי שהוא פשוט ידע, אז איך זה שהוא פשוט לא ידע איזה בכורים הוא יכול לחסל ואיזה לא, בלי שסמנו לו קודם את הבתים בדם?

עכשיו: כשהמצרים ראו את השכנים שלהם שוחטים כבש ומשתמשים בדמו כדי לצבוע את משקופיהם, הם לא שאלו אותם מה הם עושים ואם אפשר להצטרף לבר ב קיו? בואו ונאמר שהעבדים היהודים ספרו לשכנים שזה נגד עין רעה, (מה שנכון), האם לא היו שכנים מצרים שחשבו שזה אולי רעיון לא רע וגם הם שחטו איזה כבש, צבעו את המשקוף ועשו מנגל, ובאותה הזדמנות גם בלבלו את אלהים

וחוץ מזה מה עם ה”ערב רב”? הרי ידוע שיחד עם בני ישראל שיצאו – ברחו ממצרים, הצטרפו אליהם מספר לא ידוע של מה שהתורה מכנה: “ערב רב”. לי אישית הביטוי “ערב רב”, לא מעלה קונוטציה חיובית, אבל בואו נשים את זה בצד. האם הבכורים של ה”ערב רב” הזה גם הם חוסלו באותו לילה על ידי אלהים, שהרי נאמר” כל בכורי ארץ מצרים”, או שאלהים רחם עליהם ולא נגע בהם. ואם אלהים לא נגע בהם, אז איך הוא ידע איפה הם גרים? “הוא פשוט ידע, כי הוא יודע הכל” אתם אומרים, אז אני חוזר לשאלה המרכזית, בשביל מה הוא היה צריך לשחוט מי יודע כמה כבשים מסכנים כדי שהאוהדים שלו יוכלו לצבוע את המשקופים שלהם בדם? תמהני

ואולי כל הסיפור הדבילי הזה לא היה ולא נברא אלא בדמיונם הפרוע של מספרי הסיפורים העממיים סביב מדורות החמולה בלילות הקיץ הבהירים והצוננים של מדבר סיני ומדבריות חצי האי ערב? ואולי הסיפורים האלה לא הומצאו אלא כדי למכור לקבוצה של עובדי אלילים, אל חדש ולא מוכר, ביוזמת יזם או קבוצת יזמים, שהבינו שלדת יש פוטנציאל כלכלי אדיר ושאפשר לחיות מזה מצוין? הםםם, אני לא מבין איך לא חשבתי על זה קודם, (האמת – כן חשבתי)

ותזכרו, אז עוד לא הייתה יהדות ולא היו יהודים, היו רק שבטים שהתפרנסו מעבודה שחורה שהתורה קוראת להם “עברים” או “בני ישראל”.

 

Your Comment/התגובה שלך