יהדות

הרהורים על טקסטים בהגדה של פסח

עם יד על הלב, כמה מכם באמת מכיר את ההגדה של פסח על בוריה? כמה מכם נהנים מקריאת אותו חלק בהגדה המקדים את הארוחה? אני מניח שאת השירים והמנגינות מכירים כולם ונהנים לשיר אותם ביחד עם המסובים. אבל כמה באמת מבינים מה הם שרים כשהם שרים בהתלהבות את “דיינו” למשל? אני מבטיח לכם, לא הרבה

“אלו הרג את בכוריהם ולא נתן לנו את ממונם   דיינו: אנחנו שרים בהתלהבות

אלו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים     דיינו: ההתלהבות נמשכת

רבים מאתנו נוהגים להזמין אל הסדר אורחים לא יהודים: מחותנים, שכנים קרובים, חברים לעבודה או חברים של הילדים המתבגרים. ניסיתם פעם לחשוב מה הם מרגישים וחושבים נוכח השורות הנ”ל?

מה הם חושבים לדעתכם כשהם משתתפים בקריאת טקסט שאומר: “…ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה אני ולא מלאך, והיכיתי כל בכור בארץ מצרים אני ולא שרף… אני יי. אני הוא ולא אחר:”

אני כיהודי צעיר, כשהתחלתי לשים לב לתוכן ההגדה, הזדעזעתי כשהבנתי את משמעות חלק מהטקסט. הזדעזעתי כשהבנתי שהיהודים חוגגים רצח של תינוקות תמימים בני יומם שאתרע מזלם להיוולד בכורים. הזדעזעתי לעצם הרעיון שכיהודי אני שמח שהאלהים שלי הורג בלי אבחנה בעלי חיים שלא פשעו, ילדים וילדות, הורים קשי יום שכל פשעם שהם נולדו לפני אחיהם ואחיותיהם, וכל חף מפשע אחר שהוא במקרה בכור להוריו. עצם הרעיון לא התיישב לי בראש, ומשיחות עם אורחים לסדר שאינם יהודים, הבנתי שגם הם “לא אוהבים” את הרעיון בלשון המעטה, ולא מבינים את השמחה הרבה שהטקסט הזה יוצר בקרב משתתפי הסדר היהודים

גם נושא הממון, לא הסתדר לי כל כך טוב, ומסתבר שגם לא לאורחי הלא יהודים. האורחים הליברלים שבהם לא אהבו את העיסוק בממון כחלק מהסיפור. האורחים הקונסרבטיבים אמרו לי בשקט, כדי שאף אחד לא יחשוב שהם אנטישמים, שנוצרי ששומע את הפסוק, מיד עולה בו זכרון הטענה, שמה שהיהודים הכי אוהבים – זה כסף

ואולי הדבר הקשה ביותר לעיכול, גם בשבילי וגם עבור האורחים הלא יהודים המסובים סביב השולחן ועוקבים אחרי הטקסטים: “שפך חמתך על הגויים אשר לא ידעוך. ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו: … שפך עליהם זעמך וחרון אפך ישיגם: תרדף באף ותשמידם מתחת שמי יי :”

מיד אחרי הטקסט הזה בא טקסט נוסף המזלזל ומבטל כל אלהים שאיננו אלהי היהודים: “למה יאמרו הגויים אייה נא אלהיהם: ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה: עצביהם כסף וזהב מעשי אדם: פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו: אזנים להם ולא ישמעו אף להם ולא יריחון… וגו’:.

כעת תארו לעצמכם אחי היהודים היקרים, שאתם מוזמנים לארוחה חגיגית באחד החגים הדתיים אצל מחותנים לא יהודים, או סתם שכנים או ידידים נוצרים, ובהם נאמרים טקסטים דומים לטקסטים המוזכרים למעלה, המופנים כלפי היהודים? האם הייתם מרגישים נוח? האם הייתם ממשיכים לשבת כאילו כלום ולחייך בנימוס? האם הייתה מתעוררת הקירבכם אהבה גדולה למארחיכם השרים בדבקות ובהתלהבות שירים שמילותיהם פוגעות בציפור נפשכם

לא ערכתי מחקר, ואין לי מידע בדוק בנושא. אבל נדמה לי שזה לא מקרי שרוב הפרעות נגד יהודים התחוללו בפסח, ושהעילה המרכזית לפרעות האלה הייתה קשורה למצות, שעל פי הגירסא הנוצרית – אנטישמית, היו רוויות בדם ילדים נוצרים

נדמה לי שאינני טועה כשאני חושב שיש קשר בין הטקסטים שהזכרתי לאנטישמיות, ואולי הגיע הזמן שיקומו פוסקים ויחליטו שחובה לשנות את ההגדה של פסח ולהתאים אותה למציאות של המאה ה 21. ניתן בהחלט לשמור על המסר של חירות יהודית, אבל לא תהיה זאת טעות לצרף גם מסר אנושי כללי המטיף להפצת החירות האישית והלאומית בכל מקום על פני כדור הארץ

נדמה לי שאלוהים יקבל הגדה חדשה כזאת בברכה, והיהדות תתבסס כדת היחידה החוגגת ומקדמת את החירות האנושית לפני כל ערך אנושי אחר

Your Comment/התגובה שלך