חדשות

חמאס מאבד שליטה על אנשיו – והופך את הדילמה של ישראל לקלה יותר מאת יואב לימור

ירי הרקטות לב”ש ולגוש דן נעשה כנראה בניגוד לדעתם של ראשי חמאס • ישראל שואפת להשיג הסדרה לטווח ארוך, אך אם ארגון הטרור לא שולט באנשיו – ההסכם לא יקוים • בקבינט ובצה”ל מתרבים הקולות שקוראים לצאת למערכה, אך נתניהו רוצה למצות את המסלול הדיפלומטי • פרשנות

הרקטה שפגעה בבית בבאר שבע היא אירוע משנה מציאות, שמחייב את ישראל וחמאס לקבל הכרעות לאן הולכים מכאן והלאה.

דובר צה”ל

העובדה שיושבי הבית סיימו את הלילה בחיים, בזכות תושייתה של האם, היא עניין לניסים או לחוברת ההדרכה להתנהגות נאותה של פיקוד העורף. מעשית, היא אמורה להיות חסרת חשיבות. בחיל האוויר נהוג להשתמש במונח המחמיר “כמעט ונפגע” על אירועים שקרו ולא הסתיימו בתאונה או באסון; רק כך ניתן יהיה ללמוד, לתחקר ולהפיק לקחים כדי למנוע אירועים דומים בעתיד.

זאת הדרך שבה צריך לבחון גם את פגיעת הרקטה בבאר שבע: כאילו היא הרגה. רק כך תמנע ישראל את הרקטה הבאה, שעלולה להרוג. נשים לרגע בצד את העניין המודיעיני (שדרוש בירור) מדוע איש לא העריך שישוגרו הרקטות ללב ישראל. השאלה המטרידה היא אחרת. שתי הרקטות הוצבו מראש כשהן מכוונות לפגיעה – האחת בבאר שבע והשנייה בעיר במרכז הארץ. חמאס אמור לשמור כראוי על הרקטות שלו, בוודאי על אלה שמוגדרות אסטרטגיות. אם הוא לא עשה זאת (ומסתמן שכך), אז אחת משתיים: או שהוא עלים עין בקריצה, מה שכנראה לא קרה, או שהוא לא שולט באנשיו.

הבית שנפגע מטיל הגראד בבאר שבע // צילום: דודו גרינשפן

הסיטואציה הזאת מדאיגה, משום שהנחת המוצא של התהליכים שמתנהלים בחודשים האחרונים מול עזה היא שחמאס הוא בעל הבית הבלעדי. שברצותו גוברת האש, וברצותו מנמיכה. האירוע האחרון עלול ללמד שחמאס מאבד שליטה; ואם כך – הדילמה הישראלית הופכת לכאורה לקלה יותר, משום שלא יהיה על מי לסמוך שהסכמים עתידיים – אם יושגו – גם ימומשו בפועל.

ה”

הדרך לבחון זאת היא בשטח. בפני ישראל עמדו אמש שלוש אפשרויות תגובה: הראשונה, רעה ככל שתישמע, היא לא לעשות כלום; להמשיך במצב הקיים ולקוות לטוב. השנייה, בעייתית אבל זוכה ליותר ויותר תמיכה (בעיקר מצדו של שר הביטחון, אבל גם של משרים נוספים ומבכירים בצה”ל), היא לצאת למערכה רחבה שתשנה את המצב מול עזה. השלישית, שנדמית כמועדפת על ראש הממשלה, היא לנסות לשנות את המצב באמצעים אחרים – דיפלומטיים בעיקרם.

טנק של צה”ל על גבול רצועת עזה

חמאס, עושה רושם, נערך לאופציה השנייה אבל מעדיף את השלישית. הוא הופתע מביטול הגעתו של ראש המודיעין המצרי (לבקשת ישראל), והעביר שלל מסרים כי יפעל לרגיעה. ישראל צריכה להציב בפניו את המבחן היחיד שחשוב: מבחן התוצאה. לדרוש הפסקה מוחלטת של הטרור על הגדר, לרבות עפיפונים ובלונים. אם חמאס יעמוד בכך לאורך זמן, ניתן יהיה לדבר על ההמשך – הקלות הומניטריות, פתיחת מעברים ועוד.

מהלך כזה יעביר את הדילמה לעזה. אם חמאס יבחר במלחמה – הוא ייתפס כאשם בהתחלתה, בניגוד לכל הסיכומים שהושגו, ויאבד מראש את תמיכת המצרים ומדינות ערב. האלטרנטיבה מבחינתו היא לבלוע את הצפרדע ולהרכין ראש – כדי שלא לאבד את הראש. זה הקו שאותו מוביל כרגע סינוואר, עם כוכבית: הרוגים רבים בעזה יחייבו אותו לתגובה, שעלולה לגרור שרשרת שבסופה הסלמה

מתפרעים פלשתינים על גדר הגבול // צילום: AP

בעבר העדיפה ישראל להתחיל מבצעים במהלך פתיחה מפתיע, כזה שייתן לה יתרון מהרגע הראשון. תחת הכוננות הגבוהה ברצועה יהיה קשה לייצר מהלך כזה כעת, מה שאומר שמבצע – אם ישראל תחליט עליו – עלול לדשדש, להימשך זמן, להיגרר לחורף, וכמובן גם להביא לנפגעים רבים, בעורף ובחזית, שיגררו ביקורת על רקע הנטייה הציבורית הטבעית להפוך את התמיכה במלחמה לביקורת על מהלכיה.

זאת דילמה לא פשוטה לדרג מדיני בשנת בחירות. הרוגים בבאר שבע היו מחייבים החלטה מסוג מאוד ברור; גם לו החיילת שישבה בחמ”ל פיקוד העורף ועקבה אחר הטילים היתה מחליטה להפעיל את הצופרים בגוש דן (היא לא עשתה זאת כי המכ”מ חישב שהרקטה תיפול בים), סביר שהיינו מתעוררים אתמול לבוקר אחר. הלקח הוא שכדאי לקבל את ההחלטות לא מאילוץ, אלא מבחירה. זה עדיין אפשרי, אבל נדמה ששעון הזמן אוזל במהירות.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*