דיעות

טראמפ בורח מהמזרח התיכון \ בן אלידע

האו”ם חגג את “פתיחת העונה” בחודש ספטמבר האחרון, בהשתתפותו של טראמפ, שהעניק לעיתונאים 81 דקות נדירות מזמנו. עיתונאי צעיר ממוצא כורדי, רחים רשידי שמו, שנולד באיראן, ברח לעירק, משם לטורקיה ולשוודיה, לפני שהצליח להשתקע בוושינגטון הבירה ולחזור לעסוק במקצועו כעיתונאי, קיבל את רשות הדבור מטראמפ, שכיה אותו “מר כורדי”. “כן בבקשה מר כורדי”, הורה טראמפ על רחים באצבעו והעניק לו את רשות השאלה: “איך אתה רואה את מערכת היחסים שלך עם הכורדים ומהי המחוייבות של אמריקה לסייע להם מול הכוחות באיזור – איראן וטורקיה – שנראה כאילו הם מנסים כל הזמן לשלוח את הכורדים לאבדון?”. “אנחנו מסתדרים עם הכורדים מצויין אמר הנשיא, “אל תשכחו שזאת היא הטריטוריה שלהם. אנחנו חייבים לסייע להם. הם לחמו אתנו, הם מתו. אנחנו אבדנו עשרות אלפי כורדים שמתו במלחמה עם אייסיס. הם מתו בשבילנו ויחד אתנו. ובשביל עצמם, הם מתו בשביל עצמם. אבל הם אנשים נפלאים, ואנחנו לא שוכחים את זה”. היה זה רגע נדיר, שבו המלמולים של טראמפ תאמו את התפיסה האמריקאית המקובלת בנוגע לכורדים, שהם הקבוצה האתנית הגדולה ביותר בעולם, שאין לה מדינה משלה. מספרם הכולל של הכורדים מוערך בין 20 ל 40 מיליון איש, החיים בטורקיה, איראן, עירק וסוריה. במהלך שלשה עשורים, הכורדים הינם בני ברית נאמנים לאמריקה, שהאמריקאים יכלו לסמוך ולהשען על כוחם הצבאי במאבקים נגד סאדם חוסיין, הממשל האיראני, והטרוריזם האיסלאמי בסוריה.

“אהבתי את תשובתו של טראמפ ואת הכינוי שהוא הדביק לי, אמר רחים לעיתונאים, “ממשלות טורקיה איראן וסוריה, מתעלמות מהזהות הכורדית. אנחנו גאים במאבק שלנו לדמוקרטיה, לצדק ולחופש

ביום ראשון האחרון, הכורדים ספגו מהלומה שהם לא יוכלו להתאושש ממנה. אחרי שיחה טלפונית עם הנשיא הטורקי ארדואן, הודיע טראמפ – באמצעות ציוץ בטוויטר – איך לא, שארה”ב מחזירה הבייתה את כוחותיה בצפון סוריה. פינוי הכוחות האמריקאיים החוצצים בין הכוחות הכורדים בצפון סוריה לכוחות הצבא הטורקיים שטוענים לזכותם על הטריטוריה, מאפשרת למעשה לטורקיה למחוץ את הכוחות הכורדים שינסו להגן על מה שהם רואים כמולדת כורדית. טראמפ לא הסתפק בהודעה על פינוי הכוחות האמריקאיים, הוא הוסיף הוראה המחייבת את הכורדים להסגיר את שבויי המדינה האיסלאמית שברשותם לידי הטורקים באפן מיידי

ביום שני אחה”צ, התחילו מטוסים טורקיים להפציץ את כוחות הכורדים החונים בצפון

סוריה

טראמפ, שהורה על נסיגת כוחותיו במסגרת תפקידו כהמפקד העליון של כוחות הביטחון של אמריקה, עשה זאת בלי להתייעץ עם אנשי הממשל שלו, עם יועציו הבטחוניים בפנטגון, עם תומכיו הפוליטיים בוועדת הביטחון של הסנט, ועם בני בריתו בנאט”ו ובאירופה, וכל אלה, ביקרו את החלטתו בחריפות, ביום שני, אחרי פרסום ההוראה

ארדואן לא טרח להסתיר כלל את העובדה שיש בכוונתו לרסק את הכורדים בסוריה, שאותם הוא מכנה טרוריסטים ומורדים

הפנטגון מתנגד לארדואן לחלוטין. שר ההגנה הקודם, ג’יימס מאטיס התנגד לכל קשר בין ארה”ב לארדואן. מיץ’ מק’קונל, בן הברית העוצמתי ביותר של טראמפ בסנט, מתנגד בחריפות למהלך הזה, וכך גם השנטור הרפובליקני לינדסי גרהאם, שעד עתה הי אחד מהמשענות החזקות והיציבות ביותר של הנשיא. גם מק’קונל וגם גראהם, משתפים עכשיו פעולה עם הדמוקרטים, במגמה להפר את רוע הגזירה, ולהקטין את הנזק לכורדים ככל האפשר. אפילו טראמפ עצמו טען בחודש יוני האחרון, שרק מגע הקסם שלו, עומד בין שלומם או כיליונם של מיליוני כורדים במזרח התיכון, על ידי כוחות טורקיים: “לארדואן יש 65,000 חיילים בגבול עם סוריה”, אמר טראמפ, “והוא הולך למחוק את הכורדים שעזרו לנו מעל פני האדמה. אבל אני התקשרתי אליו וביקשתי ממנו להמנע מלטבוח את הכורדים”.

לארה”ב יש היסטוריה ארוכה של נטישת בני הברית הכורדים, וגם אם פעולתו של טראמפ נראית חריגה, היא למעשה מיישרת קו עם פעולות של נשיאים אמריקאים קודמים, שבשורה התחתונה העדיפו תמיד את האינטרסים של אמריקה על פני כל עיקרון אחר

הקשרים האמריקאיים – כורדים, התחילו למעשה כבר בשנת 1970 בעת שיחד עם ישראל, נחתמה עיסקה עם השח של איראן, למיסוד אוטונומיה כורדית גדולה בצפון עירק, שתסייע בהתנגדות להתבססות שלטונו של סאדם חוסיין בבגדד.  באותה עת, היו הכורדים עסוקים במרד כנגד שלטון סאדם לסירוגין מאז שנות ה 60. המרד הזה גבה את חייהם של עשרות אלפי כורדים, ושלח מאות אלפים מהם למחנות פליטים מאולתרים. אבל כפי שהעיתון ניו – יורקר טען בזמנו, השח וסאדם סגרו על הסכם שלום בשנת 1975

והשטח בשליטה הכורדית, נותר חשוף ובלתי מוגן. הצבא העירקי הציח לחזור ולהשתלט על השטח ללא כל בעיה מיוחדת, כשהכוחות האמריקאיים שהיו בשטח, עמדו מן הצד ולא

נקפו אצבע. טביעת אצבעותיו של שר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג’ר על המהלך היו ברורות והם ידועות וברורות לכל כורדי: בין שלומם של הכורדים, לנפט הזול מעירק ומאיראן, לכורדים לא היה כל סיכוי

בימים שיבואו, כתב המנהיג הכורדי לנשיא ג’ימי קרטר שהחליף את פורד שעמד מן הצד בעיסקה שבין השח לסאדם: “יכולתי למנוע את הפורענות שבאה על אנשי, אילו רק לא האמנתי להבטחות של אמריקה”.

בשנת 1988, סמוך לסיום מלחמת איראן – עירק, ביצע סאדם רצח עם כנגד הכורדים. כ 100 אלף כורדים נרצחו בהפצצות חסרות רסן על אוכלוסיה כורדית אזרחית ללא כל אבחנה. כל כורדי בין הגילים  15 ל 70 שנתפס בחיים על ידי החיילים העירקיים, הוצא להורג ביריה בו במקום. המתקפה הרצחנית ביותר באותה שנה אירעה בעיירה הכורדית חלבג’ה, שהופצצה מהאוויר בגז חרדל ובגז עצבים. כ 5000 כורדים, רובם נשים וילדים, נקטלו באותה מתקפה

העובדה שעירק מחזיקה במלאי של נשק כימי להשמדה המונית, הייתה ידועה לאמריקאים כבר בזמן מלחמת איראן – עירק, בעת שעירק השתמשה בו כנגד החיילים האיראנים, תוך עצימת עין של הממשל האמריקאי – בגלל שארה”ב העדיפה את נצחון העירקים על האיראנים. “ניצחון איראני לא בא בחשבון”, כתב בוש האב, שהיה סגנו של הנשיא רייגן בזכרונותיו מאוחר יותר

שלש שנים מאוחר יותר, נחלצה ארה”ב לעזרתה של כוויית, שנכבשה בפעולת בזק על ידי סאדם חוסיין. בוש האב שהיה הנשיא של אמריקה, “גילה” פתאום מחדש את הכורדים, כמי שיכולים לאזן את משקלו של סאדם במשוואה. “העם העירקי צריך לסלק את סאדם חוסיין, וזה יפתור את כל הבעיות”, אמר בוש בתחילת חודש מרץ 1991, בעת שניצחון האמריקאים ובני בריתם על העירקים כבר היה ברור

הכורדים – מקווים לטוב – הלכו שוב שולל אחרי ההבטחות האמריקאיות, מתוך מחשבה תמימה שהפעם האמריקאים מספקים להם את כל הגיבוי הנחוץ, והם פתחו במרד נוסף כנגד הממשל העיראקי, הפעם בשיתוף עם עיראקים שיעים בדרום עיראק

היה זה הנשיא בוש שהחליט שלא למגר את שלטון סאדם, ולהסתפק בנסיגה שלו מכוויית. לצבא העיראקי הנסוג, לא הייתה שום בעיה למגר את המרד השיעי – כורדי

בנוסף, אפשרו האמריקאים לעיראקים במסגרת המשא ומתן על הנסיגה, להשתמש

במסוקים למטרות “לוגיסטיות”. העיראקים לא היססו, ומיהרו לצייד את המסוקים שלהם בתותחים ובמקלעים והמטירו עופרת פלדה ו – כימיקלים מהשמים על הכורדים האומללים, בעת שהאמריקאים שותקים ומתעלמים: “אנחנו לא חושבים שכוחות חיצוניים צריכים להתערב בענייניה הפנימיים של עיראק” אמר אז דובר משרד החוץ האמריקאי, ריצ’רד בוכר

לקח עוד שלש שנים, ובשנת 1995, הקימה הסי.אי.אי. תחנה בשטח הכורדי שבצפון עיראק, בפיקודו של הסוכן הבכיר רוברט באייר. באייר הצליח להביא להסכמה בין קבוצות מורדים כורדים יריבות, ועבד אתם על תכנית לחיסולו של סאדם חוסיין. “זאת היא הקבוצה היעילה ביותר שעבדתי אתה ב 20 השנים האחרונות”, אמר באייר מאוחר יותר, “היו להם את המניעים שלהם ללא כל ספק, אבל הם היו הקבוצה היחידה שיכולנו לשתף אתה פעולה בחלק הזה של העולם

באייר, יחד עם הכורדים, וקבוצה של קצינים עיראקיים ששתפו אתם פעולה, תכננו לא רק פשיטה על ביתו של סאדם, אלא גם הפיכה צבאית וכינון ממשל חדש בעיראק. ושוב, ברגע האחרון, הממשל האמריקאי מנע את המבצע, טענה שחיסול של מנהיג מדינה זרה, מהווה עבירה על החוק הבינלאומי.

הכורדים אבל לא וויתרו, ובהסתערות פתע הם הצליחו להביס 3 דיביזיות של הצבא העיראקי. סאדם הגיב בכיבוש העיר הכורדית אירביל, שבה הוא הוציא להורג 700 אזרחים כורדים, בתוכם נשים וילדים

בשנת 2003, בעת שארה”ב כבשה את עיראק, חזרו האמריקאים לשתף פעולה עם הכורדים. בוש הבן, יחד עם הצוות המוביל שלו, השתמשו במתקפה הכימית העיראקית על הכורדים מלפני 15 שנה, כתירוץ למתקפה שלהם על עיראק בנימוק שסאדם מסתיר מלאים של נשק להשמדה המונית. “היום לפני 15 שנה”, נאם בוש לאומה 4 ימים לפני פתיחת ההפצצות על עיראק, “סאדם חוסיין התקיף את הכפר העיראקי חלאבג’ה. במתקפה אחת, הממשל העיראקי הרג אלפי אנשים נשים וטף, ללא רחמים וללא בושה. סאדם חוסיין הוכיח שהוא מסוגל לכל פשע”. בוש כמובן לא ציין את ההתעלמות האמריקאית מאותה הפצצה בזמן האמת

כך או כך, הכורדים הפכו (שוב), לבסיס מוצק שהאמריקאים יכלו לסמוך עליו כנגד סאדם חוסיין, ואחר כך כנגד ההתקוממות, ואחר כך במלחמה באל – קאידה העיראקית, ואחר

כך נגד דעאש. בכל המלחמות האלה לחמו הכורדים כתף אל כתף עם האמריקאים ובנות הברית שלה, כשהם מקריבים ללא היסוס את מיטב לוחמיהם לטיהור האיזור מנוכחות איסלאמית קיצונית, תוך שירות האינטרסים המערביים – אמריקאיים.

היה זה הנשיא אובמה בשנת 2014, שהסתייע בכורדים להסלמת הלוחמה בדעאש, ושסייע להם בהדרכה, ארגון, כסף, מודיעין, בציוד ובנשק. הכורדים לא לחמו את מלחמתה של ארה”ב לשם שמים. הם קיוו והאמינו בכל לבם שהפעם, נצחונם יביא לכינון מדינה כורדית עצמאית, אף על פי שהאמריקאים לא הזכירו את הנושא ולו פעם אחת, לא במוסדות האו”ם ולא בכל פורום אחר. התקווה הזאת של הכורדים, נתקלה בהתנגדות עזה גם מצד העיראקים, ששדות הנפט שלהם מרוכזים ברובם בטריטוריה שהכורדים רוצים להקים עליה את מדינתם, וגם על ידי הטורקים, שיש להם תביעות משלהם לגבי הטריטוריה הזאת

ועכשיו נפלה על הכורדים כרעם ביום בהיר, הכרזתו של טראמפ, שהכורדים ראו בו עד עכשיו לא פחות ממשיח. לא ברור בכלל מהו ההגיון מאחורי החלטתו של טראמפ לאפשר לטורקים מהלך ברוטאלי כלפי הכורדים הסורים. נראה שהוא, כמו כמה מאלה שקדמו לו ב 50 השנים האחרונות, מוכן להקריב כמות בלתי מוגבלת של בני אדם, לטובת האינטרסים היותר חשובים של אמריקה. במקרה הזה אבל, לא ברור כלל מהם האינטרסים האלה, אולי חוץ מהצורך הפוליטי הפרטי של טראמפ להכריז על הניצחון הסופי על המדינה האיסלאמית, שמאפשרת את החזרת הכוחות הבייתה, תוך הצגת העניין כניצחון אישי שלו, מה שלדעתו יטה אליו דעת של הרבה בוחרים מתנדנדים, וחזק את הגרעין הקשה שלו. “הוא מוציא אותנו מכאן לתוך מציאות של בידוד פוליטי בינלאומי”, אומר באייר, “הוא אפילו לא מנסה להצדיק את המהלך חוץ מאשר לשאול למה אנחנו צריכים לבזבז את כל הכסף הזה על חובשי הסמרטוטים האלה

כשהוא מתכופף תחת הלחץ המיידי שנפל עליו מכל הכיוונים, מיהר טראמפ לצייץ ביום שני שאם טורקיה, שהיא חברה בנאט”ו כידוע, תתקיף את הכורדים בסוריה, או תנסה כל דבר אחר, “אני, עם חכמתי שאין שני לה, ושנחשבת ללא מוגבלת, (החכמה שלו), אני אשמיד ואחסל לחלוטין את כלכלתה של טורקיה, (כבר עשיתי את זה בעבר). ההודעה הזאת כאמור, לא מנעה את ההפצצות הטורקיות על הכורדים חסרי ההגנה בצפון סוריה

בממשלים קודמים, הקרבת השאיפות כורדיות להגדרה עצמית כמו גם בטחונם האישי, נעשו לרוב במטרה להעדיף מטרות חאמריקאיות חשובות יותר בעיני מקבלי ההחלטות, מה שהוכח כמעט תמיד בדיעבד כטעות גדולה בשיקולים

בעוד ממשל טראמפ ממשיך לצעוד בנתיב הבוגדני שכבשו קודמיו, הבגידה כפי שהיא מתבצעת הפעם, הינה כולה “טראמפ”: ספונטנית, מפתיעה אפילו את מקורביו ויועציו, מערערת את היציבות, ובקו התחתון: חסרת כל תכן ומטרה. מעל הכל, טראמפ מצליח להוכיח אפילו לתומכיו הנאמנים, שאין לו מושג בניהול יחסי חוץ, באסטרטגיה ובטקטיקה, אבל הוא עושה את מה שבא לו ברגע מסויים, רק כי הוא יכול

כל הנשיאים שהשתמשו בכורדים ואחר כך השליכו אותם מתחת גלגלי האוטובוס לגורלם, היו נשיאים רפובליקנים: פורד, רייגן, בוש האב ובוש הבן. האמונה הנחרצת של הישראלים והישראמריקאים, שהרפובליקנים מהווים משענת בטוחה ומוצקה לישראל, לא עמדה בעבר, ואינה עומדת היום במבחן המציאות. כל התולה באמריקה הרפובליקנית את יהבו, עלול למצוא את עצמו בוקר אחד מול שוקת שבורה

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*