דיעות

יהודים באמריקה נגד הצו הנשיאותי נגד האנטישמיות \ ש. קוצר

בעוד שרבים בקרב אזרחיה היהודיים של אמריקה בתוכם גם ישראמריקאים וישראלים בישראל, נשמו נשימת רווחה אחרי חתימת הצו הנשיאותי האוסר על כל גילויים של אנטישמיות ואנטי ישראליות באמריקה, והמונע תמיכה כספית מאוניברסיטאות שיאפשרו ביטויים של אנטי ישראליות ואנטישמיות בקמפוסים שלהם, חלק אחר של קבוצת האוכלוסייה היהודית, מביעים דאגה נוכח תוצאות בלתי נמנעות של הצו הזה

הרבה הרה פרסון משיקגו, מנכ”ל איגוד רבני מרכז אמריקה למשל, מוטרדת מאוד: “בואו לא נהיה יותר מדי דרמטיים”, היא אומרת, “הרי כל מה שטראמפ אומר בצו הנשיאותי החדש שלו, קיים כבר בחוק זכויות האזרח משנת 1964, שלפיו “אסורה כל אפליה על בסיס הגזע, צבע העור והלאומיות המקורית. דת לא מוזכרת בחוק הזה כלל משום מה, ואני, כמו הרבה יהודים אחרים, מרגישה כאילו הצו הזה הינו הצעד הראשון לרגע שבו על היהודים יהיה לענוד על פי החוק טלאי צהוב”.

הצד הפוליטי של הצו הנשיאותי שנחתם ביום רביעי שעבר על ידי הנשיא שקוף. האורחים שעמדו סביב הנשיא במעמד חתימת הצו היו כולם יהודים מכובדים ונוצרים אוונג’ליסטים, דמוקרטים ורפובליקנים כאחד, שחלקם גם תורמים יהודים גדולים של הנשיא. בהרמת כוסית אחרי טקס החתימה המתוקשר שהוגדרה כ”מסיבת חנוכה”, רומם הנשיא את התורם הרפובליקני – יהודי הגדול שלו שלדון אדלסון באמרו: “אין לו בעיות של תזרים מזומנים – את זה אני יכול להבטיח לכם”. עוד אמר טראמפ בטקס: “הממשל שלי לא יתפשר אף פעם עם דיכוי, רדיפה או השתקה של העם היהודי”

אם לוקחים בחשבון את כל מה שטראמפ עשה בשנה האחרונה לטובתה של ממשלת ישראל: ההודעה על העברת השגרירות האמריקאית לירושלים, ההכרה בזכותה של מדינת ישראל על רמת הגולן, וביטול הסכם הגרעין עם איראן, ברור שטראמפ מבקש להרחיב את התמיכה בו בקרב הבוחרים היהודים, או לפחות לצמצם כמה שאפשר את הבלוק היהודי – דמוקרטי. ברור גם שהרצון, ואולי הצורך, להשביע את רצונם של תורמיו היהודים הגדולים, כמו אדלסון, מהווה שיקול חשוב בהחלטותיו בכל הנוגע לישראל

“הצו הנשיאותי עליו חתם טראמפ”, אמר עורך הדין אלן דרשוביץ, תומך טראמפ ידוע שדיבר ב”מסיבת החנוכה” המדוברת, “ירשם בהיסטוריה כאחד האירועים החשובים ביותר ב2000 שנות המאבק באנטישמיות”.

לא כל יהודי אמריקה מסכימים עם דרשוביץ. רבים מהיהודים מתייחסים לצו הנשיאותי הזה כבלתי הולם את צרכי יהודי אמריקה, ש”תפס טרמפ” על הפיגוע הרצחני בג’רסי סיטי, שהשלטונות מתייחסים אליו כאל אירוע טירור אמריקאי פנימי. רבים מהיהודים מסתייגי הצו, לא מרגישים בנוח עם העובדה שהוא מסתמך על חוק זכויות האזרח של 1964, שמתייחס רק לגזע וללאומיות, מבלי להזכיר כלל את הדת

“הצו הזה מעורר התנגדות עמוקה מצד אלה שסובלים מדרך החשיבה האנטישמית זה מאות בשנים”, אומר הרב דניאל זמל מטמפל מיכה בוושינגטון

הצו הזה, ביוזמתו של חתן הנשיא היהודי ג’רד קושנר, נמצא בהכנה מזה חודשים. קושנר התחיל לעבוד עליו כבר בחודש יולי האחרון, בסיוע מנהל הלישכה לשעבר של הסנטור הפורש הדמוקרט הארי ריד. הכוונה המקורית הייתה להגיע לחקיקה מוסכמת על דעת שני הצדדים בקונגרס, אבל חוסר הנכונות להגיע לניסוח מוסכם של החוק, אלץ את קושנר לבחור בדרך של צו נשיאותי

משרדו של קושנר עבד על ניסוח הצו ביחד עם צות הבית הלבן. במהלך נסיונות הניסוח, עלה על ידי העוסקים במלאכה חשש שמא הגדרת ההתנגדות למדיניותה של ישראל כלפי הפלסטינאים כאנטישמיות, מחזקת למעשה את טיעון מגיני חופש הדיבור בקמפוסים האוניברסיטאיים, בהם זכויות הפלסטינאים הפכו למוטיב מוביל

הועלו גם שאלות בקשר להכללת הסעיף הרביעי של חוק זכויות האזרח, שמכוון לדעות קדומות על בסיס של גזע, צבע ומוצא אתני – לאומי בהקשר ליהודים. אנשי הבית הלבן חששו שהצו עלול להשיג את ההפך מכוונתו המקורית, יגדיר את היהודים כגזע, או לאום, מה שעלול להגביר את השנאה אליהם

מגיני הצו לעומתם מציינים את  המכתב הבלתי מחייב המשותף למשרד המשפטים ולמשרד החינוך האמריקאים משנת 2010 המרחיב את הפרשנות של חוק שוויון הזכויות המדובר כמגן על יהודים, מוסלמים – ערבים, סיקים ואנשי קבוצות דתיות אחרות. לנוכח הדאגה שמא יש שימוש יתר הגדרת האנטישמיות, על פי המכתב הנ”ל, מגיני הצו מציינים שמשרד החוץ האמריקאי עושה בה שימוש תדיר ממילא

קושנר ושותפיו מאמינים שהם היו מוכנים עם נוסח הצו כבר בספטמבר האחרון, אבל הם המתינו כדי לבדוק תוצאות אפשריות שלו וכדי להשתכנע שהוא ישים

 לפני חתימת הצו, התייעץ קושנר גם עם ארגונים יהודיים כמו מרכז מועצת הרבנים האורתודוקסים, שמשדל מזה זמן רב קבלת החלטה שכזאת בקונגרס ובבית הלבן

“הנשיא ואנשי הממשל שלו עובדים בצורה נמרצת במטרה להטמיע מדיניות שתתעמת עם האנטישמיות, אם מדובר בזירת החינוך או במשרד המשפטים ובאף.בי.אי”, אמר נתן דיאמנט, מנהל המרכז האורתודוקסי. הרב ג’יל ג’ייקוב, מנהל בארגון יהודי ליברלי בשם “תרועה” והוא מוסיף ואומר: “יחד עם זאת מתפתחת בקרב הקהילה היהודית באמריקה חוסר נוחות בולטת נוכח אימוץ המדיניות הקשוחה של בנימין נתניהו מול הפלסטינאים מצדו של טראמפ מצד אחד, ונוכח שוויון הנפש שלו מול ביטויי האנטישמיות הגוברים בקרב קבוצות לבנות קיצוניות באמריקה ואפילו בקרב הממשל ובמפלגה הרפובליקנית, שקורצים בסלחנות לעתים קרובות לכיוון הלבנים הלאומנים מצד שני. נראה שגישתו של הממשל הינה גישה צינית שמטרתה להפגין מראית עין של תמיכה ביהודים, כשלמעשה בהמנעות מפעולה אקטיבית, הממשל מגביר את הסכנה הצפויה ליהודי אמריקה מקבוצות הלבנים הלאומנים”.

מעבר לחותם שהצו הנשיאותי מותיר על היהדות האמריקאית, הוא מהווה גם מסר פוליטי מצדו של טראמפ לכיוון הבסיס השמרני – אוונגליסטי שמתמיד לתמוך במדיניות תומכת ישראל. כמו נתניהו, טראמפ מזדהה עם האוונגליסטים, לעתים על חשבונם של היהודים הליברלים – האמריקאיים

אל מסיבת החנוכה שלו בבית הלבן הזמין טראמפ מנהיגים אוונגליסטים כמו הכומר רוברט ג’פריס מדאלאס, ואת המטיף הידוע ג’ון. סי. האגי. השניים האלה עוררו  לא מעט כעס בקרב לא מעט יהודים בגלל התבטאויות קודמות שלהם, שלא בדיוק מיישרות קו עם סדר היום היהודי ומחאה מקרב היהדות האמריקאית עקב העובדה שהם “העזו” להגיע לטקס פתיחת השגרירות האמריקאית בירושלים לפני שנה, ולשאת בו תפילה. ג’פריס נשמע פעם אומר: “אם אתה יהודי – אתה לא יכול להוושע”, והאגי אמר פעם: “השואה הייתה חלק מתכנית אלהית שמטרתה להחזיר את היהודים למולדתם

האגי הינו מייסד ארגון המתקרא: “נוצרים מאוחדים עבור ישראל”” אומר שחתימת הצו הנשיאותי הינה גולת הכותרת של פעילות ארגונו ב 2019, והנושא מספר אחד בסדר העדיפויות של הארגון

לעומתו הביעו כמה רבנים דאגה נוכח דבריו של טראמפ בכינוס בחירות בפלורידה, שבו הוא אמר לקהל תומכיו ש”יש יהודים, שלא אוהבים את ישראל מספיק”. “הצהרה שכזאת”, טוען הרב איתן המרמן, נשיא הג’יי.סי.סי. של הריסון – ניו יורק, ארגון יהודי קונסרבטיבי, “מעמידה את התמיכה בישראל, שעד לאחרונה הייתה מוצקה מצד הרפובליקנים והדמוקרטים כאחד, בסכנה”.

בכנס של רבנים רפורמים בשיקגו ביום חמישי שעבר, אמר הרב ארני גליק, ראש טמפל בית-אל בהילסברו שבניו ג’רסי שהוא אסיר תודה לנשיא בעקבות הצו ושהוא מקווה שהוא יבטיח את בטחון הסטודנטים היהודים”. הרב סט לימר, ראש הטמפל הרפורמי סיני בשיקגו אמר שהצו נוגע בו אישית, שכן בתו, שעומדת לסיים את בית הספר התיכון ומנסה להחליט באיזה קולג’ לבחור, מתקשה לקבל החלטה בגלל חששותיה שכתומכת ישראל מובהקת, היא עלולה להיות מוחרמת או אפילו מותקפת פיסית בתחומי הקמפוסים: “בימינו כל יהודי צעיר שהולך לאוניברסיטה יחשוב לעצמו: “אני אוהב את יהדותי, אבל יתכן שלא אוכל להזדהות כיהודי כשאהיה סטודנט באוניברסיטה. אני יודע שאני רוצה להצטרף לארגונים כמו “בלק לייף מטר”, אבל אני חושש שכיהודי, לא אוכל להצטרף אליהםץ אני לא בטוח שהצו הנשיאותי נותן מענה שלם לבעיה”.

קתרין פליישר, סטודנטית שנה ראשונה באוניברסיטה של פיטסבורג נזכרת שביום הטבח בבית הכנסת עץ החיים בשנה שעברה שבו היא הייתה נוכחת, אחד הראשונים שהתקשרו לוודא ששלום לה היתה מנהיגת ארגון הסטודנטים למען הפלסטינאים בקמפוס, שהוחרמה על ידי הסטודנטים הפרו – ישראלים. הקשר ביניהן נוצר לראשונה בעת דיון על זכויות האדם שבו השתתפו שתיהן. “היא לא חשבה אפילו לשניה ש הארגון הפרו פלסטינאי שהיא עומדת בראשו מייצג אנטישמיות” אומרת פליישר, “אחת הסיבות שהצו הנשיאותי מעלה אצלי חששות, זה בגלל שהוא מפריד בינינו, כאילו אנחנו לא מאמינות באותו הדבר

Your Comment/התגובה שלך