דיעות

יוסי כהן: שליחו הסודי של נתניהו למדינות הסוניות , מאת בן כספית

 

ראש הממשלה בנימין נתניהו מכפיל את מאמציו לקשור קשרים עם המדינות הסוניות כדי ליצור ברית אסטרטגית. בראש החנית ראש המוסד, הדיפלומט הסודי של נתניהו, יוסי כהן.

תהליך יציאתן של מדינות אסלאמיות מארון הרומן החשאי שלהן עם ישראל, משול בפיו של גורם ביטחוני ישראלי רם דרג ל”טיגון בשמן עמוק”. מדובר, כנראה, בטיגון הארוך ביותר בהיסטוריה. בסוף השבוע שעבר [26 באוקטובר] הניב הטיגון הזה תבשיל מרשים בצורת ביקור היסטורי, גלוי ומתוקשר של ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה במסקט, בירת עומאן. הסולטן קאבוס בן-סעיד אירח שם את פמליית נתניהו בכבוד מלכים, והעומאנים, בניגוד לרפלקס המותנה באירועים כאלה, פרסמו את דבר הביקור בכל הכוח ואפילו התפארו בו, במקום להצניעו.

“עבר כבר שבוע מאז הביקור הפומבי הזה”, אמר לאל-מוניטור גורם ביטחוני ישראלי בכיר, “ושום דבר (נורא) לא קרה. חוץ מאיראן, אף מדינה ערבית או מוסלמית לא גינתה את עומאן או תקפה אותה על האירוח הזה. מאחורי הקלעים קרו דברים הפוכים. זה יקרין עכשיו על מדינות נוספות, שיבינו שלנורמליזציה עם ישראל יש הרבה יותר יתרונות מאשר חסרונות בעידן הנוכחי”.

בעקבות הביקור הישראלי בעומאן, הגיעו שני שליחים מטעמו של הסולטן לביקורי בזק אצל אבו מאזן ברמאללה. תחילה היה זה השליח סאלם אל-עמירי, ובעקבותיו שר החוץ העומאני, יוסוף בן עלווי. על פי הדיווח בעיתון “אל שארק אל אווסט”, עומאן פועלת לחידוש תהליך השלום בין ישראל לפלסטינים על בסיס “תוכנית המאה” שמכין צוות השלום של הנשיא דונלד טראמפ. גורם ישראלי בכיר שהיה בסוד העניינים סביב הביקור בעומאן, מוריד את מפלס הציפיות בשיחה עם אל-מוניטור: “לא מדובר בעומאן כמתווכת החדשה בין ישראל לפלסטינים. העומאנים יודעים את משקלם בקרב האִגרוף הזה ולא מנסים לקפוץ מעל גובהם. הם כן מנסים לעזור. עומאן מיצבה את עצמה בשנים האחרונות כשווייץ של המזרח התיכון, היא מנסה לתווך ולגשר בכל מיני סכסוכים, גם מחוץ לאזור. ישראל שמחה לכל סיוע מהסוג הזה”.

מי שעומד מאחורי פריחת הדובדבן הדיפלומטית בין ישראל לעולם המוסלמי הוא ראש המוסד, יוסי כהן, שנלווה לנתניהו בביקור בעומאן. כהן הוא האיש שנע ונד בקצב רצחני בין בירות האזור, מעמיק מאוד את שיתופי הפעולה החשאיים בין ישראל למדינות שעמן אין לה יחסים דיפלומטיים ומתחזק את הברית האזורית בין ישראל למדינות הסוניות – ברית שהוקמה בזכות החשש הכבד של סעודיה, מדינות המפרץ ומדינות סוניות נוספות מההתפשטות האיראנית.

כהן, המצויד בערבית ואנגלית מרשימות וניחן בכישורים פוליטיים מחודדים, מוגדר במסדרונות הפנימיים של השלטון בישראל כ”שר החוץ בפועל”. ביקורים כמו הנסיעה לעומאן, המשלחת הישראלית שביקרה לאחרונה בחשאי בצ’אד ומיסוד היחסים עם אזרבייג’ן (ליברמן ביקר שם בספטמבר האחרון), הם רק קצהו של קרחון ענק ההולך וצובר נפח מתחת לפני המים.

ההערכה היא כי הממשל האמריקאי ידע מראש על הביקור במסקט והשגריר האמריקאי בעומאן היה בסוד העניינים. איראן כבר הספיקה למחות נגד הביקור, אבל בירושלים ומסקט לא התרגשו. “האיראנים יודעים שהם חייבים לעומאן את הסכם הגרעין עם המעצמות”, אמר לאל-מוניטור גורם ישראלי ביטחוני בכיר, “איראן לא יכולה להרשות לעצמה עכשיו חזית נוספת, חוץ מכל החזיתות הבוערות. בסך הכל הביקור הזה התקבל במזרח התיכון בשוויון נפש והדגים לכולם שיחסים עם ישראל הם היום יותר נכס מנטל”.

למרות ירח הדבש הזה, בצמרת הישראלית מודעים לעובדה שתהליך שלום או לפחות מו”מ ונורמליזציה בין ישראל לפלסטינים יכולים לעודד ולזרז מאוד את תהליך הנורמליזציה עם מדינות ערב. זו כנראה הסיבה לכך שראש הממשלה נתניהו שיגר לאחרונה את ראש השב”כ נדב ארגמן לכמה שיחות עם אבו מאזן בניסיון לייצב ולשקם את היחסים ההרוסים בין ירושלים לרמאללה. זו כנראה גם הסיבה להגעת העומאנים למפגשים שם.

בצד מאמצי ההסדרה ברצועת עזה וכדי להמשיך ולקצור פירות אזוריים, ישראל מנסה להרגיע את המתח מול אבו מאזן. מאחורי הקלעים, המתח גובר לקראת הפצעתה, כנראה אחרי הבחירות בישראל (שיתקיימו בשנה הבאה) של תוכנית השלום של טראמפ. שרי הקבינט הישראלי כבר יודעים שהתוכנית הזו תכלול הכרה במזרח ירושלים כבירת המדינה הפלסטינית. זו תהיה גלולה קשה מאוד לעיכול עבור נתניהו וממשלת הימין הנוכחית שלו, לכן ייעשה מאמץ לגרום לכך שהתוכנית תוצג רק אחרי הבחירות בישראל. עכשיו מנסה ישראל, דרך העומאנים ומתווכים נוספים, להפיס את דעתו של אבו מאזן כדי להרגיע את החזית מול רמאללה ולנסות להגביר את המומנטום האזורי.

הכימיה בין נתניהו לסולטן קאבוס הייתה מיידית. הסולטן התחנך בסקוטלנד, האנגלית שלו מצוינת והתקשורת בין שני המנהיגים הייתה כמעט מושלמת. בשיחת תדרוך שקיים עם עיתונאים ישראלים דיבר נתניהו על הסולטן בעיניים מצועפות. ניכר היה בו שהוא מאוהב: “יש לו נפש של אמן, הוא איש משכיל ומרשים בצורה יוצאת דופן, גילינו שקראנו את אותם הספרים”, הוא אמר. כשנשאל נתניהו מה למד מהסולטן, הוא העדיף להשאיר את הלימודים לעצמו. “למדתי ממנו שני דברים, אספר עליהם בזיכרונותיי”, אמר. כשנשאל אם הוא יודע שהסולטן הדיח את אביו והשתלט על השלטון במקומו, השיב נתניהו “זה נכון, אבל הוא לא כלא אותו”.

בענן האופוריה שהתפשט בישראל לאחר ששבה פמליית נתניהו מעומאן, נשכחו כמה עובדות היסטוריות: היחסים עם עומאן התאפשרו רק אחרי חתימת הסכמי אוסלו. ראש הממשלה הראשון שביקר שם היה יצחק רבין. שמעון פרס ביקר בעומאן ב-1996 כראש ממשלה, לאחר רצח רבין. תזמורת הצבא העומאני המתינה לו על המסלול בשדה התעופה וניגנה את “התקווה”. פרס, בניגוד לנתניהו, הורשה לצרף פמליית עיתונאים (כולל כותב שורות אלה). היו אלה ימי “מזרח תיכון חדש” שעלו אחר כך בענני האש והעשן של האינתיפאדה השנייה. כעת מנסה נתניהו לחדש אותם, רק בלי תהליך שלום. יכול להיות שבזכות האיום השיעי הוא גם יצליח.

Read more: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/originals/2018/11/israel-oman-qatar-gaza-abu-dhabi-benjamin-netanyahu-mossad.html#ixzz5W1cTWXAH

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*