AUG

יעקב והסוחר מוונציה

עם סוף התקופה הראשונה בסיפור חיי יעקב, אפשר להגיד על יעקב הרבה דברים. אחד המאפיינים המרכזיים של דמותו הוא היותו סוחר ובעל כושר מיקוח. האפיון הספרותי הותיר חותם על יצירות ועל יוצרים רבים. באחד הקטעים בפרק ל מבקש יעקב מלבן להשתחרר ולשוב “אל מקומי ולארצי” (בראשית ל, כה). זאת, לאחר ארבע עשרה שנות שירות. לבן מעוניין להשאירו באחוזתו. יעקב מציג תנאים. הוא מבקש לקבל “כל שה נקד וטלוא וכל שה חום בכבשים וטלוא ונקוד בעזים” (ל, לב). המטרה: בני צאן שיוולדו בעתיד בגוונים אלה יזוהו כצאנו של יעקב. העסקה יצאה לדרך. העדרים של שני הצדדים הורחקו זה מזה ונבחרו בקפידה על ידי יעקב. בשלב זה יעקב ביצע התערבות מתוחכמת באמצעות מקלות מעצי לבנה, לוז וערמון, כדי להרבות את הצאן שברשותו.

ומה קורה בוונציה? שייקספיר מספר:

בסניו, האציל מוונציה, רוצה לשאת לאישה את פורציה. לשם כך עליו לגייס שלושת אלפים דוקטים. אנטוניו, חברו נחלץ לעזור לו. הוא מתווך בין בסניו לשיילוק, יהודי ערמומי, מלווה בריבית. שיילוק נתלה באילן גבוה. הוא מזכיר את העסקה של יעקב ולבן: “עיין מה יעקב עשה: עת הסכימו שניהם, הוא ולבן, בנקבו שכרו, כי לו יהיה כל שה נקד וכל שה טלוא …”. יעקב שהיה “רועה משכיל”, “פצל מקלותיו ויתנם לפני צאנו… ויפרוץ האיש ויבורך”,

המעניין הוא כי דווקא אנטוניו מציין בפני שיילוק, שלא בזכות עצמו נתעשר יעקב. “כל אלה פעלה עשתה ההשגחה”.

רבקה צימרין היא מרצה למקרא בתכנית “חותם” העוסקת בהשפעת התנך על ספרות העולם

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*