יהדות

לא רק באקוודור: קהילות יהודיות בעולם חוזרות לאורתודוקסיה מאת  אליהו בירנבוים

במסגרת המאמץ לשמר את זהותה היהודית, הקהילה היהודית בקיטו, אקוודור, הופכת בשנים האחרונות לאורתודוקסית. מתברר שהיא לא היחידה, ומדובר בתהליך חוצה עולם

בשבוע שעבר ביקרתי במרכז העולם. אין כוונתי לעיר הקודש ירושלים, שעליה נאמר שהיא “טבורו של עולם”, אלא בקהילה היהודית בקיטו אקוודור, הנמצאת בקו המשווה המקיף את כדור הארץ. הרפובליקה של אקוודור, על חוף האוקיינוס השקט, משתרעת משני צדי קו המשווה. המדינה גובלת עם קולומביה ופרו. רובה של אוכלוסיית המדינה הם בני שבט האינקה ומסטיסוס, שהם תערובת של אינדיאנים ולבנים.

אקוודור היא מדינה שאיננה כל כך מוכרת בעולם, אבל יש בה פלאי טבע, כגון איי גלפאגוס המפורסמים, יערות גשם, הרי געש פעילים ועשרות אלפי מינים של צמחים ובעלי חיים הקיימים רק במדינה זו. אבל כדרכנו נעיין בסיפורה של הקהילה היהודית הייחודית במקום.

מגרמניה לאקוודור

בעיר הבירה קיטו, השוכנת בגובה 2,850 מטר מעל פני הים, גרים כיום כ־500 יהודים בקהילה קטנה עם היסטוריה מעניינת. כמו כן יש קהילה קטנה ומאורגנת של כ־100 יהודים בעיר גווייקיל וכן כמה עשרות יהודים בערים אמבטו וקואנקה.

בית הכנסת של הקהילה היהודית בקיטו, אקוודור

היהודים הראשונים שהגיעו לאקוודור לא עשו זאת מרצונם החופשי. ראשוני היהודים החלו להגיע לאקוודור בעיקר מגרמניה ומעט ממזרח אירופה בעקבות עליית השלטון הנאצי בגרמניה בשנת 1933 והפוגרומים באירופה. חלקם חשבו שאקוודור תהיה מדינת מעבר בדרכם לארה”ב. יהודים המשיכו להגר למדינה בעקבות חוקי נירנברג בשנת 1935 ולאחר ליל הבדולח ב־1938. בין השנים 1945־1942 הגיעו למדינה ניצולי שואה. גם יהודים מאיטליה הגיעו למדינות אמריקה הלטינית וביניהן לאקוודור בשנת 1938, לאחר ההכרזה על חוקי הגזע. גם חוק הקווטה (מכסה) אשר נחקק בארה”ב בשנת 1924 וקבע את מכסות ההגירה חייב יהודים רבים למצוא יעדי הגירה אחרים, וגרם ליהודים להגיע למדינה. בתקופות אלו גרו באקוודור כ־5,000 יהודים.

לפי עדויות רבות ששמעתי מזקני הקהילה, המעבר מגרמניה לאקוודור לא היה קל. הניסיון לגור במדינה לא מפותחת וענייה, בין ג’ונגלים לתושבים אינדיאנים, לא היה פשוט עבור הציבור שגדל במרכז אירופה. ההבדלים התרבותיים, מזג האוויר, השפה והאוכלוסייה המקומית לא הקלו על קליטת היהודים ולא מעט עזבו את המדינה.

הקהילה בקיטו היא דוגמה טובה לקהילה קטנה העושה כל מאמץ לקיים חיי קהילה פעילים ולדאוג לעתידה. לקהילה יש מרכז קהילתי ענק, בית כנסת פעיל, שירותי כשרות ושחיטה, מקווה טהרה, גן ילדים, תנועת נוער ובית ספר (“אלברט איינשטיין”), אשר 98 אחוז ממנו הם תלמידים לא יהודים. בעבר הקהילה הייתה משויכת לזרם הליברלי והקונסרבטיבי ובשנים האחרונות חברי הקהילה החליטו שהם רוצים רב אורתודוקסי והם מעוניינים לקבל על עצמם עקרונות אשר יקרבו אותם יותר לזהות היהודית ולמסורת ישראל סבא.

מקונסרבטיבים לאורתודוקסים

קהילת קיטו איננה יחידה. המעבר מקהילות קונסרבטיביות לאורתודוקסיות הוא תהליך ההולך ומתרחב. קהילות שונות אימצו את הדרך הזו בשנים האחרונות. מקהילות דורטמונד ודיסלדורף בגרמניה ועד קהילות רסיפה ומנאוס בצפון ברזיל וגואדלחרה במקסיקו, גלגל ההיסטוריה יוצר מהפך בקהילות שונות בעולם. בסוף המאה ה־19 התנועה הקונסרבטיבית הייתה מאוד מרכזית באירופה, ובשנות השישים והשבעים של המאה ה־20 היא התרחבה והחלה לפעול עם קהילות רבות בצפון אמריקה ובדרומה. אולם כיום יש שוב שינוי והקהילות האורתודוקסיות גדלות במספרן.

יש לציין שהקהילות המבקשות לאמץ את דרך ההנהגה האורתודוקסית אינן קהילות דתיות ושומרות מצוות. מעטים הם היהודים השומרים על יהדותם בדרך ההלכה בקהילות אלו, אולם הם מאמינים שלמרות שהם לא שומרים מצוות, הרב שלהם “צריך להיות דתי ושומר מצוות”, ובכך תלוי חלק משמעותי מהצלת הקהילה ועתידה. בדרך כלל הגורם לשינוי משמעותי זה הוא הצורך והרצון לחזק את הזהות היהודית ואת המסורת בקהילה כדי להרחיק את נישואי התערבות והתבוללות.

כמובן שהתמודדות של רב אורתודוקסי המגיע לקהילה קונסרבטיבית, גם אם היא מבקשת לשנות את אורחותיה, הוא לא פשוט. ישנם אתגרים רבים בתחום חיי הקהילה, הכשרות, היוחסין, מנהיגות רבנית, מקומה של האישה בקהילה, והדבר דורש אחריות חינוכית והלכתית כאחד. זכורני שלפני מספר שנים שאלתי את אחד הרבנים הראשיים האם לשלוח רב לקהילה היהודית ברסיפה בברזיל, אשר למרות היותה קונסרבטיבית ביקשה רב אורתודוקסי שיעמוד בראשה. תשובת הרב הראשי הייתה: “אם אתה רוצה להציל ולחזק את העם היהודי, אתה צריך לשלוח רבנים גם לקהילה מסוג זה, אחרת תסגור את המכון שלך”. כזכור, גם בשנות השישים של המאה ה־20 “ישיבה יוניברסיטי” והרב יוסף דב סולוביצ’יק החלו מהלך של “כיבוש הקהילות” על ידי שליחת רבנים אורתודוקסים צעירים לקהילות קונסרבטיביות ברחבי ארה”ב.

כאשר שלחתי רב ממכון “שטראוס עמיאל” לקהילה היהודית בגואדלחרה לפני כ־15 שנה, הקהילה הייתה מוכנה לקבל על עצמה את כל השינויים הדרושים לצורך כניסתו של רב שומר מצוות – לבטל את השימוש במיקרופון, להתקין מחיצה, להקפיד על אוכל כשר בקהילה ועוד. אבל התנאי של הקהילה היה: אנו מבקשים לשמור על הסטטוס קוו – “הברֵכה תישאר פתוחה בשבת, וגם ה’קזינו’ שבו משחקים קלפים בשבת ומשרדי הקהילה”.

החלטנו לא להיכנס למחלוקת בנושאים אלו וקיבלנו את בקשתם. לאט לאט, רב הקהילה החל ללמוד עם הציבור ולקרב אותם. כאשר היה חסר עשירי למניין הוא פנה לאנשים מהברֵכה והזמין אותם לבית הכנסת. הוא הסתובב בין הגברים והנשים ששיחקו קלפים בשבת, דיבר איתם, התעניין בשלומם ואף בירך אותם, וכך לאחר מספר חודשים הברכה והקזינו התרוקנו בשבת, לא מתוך מחלוקת אלא מחוסר משתתפים, שכן כולם העדיפו להגיע לבית הכנסת ולשמוע את דברי הרב.

אתגר בר המצווה

הנהגת קהילה אשר במשך שנים הייתה קונסרבטיבית יוצרת שאלות הלכתיות ודילמות רבות לרב אורתודוקסי ויש צורך בחכמה וברגישות רבה כדי להחליט איך להתמודד בכל מקרה ומקרה. לפני מספר שנים הגיע רב אורתודוקסי לקהילה שהייתה קונסרבטיבית והחליטה לשנות את דרכה. זמן מועט לאחר שהחל את תפקידו פנתה אליו אמו של צעיר שצריך היה לחגוג בר מצווה כדי לתאם את עלייתו לתורה. תוך כדי הדברים התברר שאמו של הילד עברה גיור קונסרבטיבי והילד איננו יהודי כהלכה. התעוררו שאלות רבות בקשר למעמדו של הילד ובעיקר האם וכיצד הוא יכול לעלות לתורה. רב הקהילה פנה לאחד הפוסקים החשובים בארץ ישראל כדי להיוועץ עמו ולהלן תשובתו:

אודות השאלה בעניין נער בר מצוה אשר אמו התגיירה אצל הרפורמים והנער רוצה לעלות ולקרות בתורה לאחר שכבר למד שיעורים בקריאת הפרשה וקיום המצוות וגם אחר הבר מצוה יש רצון להמשיך בשיעורי תורה. והמאור שבתורה כבר נתן אותותיו ברוך ה’ עד כדי כך שהאם רוצה ומתאמצת לעשות מסיבת הבר מצוה על טהרת הכשרות בפיקוח כת”ר והשאלה הנשאלת אם ניתן להעלותו לקרות בתורה.

הנה לענ”ד הואיל ומדובר בקהילה אשר הייתה מרוחקת מאד מתורה ויהדות וחלק לא מבוטל מבני הקהילה שהתגיירו גיור רפורמי באים לבית הכנסת וכבודו עושה עבודת קדש מיוחדת ללמדם תורה ומצוות ולהשיב לב טועים לאביהם שבשמים, אשר על כן כהוראת שעה יש להתיר לעלות ולקרות בתורה אך שיהיה זה עליית מפטיר שחוזר וקורא מה שהחזן כבר קרא ואפשר שיחזור על כל שביעי כמפטיר. ואת ההפטרה וברכותיה יקרא מי שעלה שביעי.

כל זה אני אומר משום שאם נבוא להעמיד הדברים על פי הדין הגמור עלולים רבים מהקהילה להתרחק יותר ויותר ח”ו והואיל וברוך ה’ יש כבר התחזקות בקהילה מאז הגיע כת”ר למקום זה וכבר יש הצלחה גדולה שהכשירו את המטבח של בית הספר אשר האכילו בו טריפות לילדי ישראל וברוך ה’ גם מתקיימים שיעורי תורה במקום ע”י כת”ר יש להקל כהוראת שעה בכל הנ”ל על מנת שבעתיד עניני התורה יתחזקו ויהיה אפשר להעמידם על תילם בעזהשי”ת.

וכפי שדברנו בשיחת הטלפון יש לקרוא לאם הנער ואביו ולהסביר להם שעליהם ללמוד תורה ומצוות ושיש צורך שהאם והילדים יתגיירו כדין. התייעצתי עם כב’ מו”ר… והסכים לזה אך הוסיף שלדעתו יחד עם הנער שמברך ברכת התורה יברך עמו החזן את הברכות בקול רם ובאופן שלא ירגישו בכך בני משפחתו.

ואחתום בזה ברוב ברכה והצלחה ושתזכו להרחיב גבול הקדושה בקרב ישראל, המברך מקרב לב.

למרות המצב המורכב יש כאן ניסיון ברור מצד הפוסק למצוא את הדרך להיתרא, כדי לחזק את הקהילה ואת היהודים מתוך הבנה ורגישות למצב הנתון שבו נמצאים הקהילה והרב, כך שאפשר יהיה להנהיג קהילה מסוג זה ולהביאה לחוף מבטחים.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*