דיעות

להדיח או לא להדיח, זאת השאלה \ ד”ר שרה כהן

בטור הזה אחרוג ממנהגי שלא לעסוק בפוליטיקה. נראה שהתעלמות מהמציאות וניסיון להתעלם ממנה, לא מוסיף לי בריאות.

בימים האחרונים הולך ומתחדד הוויכוח בקשר להצדקת הדחת הנשיא מתפקידו. ניתן לומר שהבעד והנגד מיוצגם על ידי הביליונר ג’ון סטאייר, שמזה כמעט שנתיים משקיע מכספו במסע יחסי ציבור שמטרתו אחת וסיסמתו אחת: “להדיח את טראמפ”. לעומתו עומדת על רגליים אחוריות ננסי פלוסי, יושבת הראש הדמוקרטית של הקונגרס, שהודיעה בעזרת תירוצים כאלה ואחרים, שבשלב זה היא לא מביאה בחשבון – הדחה.

בואו וננסה לנתח את הבעד והנגד, כדי שכל אחד מאתנו יוכל לגבש לעצמו את דעתו.

בעד ההדחה: נראה שאילו לספר השיאים של גיניס הייתה קטגוריה בשם: “שיא כל הזמנים בסיבות להדחת נשיא אמריקאי”, היה ידידנו דונלד טראמפ, מנצח את התחרות בהליכה ועם ידיים קשורות מאחור וזאת מהסיבה הפשוטה שלא היו עומדים כנגדו שום מתחרים

קצרה היריעה מלפרט את מספר החקירות הנערכות נגדו, אם על ידי חוקרים פדרליים, ואם על ידי תובעים מקומיים במדינות ניו יורק, מחוז קולומביה ועוד. נכון שאף אחת מהחקירות האלה עדיין לא הגיע לידי הגשת כתב אישום, אבל זה לא נובע מהעדר ראיות, הסיבות לאי הגשת כתבי אישום הינן לדעתי יותר פוליטיות מכח דבר אחר. אבל גם ללא כתבי אישום רשמיים, יש מספיק ראיות שמוכיחות את מחדליו של הנשיא, כדי להתחיל בתהליך הדחה

את כהונתו מתחיל כל נשיא בשבועה, כשידו הימנית מונחת על ספר תנ”ך, ובה הוא אומר: “אני נשבע בחגיגיות שאקיים בנאמנות את תפקיד נשיא ארה”ב, ואעשה ככל שביכולתי, לשמר, להגן ולשמור על החוקה של ארה”ב”. כדי להגן ולשמור על משהו, צריך לדעת בדיוק מה אותו משהו אומר, ובמקרה של טראמפ, החוקה הינה לא יותר מהמלצה כללית שנתונה לפרשנות האישית שלו

שלא תהיה כאן שום טעות, אילו נשיא דמוקרטי כלשהו היה מואשם על ידי קונגרס רפובליקני רק בסעיף אחד משלל הסעיפים שבגינם מתנהלות חקירות נגד טראמפ, הוא

היה מוצא את עצמו מזמן מתגונן בפני הקונגרס שמקיים נגדו תהליך הדחה, כשאני מעיזה להניח שגם הדמוקרטים לא היו עומדים מן הצד. אני באופן אישי, הייתי תומכת בהדחה של כל נשיא שסרח

אני מאמינה שעוד לא פסו מן הארץ בוחרים שמאמינים שנשיא צריך לשרת את העם בכבוד, ולא להרוס את אמון הציבור בתהליכים הפוליטיים

בקיצור, נשיא שסרח, לא יכול להמשיך לכהן ויש להחליפו באחר, ראוי ממנו

נגד הדחה: הנגד כולו מתמצה במילה אחת: פוליטיקה. מבחינה פוליטית, הדמוקרטים לא ירוויחו כלום מהדחת הנשיא וקרוב לוודאי שגם לא יצליחו. גם אם בקונגרס יהיה רוב מכריע להדחה, אין דרך שבה יוכלו הדמוקרטים להשיג רוב של שני שליש – הרוב הקבוע בחוק לאישור הדחת נשיא בסנט, ולסיים את תהליך ההדחה בהצלחה

מבחינה פוליטית עדיף לדמוקרטים נשיא חלש שיושב בבית הלבן, מתכונן לבחירות המתקרבות, וכמעט ולא מתעסק במדיניות פנים או חוץ, מתוך הבנה שהקונגרס הדמוקרטי לא יאפשר לו להשתולל, ויעשה הכל כדי לבלום את שגיונותיו. הסיכוי הדמוקרטי לכבוש את הבית הלבן ואת הסנט בבחירות של שנת 2020, גדל ככל שהנשיא המכהן יותר חלש, נקודה. זאת היא בעצם האסטרטגיה הדמוקרטית: “עזבו אתכם מהדחה, הזמן עובד לטובתינו”.

מה שעומד על הפרק אלה הן עקרונות מול טקטיקה ואסטרטגיה, עכשיו לכו ותחליטו באיזה צד אתם עומדיםאני לא יכולה לסיים בלי להזכיר נקודה שנשמעת במבט ראשון לא שייכת לנושא הטור. בימים האחרונים נשמע הנשיא אומר משפט מוזר שמאז שנות השלושים של המאה הקודמת לא נשמע מפי מנהיג אמריקאי, או אירופאי: “הצבא עומד לצדי, המשטרה עומדת לצדי, ואפילו כנופיות האופנוענים עומדות לצדי”. אני לא רוצה לתת לדברים פרשנות, אבל נדמה לי שטראמפ מבין בעצמו את ה”בעד והנגד” בשיקולי ההדחה הדמוקרטים, והוא אולי רומז להם משהו? האם יתכן שטראמפ חושב שהוא יכול להשאר נשיא בכל מחיר גם אם יודח או יפסיד בבחירות, עד שחוקי ההתיישנות יחולו על רוב העבירות שבגינן הוא נחקר כעת? לטראמפ ולמקורביו פתרונים

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*