תרבות ואמנות

“מאת שיר זיו “ספורט זה דבר מסוכן. אני לא עושה ספורט וחי כבר 80 שנה

הוא מכור לגאדג’טים, לא מאמין בספונטניות ועדיין מזכירים לו את “קרובים קרובים” בכל מקום • אילן דר בראיון פתוווח

צילום אריק סולטן

אילן דר || בן 80. שחקן תיאטרון וטלוויזיה. נולד ומתגורר בתל אביב. נשוי לרות דר, מעצבת תפאורה ותלבושות. אב לאראל (38). זכה באות הוקרה על תרומתו לתרבות הישראלית מטעם איגוד אמני ישראל (2012). בימים אלה משחק בהצגות “הקומה השלישית” (בית ליסין) ו”רביעייה” (תיאטרון הספרייה)

 מתי בפעם האחרונה היית אופטימי?

“אני כל הזמן אופטימי. היו רגעים של משבר כשאמי חלתה וכשהיא ואבי נפטרו, אבל החלק הכי בטוח של החיים זה המוות. אז יש משברים כואבים, אבל חיים עם זה. כשאני קם בבוקר אני קם רעב, ואז אני אוכל שתי פרוסות לחם, דייסה, וכדורים – ואני אופטימי”.

 מתי בפעם האחרונה פגשת מישהו מעורר השראה?

“לפני הרבה שנים פגשתי שני אנשים מעוררי השראה. כשהייתי שחקן צעיר, אחרי ארבע שנים בתיאטרון האהל, פגשתי את יוסף מילוא בהבימה. הוא פתח את תיאטרון חיפה, ואמרתי, ‘עם האיש הזה אני רוצה לעבוד’. ובאמת הוא קרא לי, והייתי ממקימי התיאטרון. עשינו שם את ‘מעגל הגיר הקווקזי’. השני היה חנוך לוין, עם המחזות הנפלאים שלו. הוא היה אישיות. עודד קוטלר ואני נלחמנו להביא אותו לתיאטרון חיפה, וכשזה הצליח הוא ממש פרץ ועשה הצגות מופלאות, שגם אני השתתפתי בהן”.

 מתי בפעם האחרונה היית בטיפול פסיכולוגי?

“אף פעם. לא צריך. אומרים עלי שאני אחד השחקנים הכי נורמליים שיש. הרופא שלי נתן לי פעם כדורים נגד דיכאון, אבל אני לא לוקח את זה. אז אהיה מדוכא קצת, ואחר כך אני אצא מזה”.

 מתי בפעם האחרונה התאמנת? 

“ספורט זה דבר מסוכן. המון אנשים מתו תוך כדי ספורט. היה לנו רופא בתיאטרון שמת על מגרש הטניס. שיחק והתפגר. הדבר הראשון שאני עושה כשאני מקבל עיתון הוא להוציא ולזרוק את מוספי הספורט. עובדה, אני לא עושה ספורט וחי כבר 80 שנה. אני הולך הרבה ברגל אחרי שאני מוצא חניה, ואז אני צועד הביתה. פעם הלכתי לשחות בבריכת גורדון, כי זה היה מקום חברתי”.

 מתי בפעם האחרונה התפנקת?

“נסעתי לניו יורק בביזנס לפני שנתיים. אמרתי, ‘מספיק, אני עובד קשה. אני אשאיר ירושה קטנה יותר, אבל אסע כמו בן אדם’. מאז החלטתי לנסוע רק בביזנס, ובכל פעם כשיש לי 300 שקלים מיותרים אני רץ וחוסך אותם לפעם הבאה. זה משהו אחר לגמרי, זו חוויית טיסה”.

 מתי בפעם האחרונה התרגשת כמו ילד?

“אני מתרגש לפני שאני עולה לבמה בהצגות הראשונות. זו התרגשות נעימה. אני מסתיר את זה יפה, אבל אני מתרגש בפנים. זה קרה לי לפני כמה חודשים ב’הקומה השלישית’, שמבוססת על הספר של אשכול נבו. העבודה על ההצגה הזו היתה הרפתקה ארוכה מאוד. זה כיף לעבוד על מחזה חדש, ליצור משהו. הספר מתאר בית מגורים של שלוש קומות, והסיפור שלנו הוא על הקומה השלישית, שבה מתגוררת שופטת אלמנה שמדברת עם בעלה המת. אני הבעל המת, שמופיע על הבמה”.

 מתי בפעם האחרונה זרקת משהו מהעבר?

“השבוע. היום לא זורקים דברים, היום מוחקים. אני מנקה את המחשב שלי וזורק ממנו מחזות ישנים שאני כבר לא צריך. כשההצגה יורדת, אני מנקה. אני מהראשונים שלמדו מחשב בארץ. היה קורס באוניברסיטת תל אביב של הכרת המחשב, איך שהתחילו עם המחשבים בתחילת שנות השמונים אני חושב. זה היה עם ‘דוס’, ומאז אני מלך הגאדג’טים. ישר נדלקתי על המחשב ולא הבנתי איך חיינו בלי זה, ועכשיו אני לא מבין איך חיינו בלי סמארטפונים. זה מנוון את המוח, אבל אי אפשר בלי זה”.

 מתי בפעם האחרונה טיילת במקום חדש?

“באוגוסט בשנה שעברה. עשינו קרוז לליסבון ולספרד, אשתי, בתי ואני. היה נהדר, למרות שאני שונא לטייל במקומות חדשים. בארץ אני מטייל עם ההצגות לכל מקום – לבאר שבע, לאילת, לקריית שמונה, לקריית חיים. עברתי את כל כדור הארץ לאורכו ולרוחבו עם הקילומטרים שאני עשיתי”.

 מתי בפעם האחרונה טסת?

“לפני שנתיים, לניו יורק. אני משתדל לטוס הרבה לניו יורק וללונדון לראות הצגות, כי זה כיף גדול. גם לשם טסתי עם אשתי ובתי. ראינו המון הצגות בסיבוב הזה, כולל ‘המילטון’, עוד לפני שכולם דיברו עליה. באנו בלי ציפיות ויצאנו המומים. מיוזיקל והיפ הופ, מה זה כבר יהיה? בסוף נהנינו מאוד”.

 מתי בפעם האחרונה התמכרת לסדרת טלוויזיה?

“בזמן האחרון אני אוהב את ‘גב האומה’, הם מצחיקים מאוד. הם מעזים יפה. העונה האחרונה של ‘ארץ נהדרת’ היתה גם נהדרת. בעיקרון אני נרדם בקלות מול הטלוויזיה”.

 מתי בפעם האחרונה למדת שפה חדשה?

“מזמן. אני דובר עברית, יידיש ואנגלית לא רעה – אפילו הופעתי עם הצגת יחיד – ואני יודע כמה מילים בצרפתית, וגרמנית אני קצת מבין. היידיש מהסבא ומהסבתא שלי. עכשיו מאוחר לי מדי ללמוד עוד שפה, אני בקושי לומד את הטקסטים בעברית עכשיו”.

 מתי בפעם האחרונה התאהבת?

“ב־1962. הייתי שחקן בתיאטרון חיפה ושיחקתי ב’בן ערובה’, והיה לצידי שחקן צעיר שהביא בחורה שלמדה איתו לפרמיירה ולא נתנו לה להיכנס. ראיתי אותה, והיא היתה פרח, יפהפייה, ואמרתי לה, ‘אני אכניס אותך’. התחלנו לצאת, ושנתיים מאוחר יותר נישאנו. אני השחקן היחיד שנשוי 52 שנה. הבחור ההוא הוא עכשיו פרופסור לפיזיקה וחי בארה”ב, ואשתי עדיין יפהפייה”.

 מתי בפעם האחרונה בכית?

“כשהשחקן יהודה אפרוני נפטר. זה היה באפריל. נסעתי באוטובוס לדיזנגוף סנטר, לבנק שלי, וקיבלתי טלפון ולא הבנתי מה אומרים. היה רעש נוראי באוטובוס. זו היתה ריקי, אשתו של יהודה, שהודיעה לי שהוא איננו. רק כשירדתי מהאוטובוס הבנתי מה היא אמרה וקיבלתי שוק. ממש בכיתי באמצע הרחוב. ניסיתי להתאפק, אבל הדמעות ירדו מעצמן. עם יהודה שיחקתי ב’רביעייה’, וזה היה התפקיד האחרון שהוא עשה. שכנענו אותו בכוח לבוא לעשות את זה, ונתנו לו עוד כמה ימים של שמחת חיים עד שהוא נפטר. אין לנו הרבה שחקנים בני 80 שעדיין פעילים”.

 מתי בפעם האחרונה עשית משהו ספונטני?

“אין לי שום דבר ספונטני. הכל אצלי במחשב. אני יודע מה אני עושה היום – יש לי חזרות אחר הצהריים, וגם מה אני עושה מחר – יש לי חזרות וגם הצגה בחולון. הכל כתוב ומסודר. בפעם האחרונה שאשתי עשתה לי משהו ספונטני, זה היה לפני 15 שנה. היא לא אמרה לי לאן נוסעים ולקחה אותי עם זוג חברים להולנד. זה היה טיול בזבוז, אני לא זוכר ממנו כלום”.

 מתי בפעם האחרונה היית בבית מרקחת?

“לפני כמה ימים. לקחתי את המרשמים הקבועים שהרופא נותן לי נגד לחץ דם, נגד בעיות לב ונגד סוכרת. הוא נותן מרשמים לשלושה חודשים, ואני מארגן לי את זה בקופסאות ולוקח כמו שצריך. אסור לשכוח כדורים, ואני משתדל מאוד שלא. לפני שנה וחצי עשו לי סטנטים בלב באיכילוב, והם היו יוצאים מן הכלל. אני לא היפוכונדר ולא חולני, להפך, אני מדחיק כל מחלה, אבל יש לי סוכרת במצב מאוזן. בגלל זה אני משתדל לא לאכול מתוק, רק פה ושם אני חוטא בסוכר”.

 מתי בפעם האחרונה ביקרת בתערוכה?

“כשאני בחו”ל אני מבקר בתערוכות, אבל אני משתדל שלא. זה פסיכולוגי – אני מקבל כאב גב במוזיאונים. לפני כמה שנים ראיתי בפירנצה ציור של פיליפו ליפי. ישבתי ובהיתי בו במשך שעה וחצי”.

 מתי בפעם האחרונה הרגשת שלא מבינים אותך?

“אני משתדל להסביר את עצמי לאט־לאט ללא אלימות. כשהייתי בחור צעיר, בן 23, שיחקתי מול מאיר מרגלית ב’החייל האמיץ שווייק’. היה לו מנהג להצחיק את השחקנים הצעירים מולו, ואני התחננתי שהוא לא יצחיק אותי מול הקהל, ואמרתי לו שזה לא מקצועי. למאיר לא היה אכפת, הוא המשיך. כשהוא הצחיק אותי בפעם האחרונה, דרכתי על רגלו כאילו אני מכבה סיגריה ואמרתי לעצמי, ‘זהו, יפטרו אותי כי אני מעז לדרוך על שחקן כמוהו’. מאז הוא לא הצחיק אותי יותר”.

 מתי בפעם האחרונה חשבת על המוות?

“אני חושב עליו בכל יום, חושב מתי הוא יבוא”.

 מתי בפעם האחרונה חזרת לבית ילדותך?

“אני נולדתי בארץ לפני קום המדינה, ב־1937, בבית חולים שהיה ברחוב אחד העם בתל אביב. גרתי ברחוב זרובבל 3, שהיה בצפון תל אביב אז. לא רחוק מאיתנו נפלה פצצה במלחמת העולם השנייה, כשהאיטלקים הפגיזו פה. אבא שלי בנה שם מקלט קיר בחדר המדרגות, כי ירו עלינו מחסן בק. הבית עדיין שם. אני עובר שם הרבה כשאני הולך מהשוק לכיוון הבית”.

 מתי בפעם האחרונה דיברת עם אמא שלך?

“לפני 35 שנה. אמא נפטרה כשהיתה בת 70. היא היתה אמא פולנייה, ואחרי שאבי נפטר רציתי לדאוג לה – והיא לא רצתה שום עזרה ממני אף פעם. אני זוכר מאוד לטובה את האוכל של אמא. גפילטע פיש, ברווז מטוגן, לוקשים, מרק עם אטריות. אמא שלי לא ידעה עברית עד יום מותה. הייתי מביא לה ספרים בפולנית מהספרייה שהיתה בזמנהוף, והיא עיוותה מילים בעברית, לא הצליחה ללמוד את השפה. כשעשיתי את ‘קידוש’ בבית ליסין, ביקשתי ממרים זוהר, ששיחקה איתי, לדבר כמוה, כמו אמא שלי. והיא אמרה בהצגות ‘מרגבת’ במקום מגבת, ו’מעלי בית’ במקום ‘נעלי’. אמא שלי היתה מתעוררת שם לחיים, על הבמה, ובהצגה הייתי אומר קדיש בסוף וממש הרגשתי שזה עליה”.

 מתי בפעם האחרונה בישלת ארוחה מדהימה?

“לפני יומיים. הכנתי למשפחה ארוחה טובה. אני מבשל הרבה, והפעם עשיתי ספגטי אלפרדו. אני מכין גם מלפפונים חמוצים ויודע לאפות עוגה בלי סוכר – ובלי מתכון – מבננות מיותרות”.

 מתי בפעם האחרונה שמחת שאתה ישראלי?

“אני כל הזמן שמח שאני ישראלי. חייתי פה 11 שנה לפני קום המדינה, אני רואה איך היא גדלה ומתפתחת. היינו 400 אלף איש, עכשיו אנחנו 8.5 מיליון, ותל אביב מדהימה כמו ניו יורק ולונדון, אולי אפילו יותר. אני גאה במיוחד להיות ישראלי כשיש לנו זוכה בפרס נובל, וכשאנחנו עושים הצגה בחו”ל ומקבלים אותנו כאילו המצאנו את התיאטרון הטוב. זו הרגשה מעולה”.

 מתי בפעם האחרונה קיבלת מתנה נהדרת?

“אני שונא מתנות. אם יש משהו שאני רוצה, אני קונה לעצמי. לטעם שלי אני קולע מצוין. הדבר האחרון שקניתי לי היה לפני שנה – השעון של אפל. פינקתי את עצמי בשעון שגם מדבר”.

 מתי בפעם האחרונה בדקת את יתרת העו״ש שלך?

“בכל יום. היום עדיין לא בדקתי, אבל אבדוק במחשב עוד מעט. לא מזמן גיליתי שמישהו חתם בשמי על נטפליקס והם רוצים ממני 12 דולר בחודש, והם אומרים שיזכו אותי על הסכום. נבדוק”.

 מתי בפעם האחרונה הזכירו לך את “קרובים קרובים”?

“כל הזמן. לפני כמה שנים בשדה התעופה ברומא ניגש אלי כומר ואמר לי ‘פתוווח’. זה היה מפתיע, שאלתי אותו, ‘מניין לך? מה פתאום?’ והוא אמר לי: ‘אני כומר מנצרת'”.

מתי בפעם הראשונה עלית על במה?

“הייתי בן 15 או 16 כשעליתי על הבמה של גימנסיה הרצליה. זו היתה הצגה של משה שמיר שנקראה ‘קילומטר 56’. אז נכנס בי החיידק. יש בתיאטרון קסם שאין בשום מקום אחר, ויש בזה עוד פלוס – כשאתה שחקן בן 80 ואתה עוד עובד, אתה לא מקבל פצעי לחץ במיטה”.

 

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*