יהדות

מיהו יהודי? שמישהו יסביר לי \ יואל ישראלי

אני בטוח שיש בקרב הקוראים רבים שחושבים שהשאלה הזאת: מיהו יהודי? הינה שאלה מטופשת. כל אחד הרי יודע שעל פי התורה וההלכה, יהודי הוא זה – שנולד לאם יהודיה. אז אם התשובה כל כך ברורה, מה פתאום אני שואל את השאלה? אף אחד ממכרי לא חושב אותי לטיפש מהממוצע, וחלק מהם חושב אותי לקצת חכם מהמוצע. אז דהה?

אז דווקא בגלל שאני על פי דעת ידידי ומכרי נחשב לקצת יותר חכם מהממוצע, החלטתי לשאול את עצמי את השאלה ולרדת לעומקה. מה שגיליתי בחיפושי, הפתיע אפילו אותי   – האדם החילוני והסקפטי ביותר שאני מכיר

אולי אתחיל מהסוף: הסוגיה הזאת מטרידה בעיקר את מרכיבי הקואליציה בישראל, שכן כל עניין ה”מיהו יהודי?” התחיל בכנסת ישראל שחוקקה את חוק השבות

ועכשיו נחזור להתחלה – והתחלת ה”יהדות”, נמצאת איך לא, בסיפורי ספר הספרים.

יש מי שיפנו אותי לספר שמות פרק ל”ג פסוקים י”ד  -ט”ו: “כי לא תשתחווה לאל אחר כי יהוה קנא שמו אל קנא הוא: פן תכרות ברית ליושב הארץ וזנו אירי אלהיהם וזבחו לאלהיהם וקרא לך ואכלת מזבחו: ולקחת מבנותיו לבניך וזנו בנותיו אחרי אלהיהן והזנו את-בניך אחרי אלהיהן:”. חלק גדול של ספר שמות מוקדש להנחיות, לציוויים, לכללים ולחוקים שאמורים לשלוט בחיי בציבור שמקבל עליו את עולן.

הפעם האחת והיחידה בספר שמות המזכירה את איסור ברית הנישואין עם בנות העמים הכבושים, עושה זאת כבדרך אגב, ובהקשר שאינו מגדיר את שייכותו האתנית או הדתית של פרי הבטן שיהיה תוצר של נישואין כאלה. הפחד היחיד של המחוקק הינו שהגברים היהודים שיתחתנו עם נכריות עוסק בהזניית הבחורים היהודים אחרי אלהי נשותיהם.

ספר ויקרא מפליא בהוראות חוקים וציוויים נוספים, ביניהם פירוט רב של מותר ואסור בנוגע מערכות יחסים בין גברים ונשים. אין אפילו איסור אחד הנוגע לנישואין עם בת נכר. מספר פעמים לאורך הספר מזכיר יהוה לעמו מה יקרה לו במידה והוא לא יציית לחוקיו. עד לסוף ספר ויקרא, אין אפילו איסור מפורש אחד על נישואי תערובת.

ספר במדבר מביא לנו פרשיה דרמטית ביותר: בתחילת פרק י”ב, פונה מרים אחות משה לאחיה ומתלוננת בפניו נוכח העובדה שהוא לקח לעצמו אשה כושית.

והנה בגיל כל כך מתקדם של משה, אחותו המבוגרת ממנו, מוחה לפניו אודות נישואיו לאישה נוכריה? מעניין מאוד. בהמשך מספר לנו המספר שיהוה בכבודו ובעצמו מיהר להגן על כבודו של משה, ומרים משלמת על חוצפתה: במדבר י”ב, י’: “…והנה מרים מצורעת כשלג ויפן אהרן אל-מרים והנה מצורעת”. האם הסיפור הזה נותן לגיטימציה לנישואי תערובת, או שהוא שם את משה בקטגוריה שונה מזו של בני ישראל? אינני יודע את התשובה, אבל מה שאני מבין מהסיפור הזה שאולי מרים לא אהבה את מוצאה של גיסתה החדשה, ולא שמשה עבר בעצם הנישואין לה על מצוות אל תעשה כלשהי, שכן עד כאן, אין כל זכר להוראה\מצווה שכזאת.

למעט הסיפור הזה, ספר במדבר לא מזכיר את נושא נישואי התערובת אפילו פעם אחת.

ומה אומר לנו ספר דברים? פרק ד מביא לנו הוראה מרתקת במה שנוגע למצוות ולחוקים האלוהיים. הפסוקים הראשונים של הפרק אומרים: “ועתה ישראל שמע אל-החקים ואל-המשפטים אשר אנכי מלמד אתכם לעשות למען תחיו ובאתם וירשתם את-הארץ אשר יהוה אלהי אבותיכם נתן לכם: לא תספו על-הדבר אשר אנכי מצוה אתכם ולא תגרעו ממנו לשמר את-מצות יהוה אלהיכם אשר אנכי מצוה אתכם:”. במילים אלה מסכם הכרוז האלהי את מצוותיו וחוקותיו ואוסר על כל תוספת או גריעה מהן. ונא לא לשכוח, אין שום ציווי המורה על המנעות מנישואי תערובת – יש רק המלצה קלושה, שאפילו משה בעצמו לא התייחס אליה כאמור

המהדרין שבכם והידענים שבכם, יבקשו להפנות אותי אל ספר דברים, פרק ז’ פסוקים א – ד. לחסוך לכם את החיפוש, אצטט כאן את הפסוקים: “כי יביאך יהוה אלהיך אל-הארץ אתה בא-שמה לרשתה ונשל גוים-רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממך: ונתנם יהוה אלהיך לפניך והכיתם והחרם תחרים אתם לא-תכרות להם ברית ולא תחנם: ולא תתחתן בם בתך לא תתן לבנו ובתו לא-תקח לבנך: כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וחרה אף-יהוה בכם והשמידך מהר:” אל האמירה הזאת מצטרפת בפעם הארשונה במקרא גם סנקציה על אלה שלא מצייתים לה. ובהמשך: “כי יסיר את בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וחרה אף-יהוה בכם והשמדך מהר: כי אם-כה תעשו להם מזבחותיהם תתצו ומצבתם תשברו ואשיריהם תגדעון ופסחליהם תשרפו באש:”. בניגוד להוראות ברורות ונחרצות הנוגעות לעונשי מוות בסקילה על עבירות מסויימות, המקרא נוהג בעברייני הנישואין ביד רכה למדי כשהסנקציה העיקרית מדברת על השמדת הסממנים החיצוניים של הפולחן שלהם

חדי התפיסה בין הקוראים לא יכולים להתעלם מהעובדה שהפסוקים מדגישים במיוחד את הבנים: “…כי יסיר את בנך מאחרי…”, הבנות מוזכרות רק בשוליים. בכלל, ביהדות

כמו בהרבה תרבויות ודתות אחרות, האישה היא לא בדיוק נחשבת. בדרך כלל היא רכושו של גבר, אם אביה, אחיה או בעלה, והיא חייבת בציות מוחלט להם. גם בכל מה שנוגע לזכויות ירושה, אם ברכוש ואם במעמד חברתי, הרי היורשים – שהם שייכים תמיד למין הגברי, (חוץ מבנות צלפחד), יורשים את רכושו, ובמקרה של משפחת אהרן, גם את תפקידיו ותוארו, מבלי להתייחס כלל מי הייתה אמם ומה הוא מוצאה, מה שמעיד על חשיבותו של האב בקביעת מעמדם ומיקומם החברתי של בניו

בפרק כ”א, בהמשך לדבריו הארוכים של משה שהם למעשה תחילת נאום הסיכום שלו המתחיל בפסוק הראשון של פרק ה’ במילים: “ויקרא משה אל כל-ישראל ויאמר אליהם…”, אומר משה לעמו (פרק כ”א פסוק ים י – י”א): “כי-תצא למלחמה על-איביך ונתנו יהוה אלהיך בידיך ושבית שביו: וראית בשביה אשת יפת-תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה: והבאתה אל-תוך ביתך וגו’…”. בהמשך נאמר שצריך לרחוץ אותה, לגלח את שערה ולגזור את ציפרניה, אבל באף מקום לא נאמר שצריך גם לגיירה לפי ההלכה… בעצם עוד לא הייתה אז “הלכה”.

פרק כ”ז מספק לנו רשימת חטאים שמקנים לעובר עליהם את התואר: “ארור”. הרשימה הזאת אינה כוללת איסור על נישואי תערובת

זהו זה, תם ונשלם ספר דברים, בלי להגדיר לנו למי בעצם יש זכות להקרא “יהודי”. לכל היותר, יש בתורה כולה, במיחד בספרים שמות, ויקרא, במדבר ודברים, שניים שלשה איזכורים קלושים המזהירים מפני נישואי תערובת מסיבות דתיות. אבל יש גם שניים שלשה איזכורים ברורים שאף אחד, כולל המנהיגות הרמה ביותר, לא לקחו את האזהרות האלה ברצינות. מה שיש בתורה, זאת הנחיה ברורה, מי הוא ממשיך הדרך של האב מבחינתה

זהו רק פרק ראשון שבוחן את סוגיית “מיהו יהודי”. הפרק הבא – בקרוב

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*