יהדות

מי יפצה את הפליטים היהודים ממדינות ערב? מאת עקיבא אלדר

הקמפיין שממשל טראמפ מנהל נגד סוכנות הסעד והתעסוקה לפליטים אונר”א החזיר לכותרות את סוגיית הפליטים הפלסטינים, שברחו או גורשו מבתיהם במלחמת השחרור (הנכבה). במייל ששלח בינואר, ונחשף במגזין פוריין פוליסי, הציע חתנו ויועצו של טראמפ, ג׳ארד קושנר, שמדינות ערב יקלטו את הפליטים וידאגו לשיקומם. מישהו היה צריך להזכיר לקושנר, שמדינות ערב לא גירשו ולא נישלו את בני העם הפלסטינים ולא הפכו אותם לפליטים. לעומת זאת, עיראק, איראן, מצרים, תימן, סוריה, לבנון, צפון אפריקה ומדינות המפרץ גירשו את בני העם היהודי, הפקיעו את רכושם והפכו אותם לפליטים.

עסקת המאה, המתיימרת להמציא פתרון אזורי לסכסוך הישראלי-ערבי, חייבת להציע פתרון מעשי לבעיית הפליטים הפלסטינים ובמקביל לפעול לתיקון העוול שנגרם ליהודי מדינות ערב ואיראן, שגורשו מבתיהם או ברחו מהם. הפרעות והתקריות האנטישמיות שהתרחשו שם בעקבות תוכנית החלוקה והכרזת העצמאות, הפכו 865 אלף יהודים לפליטים. ב-1957 הכיר בהם הנציב העליון לפליטים של האו”ם כפליטים, בהתאם לאמנת האו”ם. השגריר בדימוס צבי גבאי, שהלך לעולמו בשבוע שעבר, טען ב-2016 כי בעוד שהאו”ם קיבל עשרות החלטות התומכות בתביעות הפלסטינים, הקים את אונר”א והקצה לו תקציבי עתק, הארגון לא נקף אצבע למען הפליטים היהודים. “גישה חד־צדדית זו”, התריס הדיפלומט יליד עיראק, “לא הביאה לפיוס, אלא אף גרמה להחרפת הסכסוך הישראלי־פלסטיני”.

בספטמבר 2012 השיק משרד החוץ קמפיין בינלאומי בכותרת “אני פליט” שמטרתו קידום הכרה בינלאומית בסוגיית יהודים עולי ארצות ערב כפליטים. דף פייסבוק שנפתח אז הציג סיפורים אישיים של ישראלים יוצאי ארצות ערב שברחו או גורשו מבתיהם. “למען פיוס אמיתי עם שכנינו הפלסטינים” כתב מי שהיה אז סגן שר החוץ מטעם ישראל ביתנו, דני אילון, “חייבים לפתור את סוגיית הפליטים היהודים”. הוא התגאה בכך שהקמפיין שהוביל “יצר סערה גדולה בעולם הערבי”.

לפני ארבע שנים קבעה הכנסת בחוק את ה-30 בנובמבר כיום ציון הטרגדיה של יהודי מדינות ערב. החוק מטיל על שר החינוך ליזום פעילות חינוכית הקשורה לנושא ועל שר החוץ לפעול להגברת המודעות הבינלאומית באשר לפליטים היהודים יוצאי ארצות ערב ואיראן וזכויותיהם לפיצוי, כולל סוגיית רכושם הקהילתי והפרטי שהוחרם בארצות שנעזבו. בחוק מצוין כי המועד הזה נבחר, מאחר שהוא חל סמוך לכ”ט בנובמבר, יום החלטת החלוקה בעצרת האו”ם, כשקהילות רבות של יהודים בארצות ערב ובאיראן חששו מהלחץ שהחלו להפעיל שכניהם, ונאלצו לעזוב באחת את מדינותיהם.

בטקס הראשון לציון הטרגדיה של יוצאי מדינות ערב אמר הנשיא ראובן ריבלין כי לאורך השנים נהג הממסד כלפיהם בפטרונות ובהתנשאות, וטשטש את עקבותיהם מעל דפי ההיסטוריה הרשמית. “כביכול, הם, עולי ארצות ערב”, הוסיף הנשיא, “לא צעדו גאים בנתיבי ‘עמוד האש והעשן’, של תולדות עמנו”. ריבלין קרא לתקן את העוול שנגרם לעולים אלה. קודם לכן הציע מזכיר המדינה בממשל אובמה, ג’ון קרי, לכלול במתווה המדיני שלו סעיף מיוחד לגבי מתן פיצויים ליהודי ערב. השליח המיוחד, מרטין אינדיק, ציין אז באוזני מנהיגים יהודים את חשיבותה של הכרה בזכויותיהם של אותם יהודים, שהקהילה הבינלאומית והחברה הישראלית הזניחו במשך שנים ארוכות.

ציפי לבני, שייצגה את ממשלת נתניהו במשא ומתן עם הפלסטינים, הפנתה כתף קרה להצעתו של קרי. הכללת סוגיית היהודים יוצאי מדינות ערב לתהליך המדיני נתפסת בעיני “מחנה השלום” כתרגיל של הימין, שנועד ליצור זיקה בעייתית לפתרון בעיית הפליטים הפלסטינים, במטרה להכשיל את התהליך המדיני. יוצא שבשל החשש לחבל בסיכוי להגיע להסכם, השמאל התעלם מכאבם ומזכויותיהם של יוצאי מדינות ערב, המונים ביחד עם צאצאיהם כמחצית מהאוכלוסייה היהודית בישראל, כלומר מעל 3 מיליון אנשים. ההתעלמות הזאת תורמת לכך שלמרות שהימין נמצא בשלטון זמן רב יותר מאשר השמאל, כשמדברים על “הממסד” – זה שמתנשא כלפי עדות המזרח – העיניים פונות שמאלה.

דוח מיוחד של מבקר המדינה מ-2014 מגלה שגם ממשלות הימין לא יצאו מגדרן למען יהודי מדינות ערב. המבקר כתב כי “חרף ההצהרות החגיגיות של ממשלת ישראל בדבר מחויבותה לפעול בנושא זכויותיהם של יוצאי מדינות אלה, בפועל פעולות הרשויות הרלוונטיות היו מעטות ביותר, והן מלמדות כי מחויבותה של הממשלה לביצוע החלטותיה הייתה מצומצמת, וכי לא ניתנה תשומת הלב הראויה לנושא”.

הפליטים הפלסטינים אינם אחראים לעוול שמדינות ערב הסבו לבני הקהילות היהודיות שלהן. עם זאת, קידום פתרון בעיית הפליטים הפלסטינים הוא הזדמנות מצוינת, אם לא תנאי הכרחי, לקדם את מימוש זכויותיהם של הפליטים היהודים. קבוצת “ישראל יוזמת”, שפועלת לקידום הסדר אזורי על בסיס יוזמת השלום הערבית מ-2002, כוללת במתווה שלה את פיצוי היהודים יוצאי מדינות ערב. הסעיף הזה מופיע במכוון בנפרד מהפרק הנוגע לפתרון שתי המדינות, בצד נושאים אזוריים נוספים, דוגמת ביטחון, שיתוף פעולה כלכלי, איכות סביבה ועוד.

ספק רב אם מדינות ערב ירימו את הכפפה שממשל טראמפ השליך לפתחן וישחררו את ישראל והקהילה הבינלאומית מבעיית הפליטים הפלסטינים. כפי שאי אפשר לפנות בהבל פה את ירושלים מהמשא ומתן על הסדר קבע, גם סגירתה של אונר”א לא תמחק מעל פני האדמה את מחנות הפליטים בעזה ובגדה. כך או כך, הצבת נושא הפליטות בהקשר האזורי פותחת בפני השמאל הזדמנות להניף ביד אחת את דגל השלום האזורי ואת היד השנייה להושיט ליהודים ששפת אמם ערבית, להכיר בנרטיב שלהם ולהזדהות איתם בגובה העיניים. אולי זו הדרך לחלצם מחיבוק הדוב של הימין הלאומני, ואיתם את המדינה כולה.

Read more: http://www.al-monitor.com/pulse/iw/originals/2018/08/israel-jews-arab-countries-refugees-palestine-unrwa-trump.html#ixzz5NoZfh8pr

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*