מי שעוקב מקרוב אחרי מה שקורה באמריקה היום, לא יכול שלא לזהות שהקיטוב בין מי שמכנים את עצמם “שמרנים”, למי שמכנים את עצמם “דמוקרטים \ ליברלים”, נמצא כיום בעיצומה של מלחמה על דמותה של ארה”ב של אמריקה.
האבות המייסדים, שהגו ויצרו את החוקה האמריקאית ביקשו להקים מקום שבו בני אדם יוכלו לחיות בחופש ולקבוע לעצמם – בעצמם את גורלם. הדרך היחידה לעשות את זה הינה באמצעות שיטה שבה יש לכל אזרח אמריקאי זכות בחירה לנשיאות, למוסדות המחוקקים וליתר התפקידים הציבוריים כמו שופטים, אנשי חוק (שריפים), מושלי מדינות וכו.
הנשיא הראשון והיחיד עד היום שנאלץ להתמודד עם סירוב של חלק מהמדינות החברות באיחוד של ארה”ב ותושביהן לציית לחוקים שנחקקו על ידי הקונגרס ונחתמו על ידו, מה שבעצם היה מרד בסמכות הנשיא וסמכויות הקונגרס, היה אברהם לינקולן. על פי החוקה האמריקאית, הממשל החוקי זכאי להפעיל כוח צבאי כנגד המדינות החברות שאינן משתפות פעולה עם הנשיא והחוקה, או המחליטות לפרוש מהאיחוד. המדינות המתנגדות לא נבהלו והתארגנו צבאית להגנה מפני פעולה צבאית שכזאת, ולהגנה על מה שהן ראו כהפרת זכותם כבעלי עבדים – מה שהתפתח למלחמת אזרחים עקובה מדם בין המדינות הסרבניות למדינות שאמצו את החוק. לסירוב של מדינות חברות או של אזרחים לקבל על עצמם את דעת הרוב המתבטאת בחוק שנחתם על ידי הנשיא קראו אז, וקוראים לזה גם היום: “משבר חוקתי”. והיום רבותי, אמריקה ניצבת בעיצומו של משבר חוקתי שכזה.
לא אטעה אם אציין שבימינו אלה הפכה התקשורת בין הליברלים \ דמוקרטים שבינינו לבין אנשי הימין ותומכיו לכמעט בלתי אפשרית. אם בעבר ניתן היה לנהל וויכוחים עקרוניים ולהשאר חברים, הרי שהיום זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית. הוויכוח הופך לריב שמפרק חברויות וותיקות, מפריד בין זוגות נשואים, מונע אהבות חדשות, והופך אחים לשונאים שלא יהססו במקרה של מלחמת אזרחים לעמוד זה מול זה עם אקדחים שלופים. מעולם בעבר לא היססו אנשי שני צידי המתרס מלאחל ולייחל למותם של אנשי הצד השני. עד כדי כך היגיע הקיטוב.
אם אתם לא יודעים על מה אני מדבר אז הרי לכם קיצור תולדות מלחמת האזרחים העכשווית: הנשיא הקודם של ארה”ב דונלד טראמפ מכחיש את תוצאות הבחירות ואת התבוסה שלו לג’ו ביידן ומתעקש להגדיר את התוצאות האלה כתרמית אחת גדולה ביוזמת הצד המנצח. תומכיו “קונים” בשמחה את השקר הגדול הזה ונוצר גוש פנטי של ציבור שגודלו מתקרב לחצי מאזרחי אמריקה – שנושא את דגליו. הוא מאמץ אל חיקו ומקרב ארגונים ימניים פשיסטים וגזעניים קיצוניים תוך הענקת לגיטימציה לקיומם. הוא מעודד נשיאת נשק חם בפומבי, על ידי אזרחים תומכים באירועים של הצד השני והתנהלות מילולית ופיסית אלימה ובריונית כלפי האופוזיציה שלו. (הצילום שמלווה את המאמר הזה איננו צילום של איש המשמר הלאומי של ארה”ב, זהו איש מיליציה ימנית קיצונית ש”מפגין נוכחות” בהפגנה של ליברלים).
עורכי דין מטעמו מגישים תביעות משפטיות מבוססות על שקרים שנועדו לעקב ולמנוע את אישור תוצאות הבחירות, (התביעות נדחו כולן בשאת נפש על ידי השופטים הכי שמרניים שיש, ושבאחת מהן המליץ השופט לנקוט באמצעים כנגד עורכי הדין שהגישו את התביעה, עד כדי הטלת קנסות כבדים עליהם ושלילת רישיונם). הוא מרבה להשתמש באמצעי תקשורת פופולאריים כשופר להפצת שקרים ותעמולה “גבלסית” כנגד הצד השני, ובחלקים חלשים בחברה כשעירים לעזאזל במטרה לייחס להם את תחלואי החברה. הוא מתכונן להתכחש לתוצאות הבחירות העתידיות ולמניעת אישרור התוצאות האלה בכל מחיר: כזכור לארי אלדר, שהפסיד בבחירות הריקול בקליפורניה בפער עצום למושל גווין ניוסאם, התלונן על תרמית בחירות עוד לפני שקולות הבוחרים נספרו. מה שעוד ידוע שכבר היום יושבים אסטרטגים של המפלגה הרפובליקנית – זאת שלא נשאר ממנה כלום חוץ מהשם), ומתכננים את הכחשת תוצאות הבחירות לנשיאות ב 2024 (במידה והמועמד שלהם, שיהיה קרוב לוודאי דונלד טראמפ, יפסיד כמובן). הניסיון המוקלט והמתועד מצד טראמפ להדיח שרי פנים של מדינות “למצוא” קולות שישנו את תוצאות הבחירות במדינותיהם, נחקר כיום על ידי וועדה מיוחדת של הקונגרס בהשתתפות שני אנשי קונגרס רפובליקנים ששמו לעצמם למטרה להגיע לאמת אודות אירועי ה 6 לינואר 2021, שעל פי החשד הוא עודד והסית המון להסתער על בניין הקונגרס בשעת אשרור נצחונו של יריבו ביידן בכוונה למנוע בכל מחיר את הכתרת המועמד שניצח בבחירות.
כל מה שמניתי בפסקה הקודמת מהווה “טקסט בוק”, בדרך לתפיסת שלטון יחיד אוטוקרטי, המבטלת את החוק, ואת המחוקקים לטובת רצון השליט. שיטה שהדמוקרטיה מבחינתה איננה יותר ממילה גסה. שיטה שמעמידה את צרכי ורצון השליט מעל האינטרסים של נתיניו. שיטה שעד כמה שזה נשמע מוזר, הצליחה בזכות הדמוקרטיה. במילים אחרות, היו אלה כמעט תמיד הבוחרים שבחרו את השליט שהפך לאוטוקרט והעניקו לו את הכוח לרדות בהם – קחו למשל את היטלר אם אתם רוצים. כל האוטוקרטים האלה ידעו בדיוק מה הם עושים וכולם השתמשו באותם אמצעים שבהם נוקט טראמפ הנשיא שלא יודע להפסיד וחבר מרעיו, נאמניו, וחסידיו השוטים.
16 מדינות “אדומות” כבר עשו מעשה. מתוך חשש מוצדק שמא ה”כחולים” עלולים להשיג רוב בבחירות, כפי שזה קרה ב 6 מדינות שנחשבו לאדומות ושהעניקו את הניצחון לביידן בבחירות האחרונות, חוקקו המחוקקים האדומים במדינות האלה חוקים ותקנו תקנות, שמטרתן למנוע בכל מחיר את ניצחון הדמוקרטים במדינותיהם. ליתר ביטחון, בנוסף להצרת רגלי הבוחרים הדמוקרטים במדינות האלה, שבדרך כלל שייכים לגזע שצבע עורו אינו לבן, חפרו מושלי המדינות האלה קו ביצורים משני בעת שהם החליפו את כל בעלי התפקידים הממונים על ארגון ימי הבחירות, ספירת הקולות ואישור התוצאות הסופיות, באנשי שלומם שהם אנשים פוליטיים שטובת המפלגה שלהם והמועמד שלהם עומדת מעל טובת הבוחרים בכלל ואמריקה בפרט. המשימה של בעלי התפקידים האלה הינה פשוטה וברורה: למנוע בכל דרך ספירה שלא נותנת למועמד שלהם את רוב הקולות, ומניעת כל אישור תוצאות מלבד התוצאות הרצויות להם. הצלחה במשימה תעניק ללא כל ספק את הניצחון בבחירות למועמד הרפובליקני, ותנציח את שלטונם לעולמים, משום שאחרי ניצחון כזה, כבר לא יהיו יותר בחירות דמוקרטיות אמיתיות באמריקה. מתנגדי המשטר יושתקו ויעלמו מעיני הציבור. התקשורת הלעומתית תאלץ לברוח אל מחוץ לגבולות ארה”ב ולהילחם המשטר מבחוץ. בתי הכלא ומחנות ריכוז שיוקמו במיוחד לצורך העניין יתמלאו באמריקאים שכל אשמתם מתבטאת בהיותם דמוקרטים רשומים, ושהזכות שלהם לעמוד למשפט ולהגנה משפטית תישלל מהם. בקיצור, במקרה של השתלטות שמרנית על מוסד הנשיאות והמוסדות המחוקקים האמריקאים, יגיע הקץ לרפובליקה הדמוקרטית של אמריקה, והיא תהפוך להיות מדינה המנוהלת ומתנהלת בסגנון הניהול וההתנהלות הרוסי. לא לחינם הלך הזרזיר – טראמפ, אצל העורב – פוטין. לא לחינם הביע טראמפ שוב ושוב את הערכתו והערצתו למנהיגים “חזקים”, שמוצא פיהם הוא החוק. כך מבין דונלד טראמפ את מוסד הנשיאות ואת מעמד הנשיא ולא אחרת.
ברגע זה מחזיקים אזרחי ארה”ב בכמויות נשק אדירות. מספר כלי הנשק החם, (ברישיון וללא רישיון), המוחזקים על ידי האמריקאים גדול פי 3 כמעט ממספר האזרחים הכולל, וכ 90% מכלי הנשק האלה מוחזקים על ידי מי שמגדירים את עצמם כשמרנים – רפובליקנים – תומכי טראמפ. מנוכחותם של נושאי הנשק ההתקפי – צבאי האלה בשולי אירועים דמוקרטים ובאירועים מהצד שלהם, כשהם לובשי מדים וחגור סמי צבאיים, לא ניתן להתעלם. טראמפ אומר: “הם אוהבים אותי”, ומנפנף אליהם בחיבה. לא רחוק היום שהם ישיבו לו בנקישת עקבים ובהצדעת מועל יד.
מלחמת אזרחים לא חייבת להתחיל באש חיה. מלחמת אזרחים יכולה ליפול על האזרחים בהתגנב, בדיוק כמו אותו סיפור על הצפרדע במחבת שכשהתברר לה שהיא בעצם מתבשלת, זה כבר היה מאוחר מדי בשבילה. לצערי אני חייב לציין שהצפרדע – שזה אזרחי ארה”ב הליברלים – דמוקרטים, כבר נמצאים על המחבת והאש מתחתיה כבר דולקת בכיריים. בשלב הזה עוד ניתן אולי לקפוץ החוצה ולהינצל, אבל כדי שזה יקרה צריך להתבצע הליך של חקיקה בקונגרס שיהפוך את מוהלי הבחירות לחוק פדרלי, שישלול ממושלי המדינות ובתי המחוקקים שלהם את הסמכויות המוקנות להם כיום. חוק שיקבע אחידות בנוהלי ההצבעה של כל אזרחי אמריקה, כולל זכות ההצבעה דרך הדואר. חוק שיקבע מי הם המורשים לעסוק בספירת הקולות ובאישור התוצאות. חוק שיקבע את מספר הקלפיות ביחס למספר הבוחרים, את שעות הפתיחה של הקלפיות, את תקופת ההצבעה המוקדמת ועוד, כל זה במסגרת אחידה המחייבת את כל מדינות ארה”ב. רק חוק כזה יכול למנוע את התחממות המחבת לנקודה של אל חזור.
ברגע זה שני חוקים העוסקים בנושא כבר אושרו על ידי הרוב הדמוקרטי בקונגרס. כדי להעביר אותם בסנט יש צורך על פי התקנות העכשוויות ברוב של 60 סנטורים, מה שאומר שלפחות 10 רפובליקנים יצביעו עם הדמוקרטים. למרות אמונתו חסרת הפשרות של הסנטור הדמוקרט ג’ו מנצ’ן, אין סיכוי שרוב כזה יושג, ומנהיג הרפובליקנים בסנט מיץ’ מקונל כבר הצהיר על כל מפורשות ובאופן שאינו משאיר מקום לספק. הדרך היחידה שבעזרתה יכולים החוקים האלה לעבור בקונגרס הינה שינוי תקנת הרוב המיוחס של 60 קולות, (הפיליבסטר), לרוב רגיל: הסבר קצר – הפיליבסטר איננו חוק. זאת היא תקנה שתוקנה דווקא על ידי מנהיג הדמוקרטים לשעבר בסנט ג’ון ריד בתמיכת הרוב הדמוקרטי שהיה לו בזמנו. כל מנהיג סנט שיש לו רוב רגיל, יכול לשנות את התקנה הפנימים הזאת. לדמוקרטים יש כרגע רוב רגיל, למרות שהסנט מחולק ל 50 דמוקרטים ו 50 רפובליקנים. על פי החוקה במקרה כזה הקול “שובר השוויון” הינו קולו של סגן הנשיא. הבעיה נשארת עם אותו ג’ו מנצ’ן, שבשלב זה מסרב להצטרף אל חבריו הדמוקרטים במטרה לשנות את שיטת הרוב המיוחס – הפיליבסטר. במילים אחרות, מי שעלול להיכנס להיסטוריה כמי שהיה הגורם הישיר למלחמת האזרחים האמריקאית השנייה, הינו אותו ג’ו מנצ’ן, שלא אפשר העברת חוקי בחירות פדרליים לארה”ב.
כך או כך, במלחמה הזאת יהיה אולי אולי צד מנצח, אבל בסופו של יום כולנו נישא בתוצאות לטובה או לרעה – גם קוראי העברית שמחשיבים את עצמם לרפובליקנים.
