פוליטיקה

מרגישים בבית הלבן: זינוק במעמד האורתודוקסים בארה”ב מאת צביקה קליין

חובשי הכיפות הרבים שנצפו בטקס העברת השגרירות, ואירוע ‘קבלת הפנים’ שקיים ארגון ה־OU בירושלים לנציגי הממשל, ביטאו את השינוי של היהדות האורתודוקסית בארה”ב בתקופת טראמפ: מזרם דחוי למי שלוחשים על אוזנו של הנשיא

שתי מילים המחישו השבוע את המהפך שחל בממשל האמריקני ובאופי קשריו עם הקהילה היהודית בארה”ב: המילים “תורה ומצוות” – הסלוגן של ארגון ה־OU, ההתאחדות האורתודוקסית – שהופיעו בהבלטה על במת ‘קבלת הפנים’ שהתקיימה השבוע במלון ‘ולדורף אסטוריה’ בירושלים. שעות ספורות לפני השקת השגרירות החדשה של ארה”ב בירושלים, אירח הארגון האורתודוקסי המוביל ביהדות ארה”ב אירוע רשמי של הממשל האמריקני בישראל, חלק מסדרת אירועים שהתקיימו כאן לרגל העברת השגרירות. רוב המשתתפים הישראלים והאמריקנים באירוע חבשו כיפה סרוגה או שחורה, נשים רבות היו בכיסויי ראש, והשיח כולו התנהל כאילו מדובר בעוד אירוע פנים־מגזרי.

לא מדובר בקוריוז מזדמן או באירוע חד־פעמי, אלא בשיקוף של תופעה חדשה ולא מוכרת בהיסטוריה היהודית־אמריקנית: הזרם האורתודוקסי, שהיה ועודנו מיעוט בקרב יהדות ארה”ב (לפי סקר מכון ‘פיו’ משנת 2013, הוא נחשב לעשירית מיהדות ארה”ב) הוא המקורב ביותר לממשל האמריקני הנוכחי. אם עד היום, בוודאי בממשל אובמה, יהודים ליברלים ואנשי שמאל הם שהיו קרובים לממשל, כיום אלה יהודים שומרי תורה ומצוות. יש שמדברים על “אליטה חדשה”, אך לא משנה איך מגדירים זאת: יהודים אורתודוקסים נמצאים כיום במוקדי השפעה בארה”ב ובממשל שלה כפי שלא היו מעולם. האירוע במלון ‘ולדורף אסטוריה’ רק נתן ביטוי למציאות הזו.

כנס הOU בירושלים. צילום: אליהו ינאי

הקשר בין נשיא ארה”ב דונלד טראמפ להנהגת הקהילה האורתודוקסית נוצר עוד לפני כניסתו לבית הלבן. רוב תומכיו היהודים של טראמפ בבחירות היו אורתודוקסים, בניגוד לתמיכתה המסורתית של מרבית יהדות ארה”ב במפלגה הדמוקרטית. גם סביבתו הקרובה ביותר של טראמפ רוויה ביהודים מהזרם האורתודוקסי: יועצו וחתנו ג’ארד קושנר, בתו איוונקה שהתגיירה, השגריר דיוויד פרידמן והשליח למזרח התיכון ג’ייסון גרינבלט. גם שר האוצר האמריקני, סטיב מנוצ’ין (או מנוחין, כפי שכינה אותו ראש הממשלה בנימין נתניהו באירוע) הוא יהודי הגאה במוצאו.

מעבר לקרבתה לנשיא הנוכחי, לקהילה האורתודוקסית יש קשר ישיר לנושא העברת השגרירות, שכן היו אלה ארגונים כמו ה־OU שלא נלאו מלדחוף ומלהזכיר את הנושא במשך עשרות שנים. עתה, משהעניין בוצע, הם קיבלו מהבית הלבן הכרה בתרומתם. “אנחנו פועלים למען העברת השגרירות עוד לפני שההחלטה על כך התקבלה בקונגרס לפני עשרות שנים, וגם אחרי שזה עבר בקונגרס פעלנו מול כל ממשל בנושא”, אמר לנו במהלך האירוע סגן נשיא ה־OU, אלן פייגן, והגדיר את העברת השגרירות “יום היסטורי”. “אנחנו שמחים מאוד שהממשל הנוכחי עמד בהבטחתו לעם האמריקני במשך עשרות שנים”.

פייגן סיפר כי לאורך השנים פעל הארגון מתחת לרדאר בסוגית השגרירות, אולם לאחרונה שינה את התנהלותו והחל לדחוף את הנושא בריש גלי: “הפעילות ההסברתית למען העברת השגרירות במשך עשרות שנים הייתה שקטה, אך בשנתיים האחרונות הפכנו להיות קולניים מאוד בנושא. אנחנו כאן כדי לחגוג עם כל האמריקנים והישראלים את האירוע המרשים הזה בהיסטוריה של ישראל והעם היהודי”.

שאלתי את פייגן על הדיבורים בעניין התחזקותה של הקהילה האורתודוקסית, והוא לא התכחש לכך. “הקהילה האורתודוקסית גדלה מבחינה דמוגרפית, וכך גם הכוח והמעורבות הפוליטיים שלה”, הסביר. “ההכרה שאנחנו מקבלים כיום מותאמת לריבוי הטבעי שלנו ולכוחנו ההולך וגובר”.

מי שארגן את האירוע הוא הרב אבי ברמן, מנכ”ל ה־OU בישראל. “קיימנו את האירוע הזה כדי לציין את הכרת הטוב שלנו לקב”ה, אך גם לממשל האמריקני הנוכחי”, ציין ברמן באוזנינו. “אתה מארגן מסיבה כשאתה שמח במשהו, ואנחנו מאוד שמחים. עשרות שנים פעלנו בנושא, וברוך השם שזכינו ליום הזה”.

ברמן מבקש להדגיש כי מבחינתו לא מדובר בעניין חדש, אלא בקשר ארוך טווח עם כל הממשלים ועם הפקידים במשרדים השונים, שכעת הם קוצרים את פירותיו. “יש לנו קשרים מצוינים עם מחלקת המדינה, עם משרד האוצר ועם הבית הלבן. זה לא שאתה מתעורר בוקר אחד ומחליט לארגן אירוע וכולם מגיעים. זו תוצאה של הרבה מאוד קשרים ושיתופי פעולה לאורך השנים”. ובכל זאת, הוא איננו מכחיש את הזינוק שחל בתקופת טראמפ. “לכל הממשלים בבית הלבן הייתה לנו דלת פתוחה, אך אי אפשר להתעלם מכך שרוב הציבור האורתודוקסי תמך בטראמפ. שכונות שלמות הצביעו לטראמפ, באזורים בניו־יורק שהם לחלוטין לא רפובליקניים. הוא יודע את זה. כל ההנהלה שלנו מתגוררת באזורים אלה. זה מה שהביא למעמד הנוכחי שלנו”.

אלן פייגן והרב אבי ברמן. צילום: אליהו ינאי

אליטה חדשה

לדעת פרופ’ גיל טרוי, היסטוריון המתמחה בנשיאי ארה”ב ומחבר הספר ‘The Zionist Ideas’ (הרעיונות הציוניים) הרואה אור בימים אלה, מדובר בתהליכים מעמיקים יותר מקרבה לממשל זה או אחר. “הקהילה האורתודוקסית האמריקנית הופכת להיות בשנים האחרונות יותר בטוחה בעצמה ובמקום שלה בארה”ב”, אומר טרוי, שעלה לפני שנים ספורות מארה”ב לישראל ומתגורר בירושלים. “יהודים אורתודוקסים מרגישים בנוח לחבוש כיפה גם במקומות העבודה, הם שותפים במשרדי עורכי דין בכירים ועוד”. טרוי מספר כי לאחרונה ביקר בעיר ממפיס שבמדינת טנסי, והופתע מאוד מהאופן שבו היהודים האורתודוקסים מביעים את זהותם בגלוי. “הם היו כה פומביים ביהדותם, בצורה שאפילו בניו־יורק של לפני כמה עשרות שנים זה היה חריג”.

לתהליך שטרוי מדבר עליו יש גם הקשר פוליטי: “ליותר ויותר יהודים אורתודוקסים בארה”ב נמאס מהביקורת האובססיבית משמאל על ישראל, במיוחד מקרב רבנים רפורמים, קונסרבטיבים, עיתונאים מהשמאל ואנשי אקדמיה. אנחנו רואים כעת בארה”ב שהזרם היהודי שמשתייכים אליו, העמדה שלך ביחס לישראל והעמדה הפוליטית הפנים־אמריקנית – הפכו להיות עניין אחד: הרקע הדתי שלך משפיע על עמדותיך הפוליטיות בצורה ברורה. בעיניי זו בעיה, משום שכך אנחנו מאבדים את התמיכה הדו־מפלגתית בישראל.

“התופעה של הנשיא טראמפ גרמה לעניין הזה להקצין. המעבר בין הנשיא אובמה לנשיא כמו טראמפ היה כל־כך חד, שזה הביא להקצנה לשני הצדדים. טראמפ הפך להיות כל־כך שנוא על יהודים דמוקרטים, שהם רוב יהודי ארה”ב, שהשנאה כלפיו גברה על האהבה לירושלים. עד כדי כך שחלקם לא הצליחו להביע הכרת הטוב לנשיא על שהעביר את השגרירות לירושלים, דבר שהמפלגה הדמוקרטית מדברת עליו כבר עשרות שנים, ובוודאי גם הארגונים היהודיים שלאורך השנים תמכו ועודדו מעבר כזה. בעיניי זה מעיד על השינוי שהתרחש ביהדות האמריקנית הליברלית. יהודים אמריקנים רבים יותר מחליטים למי להצביע בהתאם לשאלות חברתיות אמריקניות, כמו חופש בחירה בעניין הפלות, מאשר על פי סוגיית התמיכה בישראל”.

טרוי מנסה להמחיש את הטיעון שלו באמצעות ביטוי יידי מוכר: “אימא שלי נוהגת לומר שהשאלה היא האם נושא מסוים נמצא ‘בקישקע שלך’ או לא. ישראל הייתה נושא שהיה ב’קישקע’ של רוב היהודים האמריקנים, אבל כיום זה כך בעיקר אצל האורתודוקסים, אלה שראינו בטקס העברת השגרירות. אצל רוב היהודים נושאים כמו הפלות נמצאים יותר בקישקע שלהם, וזה מה שידרבן אותם לתרום או להפגין. האורתודוקסים נכנסו לחלל שנוצר, והפכו להיות הנציגים של הקהילה היהודית אצל ממשל טראמפ. אם הייתי כותב לפני כמה שנים ספר פרוזה שבו לנשיא יש חתן יהודי־אורתודוקסי ובת שהתגיירה ושומרת שבת – העורך היה אומר לי שהגזמתי”. “ג’וואנקה”, כפי שמכונים בני הזוג קושנר, מדברים את השפה הזו של פרו־ישראליות משולבת ביהדות, מסביר טרוי. הם מתפללים בבית כנסת ‘קהילת ישורון’ (של הרב יחזקאל לוקשטיין, ממנהיגי האורתודוקסיה המודרנית; צ”ק), ילדיהם מתחנכים בבתי ספר דתיים ועוד.

גם השדולה הפרו־ישראלית הוותיקה, איפא”ק, מתמודדת בשנים האחרונות עם אתגר מורכב: “שדולת השמאל היהודית ג’יי־סטריט (שהייתה מקורבת מאוד לממשל אובמה ותמכה בהסכם הגרעין עם איראן; צ”ק) ניסתה להכתים את איפא”ק ולמצב אותה כגוף ימני. לאחרונה יש יותר ויותר מנהיגים באיפא”ק שהם חובשי כיפה, וזה לא עזר להם מבחינה תדמיתית. הרי לפני עשרים שנה, ספק אם הגישו בכלל אוכל כשר במהלך הוועידה השנתית של השדולה. כיום לא רק שיש הרבה מאוד שמזמינים אוכל כשר, יש גם ‘שבתון’ בשבת שלפני הכנס, עבור שומרי השבת שלא יספיקו להגיע בבוקר יום ראשון ומקדימים את הגעתם. פעם המנהיגים של איפא”ק היו מגולחים וגלויי ראש והנשים ללא שרוולים, כעת ישנו ‘מיקס’ של סוגי האנשים”.

האם נכון להגדיר את האורתודוקסים כאליטה חדשה?                                                                                                    “אני חושב שהמצב בוושינגטון כיום מאוד מבלבל. במידה מסוימת, האליטה היחידה שישנה היא טראמפ עצמו. מדובר במופע של איש אחד. אבל כן, יש משהו בהגדרה הזו. ברור שזו לא אליטה יחידה. ישנם הנוצרים האוונגליסטים, וישנה האליטה הכלכלית שטראמפ משויך אליה באופן טבעי. אבל ללא ספק לאורתודוקסים יש מקום ליד השולחן שלא היה להם בעבר. אצל טראמפ האורתודוקסים בעניינים עוד לפני שבכלל נבחר”.

אילו ארגונים משפיעים כיום על הממשל האמריקני יותר מבעבר?
“אין ספק שארגונים כמו ה־OU נמצאים כעת במקום הרבה יותר בכיר ומקושר ממה שהיו אי פעם. איפא”ק, למשל הצליחה לשמור על מקומה מול ממשל טראמפ בעיקר בזכות העימותים שלה עם אובמה, שנותנים לה יותר לגיטימיות בעידן טראמפ. גופים אחרים שמקורבים לבית הלבן הם ארגון ציוני אמריקה, מכון שמעון ויזנטל והמייסד הרב מרווין האייר שמעמדו נוסק לאחרונה בעקבות הקשר שלו עם משפחת טראמפ. ארגונים כמו הוועד היהודי־אמריקני (AJC) לא לגמרי במשחק. הם אמנם נהיו מאוד פרו־ישראלים בשנים האחרונות, אך אין להם ממש רומן עם הנשיא”.

אחד הגופים המרכזיים של יהדות ארה”ב המאורגנת היא הליגה נגד השמצה, שעברה בשנים האחרונות חילופי דורות: מהמנכ”ל המיתולוגי אברהם (אייב) פוקסמן, שהיה מחובר לישראל בכל מאודו ומקורב לשורה של ראשי ממשלה ישראלים, ועד למנכ”ל הנוכחי ג’ונתן גרינבלט, לשעבר יועצו של אובמה ומי שהשמיע כמה פעמים ביקורת על ישראל וכמובן על הממשל הנוכחי. “הליגה נגד השמצה לגמרי מחוץ לעניינים מבחינת הממשל הנוכחי. הם הלכו שמאלה ונכנסו לעימותים עם הנשיא ועם רבים בקהילה היהודית, ועוברים תקופה קשה כארגון. תקופת טראמפ מאתגרת אותם מאוד. השמאל היהודי כל־כך הקצין שמבחינתם רק האנטישמיות מימין היא בעייתית, מבלי לעסוק בצורה רצינית גם באנטישמיות משמאל”.

בכלל, אומר טרוי, הזרמים הרפורמיים והקונסרבטיביים נמצאים בבעיה מקיפה יותר: “הדור היהודי הצעיר מגדיר עצמו כיהודי מבלי להיכנס לזרם כזה או אחר. לכן ההמשכיות שלהם נמצאת במקום מורכב. בנוסף, להרבה מהמנהיגים שלהם יש אובססיה כה עצומה עם שנאת טראמפ, שזה כבר הפך למעין תיאולוגיה בפני עצמה. ואני שואל: איך אפשר לגבש זהות יהודית רק סביב פוליטיקה?”

על הספה

ג’ייקוב קורנבלוט הוא עיתונאי יהודי מרקע חסידי, הכותב באתר ‘ג’ואיש אינסיידר’. הוא מרבה לסקר את היהדות האמריקנית הממוסדת שרובה נוטה לשמאל, וראיין פעמים רבות בכירים בתנועה הרפורמית. רבים ובכירים מכל הזרמים קוראים אותו באדיקות. השינוי שאנו מתארים כאן משפיע רבות על עבודתו.

“מאז שהנשיא טראמפ נכנס לתמונה אני מוכרח לסקר גם את הארגונים האורתודוקסיים”, הוא מספר לנו במהלך האירוע של ה־OU. “עד אז כמעט לא הייתי צריך לדבר איתם, ופתאום הם הפכו להיות משמעותיים, רלוונטיים ומשפיעים. הקהילה האורתודוקסית מרגישה חלק בלתי נפרד מממשל טראמפ; יש להם לא רק מקום ליד השולחן, אלא גם ספה ליד השולחן. רוב היועצים או הפקידים הבכירים הם יהודים אורתודוקסים. גם הערכים השמרניים יותר של המפלגה הרפובליקנית מתאימים יותר ליהודים הארתודוקסים. זה מתבקש ומתאים שההתאחדות האורתודוקסית היא שנבחרה לייצג את היהודים שתומכים בנשיא, אף שההכרה בירושלים היא לכאורה נושא כלל־יהודי. רוב היהודים בארה”ב, אולי חוץ מנשיא התנועה הרפורמית שיצא נגד, תומכים במהלך של הנשיא, אבל מי שמסוגלים לחגוג את זה בפומבי הם בעיקר רפובליקנים ויהודים אורתודוקסים”.

מי הם הארגונים היהודיים המשפיעים ביותר על מדיניות הבית הלבן?
“ישנם שלושה ארגונים מובילים: ה־RJC שהוא הארגון היהודי של המפלגה הרפובליקנית, ה־OU, ואגודת ישראל של החרדים. נציגי שלושת הארגונים האלה מוזמנים לכל אירוע, ויש להם תמיד דלת פתוחה. יש גם ארגונים שאין להם דלת פתוחה אבל יש להם מקום ליד השולחן, כמו איפא”ק או אנשים כמו רון לאודר שהפך ללוחש לאזנו של הנשיא. מנגד, לארגונים כמו הליגה נגד השמצה, התנועה הרפורמית וארגוני גג יהודיים נוספים – אין מקום ליד השולחן, ולא מזמינים אותם לאירועים”. אישים נוספים שקורנבלוט מזכיר הם התורמים הגדולים של ארגון ה־RJC כגון שלדון אדלסון, ברני מרקוס (מייסד רשת החנויות ‘הום דיפו’) ואחרים. “יש גם אנשי ימין שנמצאים יותר בקצה כמו נשיא שדולת יהודי ארה”ב למען ישראל ג’ו פרייגר ואחרים. הם אמנם לא מקבלים הזמנות לבית הלבן, אבל הם נמצאים בעניינים.

“אחרי שנים שהיא הייתה אאוטסיידר”, מסכם קורנבלוט, “זה אירוע שבו הקהילה היהודית האורתודוקסית מרגישה שהיא הופכת למרכזית ומובילה. משהו דומה קרה באירוע הדלקת נרות חנוכה, שהנשיא אובמה ייסד בבית הלבן. בכל שנה היו מגיעים כאלף יהודים מכל קצוות הקשת, אבל השנה הוזמנו רק 200 אורחים, רובם אורתודוקסים. הממשל הנוכחי מסתדר היטב עם יהודים האוחזים בדעות ימניות, שנמצאים בעיקר בציבור האורתודוקסי. בבורו־פארק, הריכוז הגדול של יהודים אורתודוקסים, טראמפ קיבל 70 אחוזי תמיכה. זה אומר הכול”.

Your Comment/התגובה שלך