תירגמה לעברית: אסיה, מזכירת קיבוץ נגבה.
כותרת “ברנד של משפחת למברוזו” שהופיעה משכה את תשומת ליבי. אין זה מקרה, שמו של חוקר פסיכיאטר בעתון “ישראייגו” –” סקרט” לפני מספר חודשים,ידוע באירופה “ציזרה למברוזו” שחי ויצר באיטליה במאה 19, ידוע לרבים אבל ביטוי “ברנד” , משך אותי עוד יותר – ברנד השתייכות למעמד וקבוצה בכירה של אנשים : כמו מותג הצביע על כך שלצאצאי משפחת למברוזו יש במה להיות גאים. הסתבר, שבארץ יש לא מעט ממשיכי דור של צ’זרה למברוזו. אחדים מהם פנו למדעים, אחרים
משה למברוזו (בר-לב)
לאמנויות. בסוף הכתבה היית פנייה לאנשי משפחת למברוזו בארץ להיענות לבקשה ולספר מה ידוע להם על שושלת למברוזו.
נתונים על המשפחה. שורשים של המשפחה יורדים לעבר הרחוק. כמו משפחות: מנטו, פיאסטרו, חונדו ,אנדז’לו – היא משפחה במוצא איטלקי . במאה 13- 15 המשפחות עזבו את איטליה מחשש על חייהם. חלק מהם הגיע לקרים. הם אימצו חלק מהתרבות הטאטרית המקומית , עם הזמן הם הפכו ליחידה אתנית ייחודית – קרמצ’קים. מבין הקרמצ’קים היו לא מעטים בעלי שם משפחה למברוזו. בתקופת פלישת הנאצים לחצי אי קרים הושמדו רבים מקרמצ’קים, היום נותרו לא יותר מ-200 איש. רבים היגרו למדינות שונות. הקבוצה הגדולה ביותר של קרמצ’קים חייה בישראל מבניהם גם בני ושושלת למברוזו.
באוקטובר של שנת 2010 באוסטריה בכנס של העדה קראתי פרקים מספרי “ספר שחור, ספר אדום” בספר היה דיאלוג מסוג זה: “סבתא, למה אני כמעט לא שומעת שירים בשפה המוזרה שאת מדברת מדי פעם” – ” זה מפני שכבר כמעט לא נותרו אנשים שישירו בשפה זאת” ואני פותחת איתה ספר ” שירי קרמצ’קים מספר העמים האדום” סבתא מספרת על ספר העמים האדום והשחור. הספר השחור זה ספר על העמים שנעלמים, שרובו ככולו הושמד בתקופת הפלישה הגרמנית.
סבתה מוצאת שיר של מיכאל למברוזו. סימה ומיכאל למברוזו בני העדה ופשוטי העם היו ידועים כאנשי החברה . בעדה הקרמצ’קים רבים זכו באותות גבורה , מביניהם: יעקוב צ’פיצ’וב, איליה סילבינסקי, סמיון רפאילוב. בנו של מיכאל למברוזו למד מוזיקה וממלמד קלרינט, אך העיסוק המרכזי בחייו איסוף ותיעוד תרבות ייחודית של קרימצ’קים. הוא יחד עם דוד רבי וויקטור למברוזו הוציאו ספר “קרימצ’קי” . בספר אוסף נדיר של עדויות תרבות הלאומית של העדה. לצערינו וקטור כבר לא בנינו ואת ניהול פעילות התרבותית קיבלה על עצמה דורה למברוזה, גם היא נציגת המשפחה הרחבה.
אני חוזרת לכנס באוסטריה. בסוף הערב ניגשה אלי כותבת מלטבייה וסיפרה שהיא מכירה כרמצ’קית בשם דורה למברוזה, אני מבקשת ספר אחד בשבילה. נתתי לה את העתק האחרון שהיה ברשותי. לאחר שלושה שבועות אני מקבלת דואר אלקטרוני מדורה והיא כתבה” אני קראת בספריך כמו שקוראים בכף היד. שוב ושוב ושוב. גיבורת הספר בת השש אחרי המלחמה כאשר ראוה לפניה את שדה הפרגים צועקת ” תסירו את האדום, תסירו את האדום! זה דם”, כך גם אני . הלב נישטף מדמעות. הרי בגיא ההריגה שם בקרים נותרה כל משפחתי. שנים ניסיתי לבטא את הכאב האישי , בספרך הוא מצא את התשובה. אולי בעזרת הספר, אני אמצא כאן בארץ קרובי משפתי שעלו בשנות ה20 של המאה הקודמת. אני מתפללת שזה יקרה. ” את המכתב הקראתי למבקרי המרכז בארץ בנתניה. מבין המבקרים נמצאה אישה של מין דודה של דורה. האישה המבוגרת היית עדה של השמדת משפחה של דורה…
נכון מספרים שהעולם הוא קטן, אחת המבקרות הקבועות של המרכז בנתניה, סיפרה שעוד סבתה סיפרה על הגירה של קרובי המשפחה של דורה לישראל ולאחר מכן לארצות הברית. יכול להיות שהמפגש יביא לעוד מפגש לעוד….
שבתי למלון – מגדיר שמות רוסיים העתיק ומצאתי:
“משפחת למברוזו שייכת למשפחות רבות באימפריה הרוסית. לפי החומרים שיש בידינו המשפחות האלה השתייכו למעמד אצולה הרוסית במאות 16-17. הם היו בעלי נכסים, מעמד וכבוד. ראשוני משפחת למברוזו מופעים ברישומי אזרחים בתקופת איוון האיום . לצר הרוסי איוון הייתה רשימה קטנה של המשפחות בעלות מעמד מיוחד ברשימה זו הופיעו רק משפחות שקיבלו אות שבח מהצר. זאת הסיבה שהמשפחה שמרה על שמה אוטנטי ברוסיה העתיקה ונשא לאחר מכן סמל של אצולה עתיקת ימים.”
אסיה – מזכירת קיבוץ נגבה:
“מה שריתק אותי בכל הסיפור היה הפיסקה האחרונה. גם ב”מלחמה ושלום “של לב טולסטוי וגם ברומנים קצרים של פושקין מוזכרים דמויות בשם משפחה למברוזו. מתוך ידיעה שהרוסים בתקופת הגיבוש הלאומי שלהם היו רגישים לשמות המשפחה הלא סלביים ופשוט סילקו כל שם שלא היה סלבי ( נתנו שם אחר, כינוי במקום השם המקורי הפיני הגרמני וכו..,) אני נזכרתי שגם אני שאלתי את עצמי את השאלה הזאת , איך נשאר השם למברוזו ולא היה גורלו כמו של שאר שמות המשפחה הזרים. וכעת קיבלתי תשובה.”
המאמר המקורי כפי שהתפרסם בעתון “ישראייגו” –” סקרט” ברוסית:
שושלת לומברוזו, התוניסאית La famille Lumbroso de Tunis
לפני קצת יותר משנה התעסקה כל התקשורת האמריקאית במשפחת Lumbroso התוניסאית. אחת מבנות המשפחה הענפה והמפורסמת , ילידת תוניס, היגרה לאחר מלחמת העולם השנייה לארצות הברית. היא התחתנה לאמריקאי, ילדה שני בנים, בניהם מי שעתיד היה להיבחר סנטור וירג’יניה, ומועמד להציג את מועמדותו לנשיאות ארצות הברית. כשפתאום התגלה לתקשורת שאמו של המועמד Georges Allen הנו בנה של אתי אלן, לשעבר אתי לומברוזו יהודיה ילידת תוניס. כפועל יוצא הוא נחשב ליהודי.
הספור הנחמד הכה גלים בתקשורת העולמית ועורר את סקרנותי, כפי שכל ההיסטוריה של יהדות תוניסיהמעורר את פליאתיבשנה האחרונה. התחקות אחרי שורשיה של המשפחה מגלה ספור מופלא של משפחה אנוסים מספרד, המהגרת בתחילת המאה ה – 16לאיטליה , לאזור טוסקנה, ומשם עוברת לתוניסיה, כדי להצטרף לקהילת יהודי ליוורנו, הלא הם הגראנה. שם החלה ספורה של שושלת מפורסמת ומצליחה.
למשפחת לוברוזו התוניסאית ענפים רבים בינהם אנו מוצאים את הענף שהעמיד מנהיגים יהודיים רבים ומפורסמים. ביניהם אנו מוצאים, אבי המשפחה ומייסד השושלת, יצחק ויטה לומבוזו, יליד ספרד שהיגר כאמור לאיטליה לוונציה, ומשם דרך ליוורנו לתוניס בה התחילה להיווצר קהילה משכילה חרוצה ומצליחה, תחת כנפי ממשלת איטליה. יצחק היה מלומד ואיש הספר. חיבר מספר ספרים חשובים. ספר הסבר לתנ”ך, ספר הגנה על היהדות וכן את הספר “זרע יצחק” הספר הראשון שהודפס בעברית בבית הדפוס העברי הראשון בתוניס.
בנו, אברם לומברוזו, יליד תוניס (1813) תלמיד חכם למד מדעים, והתמחה בפיסיקה.
הביי של תוניסיה מנה אותו כמדען ראשי וכיועצו האישי. הוא זכה בעיטורי כבוד רבים בשל עבודתו המדעית בתוניסיה.
ממלך צרפת , Louis Philippe קבל העיטורl’ordre de la Legion D’honneur (מסדר לגיון הכבוד).
ממלך איטליה הוא זכה לקבל את התואר Baron בזכות מלחמתו המוצלחת במגפת הכולרה אשר קטלה אלפים מתושבידרום תוניסיה.
מהסולטאן של טורקיה היא קבל את אות Ordre of the Medjidie
דוד לומברוזו נולד ב-1817 גם הוא בתוניס, היה איש עסקים מצליח וייצג את ממשלת תוניסיה בנושאים כלכליים רבים בהם הוא התמחה.
ג’אקומו לומברוזו, אחיו של אברהם,למד משפטים באוניברסיטת תוניס, סיים את לימודי בהצטיינות, אך העדיף לעסוק בהיסטוריה של הזמן העתיק ובארכילוגיה.
הוא שמש כפרופסור באוניברסיטאות פיזה (Pisa) וברומא (Roma).
יצחק לומברוזו שמש כרב בית דין הרבני של תוניס ולאחר מכן מונה כרב ראשי של קהילת הגרנה. בנוסף הוא מונה לקאדי, ושימש כגובה מיסים מטעם הביי.
למשפחת לומברוזו כאמור ענפים רבים ביהדות תוניסיה. ילדי אחת מהן הקימן בזמן הכיבוש הגרמני, מחתרת יהודית אשר אספה ידיעות חשובות על הצבא הגרמני בתוניסיה. תודות לידע מסוימת השמידו חילות האוויר של בנות הברית 17 מטוסי תובלה של הצבא הגרמני שסבל ממחסור באמצעי תובלה מאירופה לצפון אפריקה
דרך תוניסיה. על פועלו זה הוא קבל מבנות הברית את העיטור החשוב Croix de Guerre.
הנה כי כן, גם לקהילת יהודי תוניסיה שושלת משפחתית מפורסמת בעולם כולו.
מוטי כהן
- משפחת למברוזו משה לב-רן ( למברוזו) 22/12/2011 | 14:31
- גם בארץ יש צאצאים רבים של משפחה זו. במרוקו יש אפילו רחוב ע”ש למברוזו . בזמנו האמהות בתוניס כשרצו להגיד לבנים שלהם שיהיו צנועים אמרו להם על תיהיו למברוזו. המשפחה מתחילה הרחק ל- 1000 שנה והם צאצאים של הכוזרים שמשם ברחו לספרד ומשם לאיטליה ולארצות המגרב מצרים ולארץ ישראל כמו סבי.
- צ’זארה לומברוזו (איטלקית: Cesare Lombroso, נולד כאזקיה מרקו לומברוזו; 6 בנובמבר 1836 – 19 באוקטובר 1909) היה קרימינולוג יהודי איטלקי ומייסד האסכולה האיטלקית בקרימינולוגיה.
לומברוזו דחה את ההנחה העומדת ביסוד הקרימינולוגיה הקלאסית של ימיו, לפיה הפשע הוא נטייה המצויה בטבע האדם. במקומה הגה תאוריה מורכבת, השואבת אלמנטים מהפיזיונומיה, האאוגניקה, הפסיכיאטריה והדרוויניזם החברתי. התאוריה של לומברוזו (השייכת כיום לתחום הקרימינולוגיה האנתרופולוגית) טוענת כי הנטייה לפשע היא מורשת וכי מי ש”נולד פושע” ניתן לזיהוי על ידי מאפיינים חיצוניים, שבבסיסם ההנחה כי הנטייה לפשע היא אטביסטית.- התאוריה זכתה בזמנה להצלחה, ובמשך זמן מה היוותה בסיס למחקרים נוספים, ולחקיקה שהתקבלה במדינות שונות שנועדה להגביל ולסמן את הפושעים מטבעם. הנחות היסוד שלה הם: האדם הוא יצור דטרמיניסטי; העבריין נולד עבריין (עבריינים מלידה) והעבריין סובל מאטביזם.
