חדשות

מתי והיכן התחיל ה 1 במאי? \ ד”ר שרה כהן

רובנו מקשרים את ה 1 במאי, או “יום העבודה”, עם קומוניזם ועם המהפכה הרוסית. רובנו טועים ובגדול. ליום הזה אין שום קשר לרוסיה, היום הזה כולו הינו תוצרת ארה”ב ואין בלתה, בדיוק כמו בייסבול, פוטבול, מקדונלדס ואפל פאי

לקראת סוף המאה ה 19, התמקד מאבק הפועלים באמריקה על המאמץ להעביר חוק ששמגביל יום עבודה ל 8 שעות בלבד. אכן רבותי, 8 שעות העבודה היומיות שלכם, לא נולדו עם בריאת העולם. עד שהחוק הזה התקבל בקונגרס, לא הייתה כל הגבלה על מספר השעות שבהם המעסיק רשאי להעביד את עובדיו

המאבק של העובדים התחיל בתחילת שנות ה 70 של המאה ה 19. המטרה הייתה קיצור יום העבודה ל 8 שעות בלי שהשכר היומי יפגע. לקח כמעט 20 שנה עד שארגוני העובדים הצליחו לאגד סביבם מספיק עובדים כדי להכריז באופן חד צדדי על המעבר ל יום עבודה של 8 שעות. למעשה העובדים המאוגדים היו אמורים להפסיק את העבודה ולעזוב

האותה העת, המושג “סוציאליזם” היה חדש לעובד האמריקאי, אבל הרעיונות שהסוציאליזם הביא עמו בכנפיו, היו בהחלט לרוח העובדים השכירים. במיוחד מצא חן בעיניהם הרעיום של חלוקה צודקת של משאבי ההון. כבר אז יכלו העובדים להבחין ביתרונות שהשיטה הקפיטליסטית מעניקה להון על פני העבודה, והאפשרות לשנות ולתקן את מה שהם ראו כעיוות, הפך בעיניהם למשהו ששווה להאבק עבורו

בשלב הראשון האמינו האידאולוגים הסוציאליסטיים שהם יצליחו לשנות את החוקים בדרך הדמוקרטית. הם העמידו את עצמם לבחירת הציבור, בעיקר כחלק מהמפלגה הרפובליקנית של אז, שבניגוד לימינו אלה הייתה מפלגת ה”עם”. המצע שלהם הביא לגל של נבחרים ששטף את הקונגרס והעניק לרפובליקנים את השליטה המוחלטת בבתי המחוקקים

עד מהרה שכחו הנבחרים החדשים לשם מה הם נבחרו, והכסף הגדול של ההון הצליח לבלום כל ניסיון לשינוי חוקי העבודה והאנרכיה חזרה לשלוט ברחובות

מאות אלפי עובדים סוציאליסטים עזבו את המפלגה הרפובליקנית ה”עממית” ויצאו לרחובות, כשהם מדלגים מעל ההליכים הפוליטיים. ברחבי ארה”ב התחילו להווצר קבוצות אנרכיסטיות. מאות אלפי עובדים אמריקאיים אימצו לעצמם את האידאולוגיה האנרכיסטית

ששאפה לשים קץ למוסדות השלטון כולל הממשל. האנרכיסטים הטיפו גם לנטילת השליטה על התעשיה ועל המנגנונים המפלגתיים

ב 1884, קיימה הפדרציה של האגודים המקצועיים את הועידה הראשונה שלה בעיר שיקגו שבאילינוי. ההחלטה הראשונה שהתקבלה בועידה הייתה דרישה בלתי חוזרת לשבוע עבודה של 40 שעות. חמישה ימי עבודה של לא יתר מ 8 שעות עבודה ביום, וזאת החל ב 1 במאי 1866. הועידה הודיעה כדי לרמוז על העתיד לבוא במידה והחוק לא יעבור, עובדים ברחבי המדינה את עבודתם ויצעדו ברחובות בהפגנות עובדים ענקיות

בהצהרה שהודפסה זמן קצר לפני לפני ה 1 במאי 1886, פנתה הפדרציה של האיגודים לחבריה בבקשה שלהלן:

נא להתחמש בנשק

מלחמה אל הארמון, שלום לקוטג’ ומוות לעצלנות המפונקת

שיטת השכר הינה מקור הסבל בעולם. היא נתמכת על ידי שכבת בעלי ההון. כדי להרוס אותה צריך להכריח את בעלי ההון לעבוד או למות

פאונד אחד של דינמיט הינו מוצלח בהרבה מחופן של פתקי הצבעה

דרוש את 8 שעות העבודה שלך כשנשק בידיך בלכתך לפגישה עם הכלבים הקפיטליסטים צמאי הדם, המשטרה והמיליציה

אין זה מפתיע שלאור הכרזה שכזאת, התכוננה העיר שיקגו להתנגשות אלימה בין העובדים וכוחות החוק. הזכרון של ההתנגשות האלימה בין פועלי הרכבת השובתים לבין המשטרה וכוחות צבא 10 שנים קודם לכן, היה עדיין טרי במוחות הצדדים לעימות החדש

ב 1 למאי, 1866, עזבו יותר מ 300,000 עובדים את עמדותיהם ביותר מ 13,000 מקומות עבודה ברחבי ארה”ב. בשיקגו הכריזו 40,000 עובדים על שביתה כללית

למרות התחזיות העגומות, לא נרשמו שום מקרי אלימות באף אחת מההפגנות ביומיים הראשונים, רק ביום השלישי החליטה המשטרה של שיקגו להתערב ואחריה החרו החזיקו כוחות משטרה נוספים ברחבי ארה”ב. במהלך ששת החודשים הבאים עובדים מפגינים ושובתים ברחבי הארץ הוכו, נחבלו ונעצרו. באחד העימותים, פתחה משטרת שיקגו באש חיה על המפגינים. לפחות שני מפגינים נהרגו ורבים נפצעו

באמצע כינוס פיוס שראש עיריית שיקגו ניסה לקיים למחרת היום, ניסתה קבוצה של שוטרים לבצע מעצרים בקרב העובדים שהגיעו למקום. התגובה, הושלכה על השוטרים פצצה מאולתרת שהרגה את אחד השוטרים. עד היום זהות משליך הפצצה לא נודעה, אבל השמועה בקרב השובתים דברה על כך שלמעשה הייתה זאת פרובוקציה יזומה על ידי המשטרה בעצמה כדי לתת לשוטרים סיבה לפתוח בירי על הקהל. מספר ההרוגים והפצועים מקרב הקהל מעולם לא פורסם. במהלך שבועות של מהומות שפרצו בשיקגו נהרגו שבעה שוטרים נוספים ומספר לא ידוע של מפגינים ושובתים

שמונה מתוך כל העצורים, הואשמו ברצח השוטרים והורשעו, למרות שלחמישה מהם  היה אליבי מוצק. חבר המושבעים במשפט, שהיה מורכב מבעלי עסקים. ששה מהנאשמים הוצאו להורג ב 11 לנובמבר 1887, השביעי התאבד בכלאו בעזרת פצצה שהועברה אליו בסתר

הפדרציה הפסידה בשלב הזה את המאבק והנושא ירד מהפרק אבל התאריך של ה 1 במאי, הפך להיות באופן לא רשמי ל”יום העבודה”, שבו עובדים השביתו את מקומות העבודה שלהם ליום אחד ויצאו לתהלוכות ענק מאורגנות ברחבי הארץ, למגינת לב הממשל

בתחילת המאה העשרים ניסתה הממשלה למחוק את היום הזה ואת האירוע מהזכרון האמריקאי הקולקטיבי וחוקקה חוק שבו נקבע ה 1 במאי ליום חגו של החוק והסדר

לזכר האירוכעם האלה, קבעה הוועידה הראשונה של האיטרנציונל הבינלאומי של העובדים את ה 1 במאי כיום העובדים הבינלאומי

רק ב 1933, הצליח הנשיא הדמוקרטי פרנקלין דילנו רוזבלט, להעביר את חוק ההבראה התעשייתית הלאומית, בדרך להבראה מהמשבר הכלכלי הגדול. המפלגה הרפובליקנית התנגדה לחוק אבל הרוב הדמוקרטי בסנט הוא שקיבע את החוק לנצח. במסגרת החוק נקבע בין היתר, יום עבודה של 8 שעות, ולא יותר מ 40 שעות עבודה בשבוע.

לזכר האירוכעם האלה, קבעה הוועידה הראשונה של האיטרנציונל הבינלאומי של העובדים את ה 1 במאי כיום העובדים הבינלאומי

אי אפשר לסיים את סיפור ה 1 במאי בלי להזכיר את הסמל שלו: הדגל האדום. גם כאן יש הנחה שגויה שמקורו של הדגל האדום במהפכה הרוסית. ובכן, הדגל האדום הונף לראשונה על ידי המהפכנים של המהפכה הצרפתית והוא אומץ על ידי התנועות הסוציאליסטיות – כולל על ידי המהפכנים הרוסים מאוחר יותר

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*