המפלגה הרפובליקנית הידועה גם בשם ג’י.או.פי. – גראנד אולד פרטי, מהווה כיום את אחת משתי המפלגות החשובות באמריקה, יחד עם היריבה ההיסטורית שלה – המפלגה הדמוקרטית
המפלגה הרפובליקנית נוסדה בשנת 1854 על ידי המתנגדים לחוק קנזס – נברסקה, שאפשר את הרחבת העבדות למדינות המערביות של ארה”ב דאז. המפלגה הניפה את דגל הליברליזם הקלאסי, אידאולוגיה שדגלה בזכות לבעלות על רכוש פרטי, כלכלת שוק, חוק וסדר, חופש דת מובטח על ידי השלטון, עיתונות חפשית ושלום עולמי מבוסס על סחר חפשי בין מדינות – כפוף לאינטרסים מוכתבים על ידי הממשלים. (??? – זה לא נשמע כמו המצע הדמוקרטי של היום?), ובכן, עד שנת 1900, האידיאולוגיה הזאת נקראה: “ליברליזם”, והמפלגה שדגלה בליברליזם הזה הייתה המפלגה הרפובליקנית.
בתחילת המאה העשרים, שינתה האידאולוגיה ה”ליברלית” הזאת בצרפת ובארצות המערביות דוברות האנגלית כיוון. ה”ליברליות” החדשה דגלה בהסרת כל ההגבלות הנוגעות לצבירת הון, (קיצוצי מס על הון), הסרת כל הגבלות על הסחר החפשי בין מדינות בשם אינטרסים לאומיים, והעדפה של אינטרסים כלכליים של אנשי העסקים על האינטרס הלאומי, (??? – זה לא נשמע כמו האידאולוגיה של המפלגה הרפובליקנית של היום?). הגירסה הזאת של “ליברליזם”, אם עדיין ניתן כך לקרוא לאידאולוגיה החדשה, קיבלה כעת את הכינוי: “ליברליזם מודרני”, או “הליברליזם החדש” – ניאו ליברליזם, ולאנשים הדוגלים באידיאולוגיה הזאת, “ניאוקונס”. המפלגה הרפובליקנית זרמה עם האידאולוגיה הליברלית המשתנה, והפכה למה שהיא היום. למעשה, כל מה שנותר ממהות המפלגה הרפובליקנית הישנה זה השם בלבד
כאמור, עם היווסדה, הניפה המפלגה הרפובליקנית את דגל הליברליזם. הרפובליקנים התנגדו להרחבת העבדות למדינות המערב ותמכו ברפורמה כלכלית – אידיאולוגיה שהקנתה להם את הניצחון בבחירות לנשיאות, והכתירה את אברהם לינקולן לנשיא הרפובליקני הראשון בארה”ב.
בשנת 1865, תחת הנהגתו של לינקולן הרפובליקני שקיבל גיבוי מהקונגרס והסנט הרפובליקניים, ארה”ב חוקקה את החוק האוסר על קיום עבדות באמריקה. התנגדות עזה של מדינות הדרום שהיו אז מאוחדות במפלגה משלהן – המפלגה הדמוקרטית, סירבו לקבל את החוק החדש, ולממשל לינקולן לא הייתה ברירה אלא להפעיל כח צבאי במטרה לכפות על מדינות הדרום של ארה”ב את החוק. כך למעשה פרצה מלחמת האזרחים שהסתיימה כידוע בנצחון מדינות הצפון וביטול העבדות.
כפי שהוזכר קודם, בתחילת המאה ה 20, פנתה המפלגה הרפובליקנית ימינה תוך שינוי אידאולוגי של 180 מעלות, ומהמפלגה הישנה נותר השם בלבד. מאז מייצגת המפלגה את האינטרסים הצרים של ההון, תוך אימוץ אידאולוגיה של “שוק חפשי”, תחרותיות ללא גבולות, ומעורבות מינימלית של הממשל בזכויות הפרט. המפלגה שהעניקה לעבדים חופש, הפכה למפלגה שסירבה להעניק לאוכלוסיה השחורה של אמריקה שוויון זכויות, שנחתם בסופו של דבר כחוק על ידי הנשיא הדמוקרטי לינדון ג’ונסון בשנת 1964. שנה מאוחר יותר חתם ג’ונסון גם על החוק המקנה לשחורים זכות הצבעה. שני החוקים האלה התקבלו כאמור למרות ההתנגדות העזה של הרפובליקנים.
המפלגה הרפובליקנית של היום מציעה למצביעים מצע הדוגל בהקטנת המיסים, אידאולוגיה קפיטליסטית של שוק ותחרות חפשיים, הגבלות על הגירה, הגדלת תקציבי הבטחון, איסור על הפלות, איסור בחוק על עובדים להתאגד באיגודים מקצועיים והגבלות על זכות האיגודים שעדיין קיימים, לקיים משא ומתן קולקטיבי עם המעסיקים, ביטול חוק המכונה : “רובי – וויד” שהעניק לנשות אמריקה את השליטה על גופן והפך את ההפלות לחוקיות, כמו גם מניעת כל הגבלות על אחזקת נשק על ידי אזרחים והגבלות נוקשות על חוקי ההגירה. בנוסף, המפלגה הרפובליקנית תומכת בהגדלת מכסים על היבוא, על סחר חפשי בינלאומי לא מוגבל וכמעט ביטול כל החוקים והתקנות הקשורים לאיכות הסביבה, והגורמים לצמצום ברווחי חברות האנרגיה המסתמכות על הפקת ויצור הנפט ומוצריו. כותב דברים אלה אינו מומחה לכלכלה, אבל נדמה כאילו מכסים מוגדלים לא הולכים ביחד עם סחר חפשי לא מוגבל, אבל מי הוא שיביע דעה בנושא? במישור הארצי, תומכים המושלים הרפובליקנים בין היתר גם בשינויים באיזורי הבחירה בארצותיהם, בצורה שתקנה יתרון לבוחרים הרפובליקנים, ובמציאת כל דרך אפשרית מבחינתם, כדי לצמצם את נוכחות המצביעים הדמוקטים בקלפיות ביום הבחירות.
מאז ינואר 2019 ועד ינואר 2021, הרפובליקנים שלטו בבית הלבן ובסנט, על 29 בתי מחוקקים וב 26 משרות מושלים מתוך 51 מדינות ארה”ב. 6 מתוך 9 שופטי בית המשפט העליון הינם מינויים של נשיאים רפובליקנים
הנשיא הנוכחי, כמו גם הרבה רפובליקנים נושאים למעשה את שמו של אברהם לינקולן לשווא. אילו הוא היה קם מקברו היום, הוא לא היה מוצא כל קשר וכל דמיון בין המפלגה הרפובליקנית שלו לבין זו המודרנית הנושאת את שמו לשווא. סביר מאוד להניח שהוא היה בורח ממנה כמו מאש לחיקה של המפלגה הדמוקרטית וקורא לעצמו דמוקרט.
במקביל למהפך האידיאולוגי של המפלגה הרפובליקנית, המפלגה הדמוקרטית עברה גם היא מהפך, וגם ממנה נותר השם בלבד, אבל על זה נדבר פעם אחרת.
