דיעות

נזכרתי ששכחתי – מיומנו של גימלאי

הבוקר החלטתי לרחוץ את המכונית. בדרך לגרז’, שמתי לב שיש המון דואר שלא הספקתי לפתוח. הנחתי את מפתחות המכונית והתחלתי למיין את המעטפות. את החשבונות השארתי על השיש במטבח ואת דואר הזבל, חשבתי לזרוק לזבל אבל הפח היה מלא והנחתי את הדואר על המדף הקטן שליד הפח. “חבל על הזמן”, חשבתי לעצמי, אחרי שאגמור לרחוץ את המכונית אני אוציא את הזבל, אלך לבנק ואשלם שם את כל החשבונות. אמנם אני יכול  לעשות את זה און ליין, אבל עדיף לי לצאת לפעמים קצת מהבית”. בדקתי את פנקס הצ’קים שבתיק שלי כדי לוודא שיש לי מספיק צ’קים לשלם את כל החשבונות וראיתי שיש לי רק שני צ’קים בפנקס. ניגשתי לשולחן הכתיבה כדי להוציא פנקס חדש מהמגירה ואז ראיתי שקודם מתישהו השארתי שם פחית קולה, שהתחממה בינתיים. החלטתי לקחת אותה למקרר. בדרך למטבח, עברתי בסלון ושמתי לב שהאדמה בעציץ, יבשה לגמרי והחלטתי להשקות אותו. הנחתי את פחית הקולה על השולחן בסלון ומצאתי שם את משקפי הקריאה שלי, שחיפשתי כל הבוקר. החלטתי לשים אותם בחזרה על שולחן הכתיבה, אבל אז שמתי לב שהשלט של הטלוויזיה מונח על הכורסא וחשבתי שלפני שאשכח, כדאי שאניח אותו על השולחן בחדר הטלוויזיה. בדרך לחדר הטלוויזיה לא נזהרתי ומיכל המים שאתו רציתי להשקות את העציץ, נחבט במשקוף ונשפכו ממנו הרבה מים. הנחתי את השלט על השולחן במטבח ולקחתי סמרטוט לנגב את המים

בסוף היום נזכרתי שבעצם חשבתי לרחוץ את האוטו וללכת לשלם את החשבונות ושגם הייתי צריך להשקות את העציץ ולשים את הקולה במקרר. עכשיו אני לא מוצא את השלט, אין לי מושג איפה משקפי הקריאה שלי והמפתחות של המכונית, כאילו בלעה אותם האדמה.

אני לא זוכר מה עשיתי כל היום אבל עכשיו אני כבר מת מעייפות אז אני הולך כבר לישון

Your Comment/התגובה שלך