ניסים סיבוני

אפשר אולי להתחיל בניסים הצייר, שציוריו גדולים, עשירי צבע ושופעי אווירה והמספרים את זיכרונות ימי ילדותו במרקש שבמרוקו.
או אולי נספר דווקא על ניסים, המקדיש מזה עשרות בשנים חלק ניכר מזמנו לחקר הפולקלור והמנהגים של מחוזות ילדותו.
אפשר גם לספר על ניסים הסופר, שספריו שיצאו לאור – מוקדשים למחקריו , או על ניסים הקולנוען או המורה והמחנך?
ניסים מעדיף להתחיל כלהלן: “ניסים סיבוני הינו אמן רב מימדי, המקדיש את חייו ויצירתו האמנותית לשלשה תחומים עיקריים: פאר ילדותו במרוקו, לירושלים ולשואה”. מסביר ניסים: “הנאצים תכננו להשמיד את כל היהודים. היה לנו, ליהודי צפון אפריקה מזל. היטלר הוכרע מעט לפני שהצליח להגיע גם אלינו. לו היה מגיע, היה גורלנו כגורל יהדות אירופה. לפיכך ההזדהות שלי עם הקורבנות היא מוחלטת. גם אנחנו, יוצאי צפון אפריקה, “שארית הפליטה” אנו, בדיוק כמו מי ששרד את הנאצים, רק בלי הסבל”.

קשה שלא להתרשם שהמעין ממנו שואב ניסים את החמרים בהם הוא יוצר, נובע ממחוזות ילדותו. הצבעים, המנהגים והטקסים, יחד עם שפע היופי שספג אל תוכו וגירה את דמיונו ואת האמן שבו, משחר נעוריו.
ההתחלה הייתה דרך הצילום דווקא. “נאלצתי לנטוש את הצילומים שלי ואת חיי. פעילותי הציונית – מחתרתית, אילצה אותי לעזוב הכול ולהימלט תוך יום מפני השלטונות. עם מזוודה קטנה הגעתי לפריז, שם התקבלתי לאקדמיה ללימודי האמנויות “ביזר”, במגמה לאדריכלות. לימודי האדריכלות הרחיקו אותי מהצילום וקרבו אותי לציור. שנתיים לאחר שהגעתי לצרפת, נפתחו שערי מרוקו והורי, אליהם התגעגעתי עד מאוד, עלו לארץ.
האיחוד שלי עם הורי בארץ ישראל, גרם לי לשינוי עמוק. מצאתי מחדש את שורשי היהודיים. נעשה לי ברור שיעודי האמיתי הוא קידום האינטגרציה של יהדות המזרח, עם יתר העם היהודי השב למולדתו.
בחיפושי אחרי רעיונות ופתרונות, נעשיתי פעיל בתנועת “עודד” בצרפת. עזבתי את לימודי האדריכלות והתחלתי ללמוד במקביל סוציולוגיה וקולנוע. האמנתי בקולנוע כמדיה חינוכית ולאו דווקא בידורית, שבאמצעותה אוכל לקרב רחוקים.
בזמן לימודי עבדתי כמורה בבתי ספר יהודיים ופעלתי רבות לעידוד עלייתם של תלמידי שרובם היו יוצאי מרוקו. בעזרת מנהל הסטודנטים בישראל, הצלחנו לארגן לרבים מהם מילגות שאיפשרו להם לעלות ולסיים לימודים אקדמאיים בארץ. בתום לימודי, עליתי גם אני והצטרפתי אל משפחתי בישראל.
מעורבותי בקהילה המרוקאית, הפעם כבוגר, החזירה אותי אל ההווי המרוקאי הייחודי, שכבר התחיל לדהות ולהעלם. מצאתי את עצמי מקליט מוזיקה,תפילות, שירים ושירי ילדים. מצלם ומתעד כל מה שאני יכול. עם הגעתי לארץ התחלתי לעבוד ב”טלוויזיה הלימודית”. יחד עם המשך מפעל התיעוד והשימור, שחלקם נעשה כעת במסגרת עבודתי, מצאתי את עצמי מארגן פסטיבלים ואירועים כאיש הסוכנות היהודית, במגמה להציג לקהל הרחב חוויות חושיות מרגשות ולא רק מחקרים אקדמאיים יבשים.
בעת שהייה קצרה בלוס – אנג’לס, לרגל סיום עבודת הדוקטורט של אשתי (במסגרת חופשה ללא תשלום מהסוכנות היהודית), קיבלתי הודעת פיטורין עקב צמצומים. מאחר ולא הצלחתי למצוא עבודה בארץ ההולמת את השכלתי, כישורי וניסיוני ומאחר והייתה לי כאן הצעת עבודה, השאירה אותי מלחמת הקיום, מבצע את מחקרי, מצייר את ציורי, מוציא לאור את ספרי ומחנך דורות של ילדים יהודים – כאן. כאן אני ממשיך במפעל חיי, שחזור תיעוד ושימור של המורשת המרוקאית, בתקווה להגיע ליום שבו ימצאו האמצעים להקמת מוזיאון מורשת יהדות מרוקו”.

להכרות יותר מעמיקה עם ניסים סיבוני, הנכם מוזמנים להיכנס לאתר: jewishstarbox.com