דיעות

סטנלי פישר במאמר מיוחד מאת סטנלי פישר-TheMarker: ארה”ב נפרדת מתפקיד מנהיגת הכלכלה הגלובלית

האיומים העיקריים על היציבות הכלכלית בארה”ב ובעולם כולו הן מלחמות הסחר, שינויי רגולציה והאיום הגובר על עצמאות הבנקים המרכזיים ■ המצב הנוכחי, שבו יותר ממשלות מבעבר מנסות לשלוט בבנקים המרכזיים, הוא מדאיג

סטנלי פישר, סגן יו”ר הבנק הפדרלי ונגיד בנק ישראל לשעברעופר וקנין

כאדם שחינוכו הכלכלי החל לפני יותר מ–50 שנה, למדתי לראות בעקביות של ארה”ב בתמיכתה בליברליזציה של הסחר – חוק טבע. בשל כך, היתה זו הפתעה גדולה כשארה”ב החלה בשנים האחרונות, במסגרת המדיניות הכלכלית של הממשל, להעניק דגש גובר למאזן הסחר במוצרים בינה לבין שותפות הסחר שלה, כקריטריון עיקרי לשיפוט אם מדיניות הסחר של מדינות אחרות היא הוגנת ונאותה. לעתים נראה כי הקריטריון הזה אינו כולל את הסחר במוצרים לא גשמיים (כמו שירותים וקניין רוחני), אולם זה עדיין לא ברור לחלוטין.

בחינת הנאותות של מדיניות הסחר של מדינות אחרות על בסיס מאזן תשלומים דו־צדדי, היא רק חלק מהפתעה גדולה יותר שמעוררת התנהגותה של ארה”ב בזירה הבינלאומית; ברור שנשיא ארה”ב החליט לנטוש את תפקיד ההגמוניה של ארה”ב בכלכלה הגלובלית, אף שבעשותו כן נראה לפרקים כי אין זה לטובתה של ארה”ב.

במסגרת היחסים הכלכליים הגלובליים שנבנו במהלך 70 שנה ויותר, מאז פסגת ברטון־וודס וסוף מלחמת העולם השנייה, ארה”ב לקחה על עצמה שוב ושוב את ההובלה בפתרון בעיות רב־צדדיות בכלכלה הבינלאומית. זה הובהר עם הקמת קרן המטבע הבינלאומית, הבנק העולמי, וההסכם הכללי על מכסים וסחר – שאותו החליף לבסוף ארגון הסחר העולמי. זה הובהר עם יצירת תוכנית מרשל. זה הובהר בדיונים על בעיות פוטנציאליות ובעיות בפועל, כמו משבר החוב באמריקה הלטינית והמשבר האסייתי, ועם השתלבותן של מדינות הגוש הסובייטי לשעבר בכלכלה הגלובלית. זה הובהר גם עם צירופה של סין לארגון הסחר העולמי.

המערכת שנבנתה מאז סוף מלחמת העולם השנייה עבדה היטב – אף פעם לא בצורה מושלמת – אך תמיד מתוך הבנה שיש לטפל בבעיות שיתעוררו, במטרה למצוא להן פתרון. אין כמעט ספק כי קצב הצמיחה של התמ”ג העולמי לאחר מלחמת העולם השנייה היה גבוה מאוד במונחים היסטוריים, אולי הגבוה מעולם לתקופה של 70 שנה. אין כמעט ספק שקצבי הצמיחה הגבוהים ביותר נרשמו באסיה, ובמיוחד בסין, מאז שהחלה בהנהגת הרפורמות הכלכליות שלה.

עתה, מכריזה ארה”ב כי תבסס את כל החלטות המדיניות הכלכלית שלה בראש ובראשונה על בסיס טובתה שלה. איננו יודעים עדיין איך תגיב הכלכלה הבינלאומית לשינוי בעקרונות של מי שהיתה, ועדיין משמשת, מנהיגה שלה. ואולם ניתוח השפעת השיבוש הזה על הצמיחה, וניסיון העבר, כולל ההתפתחויות האחרונות בזירת הסחר הבינלאומית, תומכים בהשקפה כי ביצועי הכלכלה הגלובלית יידרדרו אם העקרונות הללו לא ימשיכו לשלוט בהתנהלות הכלכלית העולמית.

נשיא ארה”ב, דונלד טראמפ, ונשיא סין, שי ג’ינגפינג, בפסגת G20 בבואנוס איירס בתחילת דצמברKevin Lamarque/רויטרס

הכלכלה העולמית מידרדרת במהירות לזירת קרב שבה יש מדינות שמתחרות ביניהן על התעלמות מהכללים של המערכת הגלובלית, במטרה למקסם את הביצועים הכלכליים שלהן על חשבון מדינות אחרות. ארה”ב ומדינות אחרות טוענות שגם סין מתנהגת כך. רוב המדינות המפותחות בעולם מתלוננות על השיטות שסין מנצלת כדי להבטיח לעצמה גישה לטכנולוגיות, שהומצאו ושימשו חברות מובילות שרוצות לסחור עמה. הן מתלוננות גם על שימוש בהתקפות סייבר על ידי סוכנויות ממשלתיות סיניות, במטרה לגנוב טכנולוגיה ושיטות ניהול מחברות זרות. סין, מצדה, מתלוננת על צעדים להגבלת הסחר שהטילה ארה”ב על השקעות ועל יצוא מסין.

 –

התוצאה היא שיש לנו כעת מלחמת מכסים בין ארה”ב לסין, בין ארה”ב למדינות באירופה, ובין ארה”ב לחלקים אחרים בעולם. פוליטיקה של מכסים לא תומכת בפעילותה של כלכלה גלובלית יעילה. מלחמת המסים שמתרחשת באחרונה החלה בהטלת מכסים, ואנו רואים כיצד ממשלות ממהרות לתת סובסידיות, כדי למתן את השפעות המכסים על יצרניות מקומיות וצרכנים מקומיים. כל זה מסבך את מערכת הסחר הבינלאומית, והתוצאה לאורך זמן תהיה התרחבות המגבלות על סחר מבוסס שוק, כמו אלה שניתן היה למצוא במדינות מתפתחות ובשווקים מתעוררים במאה ה–20. ברגע שיילמדו הלקחים ממקרים אלה, יש לקוות שהעולם יחזור לליברליזציה של הסחר והמכסים יורדו.

הנימוק הכלכלי לכך שלא כדאי לפתוח במדיניות של הטלת מכסים, הוא שלכולנו יהיה טוב יותר דווקא מהפחתתם. עלינו לקוות שארה”ב וסין יוכלו להגיע להסכמים שיביאו לביטול ההעלאות האחרונות במכסים, באותה מהירות שבה הן הופיעו.

בניין הבנק הפדרלי בוושינגטוןבלומברג

עד כמה מדאיגה הריבית הנמוכה?

רוב הבנקים המרכזיים הצליחו להימנע מקביעת ריבית שלילית במהלך המשבר הפיננסי העולמי. ואולם כמה מהם לא חמקו מכך, ובהם מוסדות מכובדים מאוד, כמו הבנק השווייצי והבנק השוודי.

במהלך התמודדותו עם חמש תקופות המיתון האחרונות, הוריד הבנק הפדרלי את ריבית הבסיס ב–400–500 נקודות בסיס (4%–5%). נתון זה מעיד כי אם הבנק הפדרלי לא מעלה את הריבית ל–5%, יהיה לו קשה יותר להתמודד עם מיתון פוטנציאלי בעת הצורך.

עד כמה עלינו לדאוג מכך ששער הריבית עשוי לא לעלות על 5% עד שיתחיל המיתון הבא? עלינו להיות מודאגים, אבל לא במידה קיצונית. הגורמים המרגיעים הם:

  1. השפעת חוק דוד־פרנק (הרפורמה ברגולציה על המגזר הפיננסי בממשל אובמה) שחיזק את מערכת הבנקים של ארה”ב, לצד חוקים שמטפלים בבעיות דומות במדינות מפותחות אחרות, בפרט על ידי העלאת דרישות ההון החלות על הבנקים. עם יחסי ההון הגבוהים, הבנקים יהיו חזקים יותר משהיו מיד לאחר נפילת ליהמן ברדרס, כך שכעת נדרשת רמה נמוכה יותר של ריבית התחלתית שממנה ניתן יהיה לרדת.
  2. אנחנו יכולים להשתמש ב–Forward Guidance (תחזית למדיניות הבנק המרכזי), באופן שבו הבנק המרכזי יסביר שהוא מתכוון לשמור על ריבית נמוכה לטווח ארוך יותר בעתיד.
  3. אפשר להשתמש בהרחבה כמותית גם בעתיד.
  4. במיתון החמור הבא, ממשלות יוכלו לסייע גם לבעלי בתים — ולא רק לבנקים.

מה שכן צריך להדאיג אותנו היא הנכונות הניכרת לעין של רגולטורים ושל הקונגרס להחליש את רפורמות דוד־פרנק, בפרט בנוגע לדרישות ההון.

נשיא ארה”ב דונלד טראמפ ויו”ר הבנק הפדרלי ג’רום פאואל בלומברג

לא מפטרים יו”ר בנק פדרלי כל כך מהר

החוק אינו מאפשר לנשיא ארה”ב לפטר את יו”ר הבנק הפדרלי בשל ההחלטות המקצועיות שהוא מקבל. ישנם נושאים שבעניינם ראוי שבנקאים מרכזיים ישמעו את הדעה של גורמים ממשלתיים, לפני שהם משנים משמעותית את המדיניות שלהם; והם צריכים לעבוד בצמוד לממשלה, אך תוך שמירה על עצמאותם כאשר חוות הדעת המקצועית שלהם מחייבת אותם לפעול באופן שלא עולה בקנה אחד עם עמדות הציבור או הממשלה.

נהוג שמי שעומד בראש בנק מרכזי נפגש באופן קבוע עם שר האוצר. ואולם המצב הנוכחי, שבו יותר ממשלות מבעבר מנסות לשלוט בבנקים המרכזיים, הוא מדאיג. בנקים מרכזיים צריכים להיזהר. כשהייתי נגיד בנק ישראל, קולגות אמרו לי לעתים כי ככלות הכל – הבנק עצמאי. לעתים קרובות חשבתי, ולפעמים אף אמרתי, שבמדינות כמו ישראל אנו נמצאים תמיד במרחק שתיים־שלוש החלטות רעות מאובדן עצמאותנו.

ממשלות צריכות להימנע ככל האפשר מלפטר את ראשי הבנק המרכזי. הן גם צריכות להבין שהביקורת שהן מותחות על בעלי התפקידים בבנק המרכזי מייצרת עבורם באופן מיידי מצב קשה. לבנקאים מרכזיים אסור ליצור את הרושם לפיו ההחלטות שקיבלו הושפעו מגורמים פוליטיים. פוליטיקאים לא נוטים, בדרך כלל, להסביר את ההיגיון של הטיעונים שלהם, לפחות לא הרבה יותר מלומר לחברים שלהם שהורדת הריבית תעזור להם פוליטית. בנק מרכזי חייב למנוע מצג לפיו הוא משנה את מדיניותו בעקבות לחץ פוליטי, ובמקרים מסוימים האילוץ הזה גורם לו לשמור על ריבית גבוהה מהדרוש, ומזו שהיה מנהיג לולא היה מופעל עליו לחץ פוליטי. זאת ועוד, ממשלה שמתערבת בקביעת שערי הריבית, תזיק למשק גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

עם זאת, אנשי הבנק המרכזי צריכים להבין שעליהם להתנהג בדרך שמקשה על הממשלה לפטרם. הם צריכים להבין שאם הממשלה ממשיכה ללחוץ עליהם לנקוט במדיניות גרועה, עליהם לצאת נגדה בפומבי, אך להביא בחשבון שיצטרכו להתפטר כדי להגן על עצמאות המדיניות המוניטרית מלחצים פוליטיים לא נבונים. כך הם יתרמו למדיניות המוניטרית העתידית ולחוסן הכלכלה.

אני מקווה מאוד שהבנק הפדרלי ימשיך לבסס את החלטותיו המוניטריות על שיפוט מקצועי בנוגע למה שטוב לכלכלה. יתירה מזאת, אני מאמין בכל לבי כי זה מה שיקרה בפועל, מאחר שמועצת הבנק הפדרלי שמונתה על ידי ממשל טראמפ היא קבוצה מקצועית להפליא של מומחים מנוסים ובעלי כישורים.

פרופ’ פישר כיהן בין היתר כסגן יו”ר הבנק הפדרלי וכנגיד בנק ישראל

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*