דיעות

על כישורי תקשורת מסית, מול מנהיג אמתי מאת: יחיאל גריינימן – רב, חבר “רבנים למען זכויות האדם”

 

בדבר התורה לפרשת השבוע “קֹרַח”, לומדים כיצד קורח ועדתו הסיתו נגד מנהיגות משה ואהרון, ומשה התנגד לענישה סביבתית. מזכיר משהו?…

באמנת האג משנת 1907, תקנה 50 קבעה: לא יוטל עונש כללי, כספי או אחר, על האוכלוסייה בגלל מעשיהם של יחידים, כשאין לראותה כנושאת באחריות משותפת (יחד ולחוד) למעשים אלה”. אמנת ז’נבה הרביעית שנוסחה ב-1949 אוסרת בסעיף 33 על ענישה סביבתית: אדם מוגן לא ייענש על מעשה שהוא לא ביצע אישית. עונשים סביבתיים וכל אמצעי הפחדה וטרור, אסורים. ביזה אסורה. פעולות תגמול כנגד אנשים מוגנים ורכושם, אסורים”. וארגון “בצלם” פרסם באתר האינטרנט שלו: הנורמה האוניברסאלית האוסרת ענישה קולקטיבית מבוססת על תפיסה עקרונית ומקובלת, שהאחריות למעשים פליליים הינה אחריות אישית, בין אם מדובר באדם אשר ביצע את המעשה בפועל ובין אם מדובר באחרים אשר היו שותפים באופן זה או אחר לביצוע העבירה. לפיכך יש חשיבות עליונה לקיום של הליך הוגן לצורך בירור שאלת האחריות למעשה העבירה. גם עניין זה נופל במסגרת זכויות האדם.”

האם האיסור המודרני לענישה סביבתית היא תיאור של מה שהתרחש בפרשתנו בעונש לגבי המורדים נגד המנהיגות של משה רבינו ואהרן הכהן, רודף השלום? האין העונש משמים שמתואר בפרשה מהווה דוגמה של ענישה סביבתי, מעשה שלא ייעשה על-פי המוסר הכלל-עולמי של ימינו?הדברים אינם פשוטים כלל ועיקר, אבל אירוע קצר במהלך פתיחת הפרשה פותח צוהר לגישה אחרת אולי: “יט וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת-כָּל-הָעֵדָה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּרָא כְבוֹד-ה’, אֶל-כָּל-הָעֵדָה.  {ס}  כ וַיְדַבֵּר ה’, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר.  כא הִבָּדְלוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת; וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע.  כב וַיִּפְּלוּ עַל-פְּנֵיהֶם, וַיֹּאמְרוּ, אֵל, אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר: הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא, וְעַל כָּל-הָעֵדָה תִּקְצֹף” (במדבר, ט”ז, י”ט-כ”ב).

שמו של הקדוש–ברוך-הוא המוזכר כאן יש לו ייחוד (ורמז כלל-עולמי מובהק) המבקש פרשנות ייחודית. על כך אומר רש”י: “‘אל אלוהי הרוחות’ – יודע מחשבות אין מדתך כמדת בשר ודם. מלך בשר ודם שסרחה עליו מקצת מדינה אינו יודע מי החוטא, לפיכך כשהוא כועס נפרע מכולם. אבל אתה לפניך גלויות כל המחשבות ויודע אתה מי החוטא. ‘האיש אחד’ – הוא החוטא ואתה על כל העדה תקצוף? אמר הקדוש-ברוך-הוא: יפה אמרת, אני יודע ומודיע מי חטא ומי לא חטא”. כמו שאומר רש”י כאן (וכן במדרש רבה, פרשה י”ח, י”א, שעליו הוא מתבסס) לא מידת ה’, כמידת האדם. ובכל זאת משה רבנו, כמו אברהם אבינו לפניו במקרה של סדום, מוכן להעז להתריס כלפי שמים בדרישה לצדק מוחלט!

משה מוכן להגן על אלה שלכאורה מוסתים על ידי קוֹרַח, וקמים נגד המנהיגות שלו ושל אהרון.מדוע משה מגן על עדת קוֹרַח? משה חושש מענישה של חפים מפשע שאינם מבינים את משמעות הדברים, בגלל ההסתה של קוֹרַח, בעל קישורי התקשורת, שכמעט מביא את העם לפורענות. זאת משום שהעם מושפע מדבריו “היפים” של קוֹרַח על “קדושתם” המיוחדת ועל היותם “נבחרים”.

יתכן שלעולם לא נוכל להימנע מטעויות קשות כאשר אנו, כעם, מתמודדים עם שונאים התוקפים אותנו מפנים ומבחוץ, ומתמודדים במיוחד עם שונאי הדמוקרטיה, הבג”ץ וארגוני זכויות האדם. אך אין לנו פטור מללכת בדרכו של משה רבנו, ולהעז לשאוף לצדק ואמת אל מול המוסתים לרעה. עלינו להבין לרוחם של בני עמינו – כמו גם לאנושיות של כל בני-האדם. הימות צדיק עם רשע? האם נתייחס למוסתים כמו למסיתים, או שמא נדע להבחין? האם נסכים לענישה, אף להריגה, של חפים מפשע – בשמנו? והמבין יבין…

שבת שלום!

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*