Uncategorized

פוסט אחרון

פנים, מרתף, צהריים.
שולחן אוכל גדול, סביבו יושבים גברים ונשים. חלק מהמקומות פנויים. על השולחן כיבוד קל. פירות וקנקני שתיה.

שקט, כולם מאזינים לנחמיה, שמחזיק במגילה.
נחמיה: ויעל.
שתיקה.
אסתר: ואז?
נחמיה: זהו, אין ואז. נגמר התנך. מילה אחרונה. ויעל.
יעל: קראת לי?
נחמיה: לא, ויעל, בפתח.
איזבל: ומה עכשיו?
נחמיה: זהו, כלום. גמרנו.
מרדכי: אנ’לא מבין, הטקסט משאיר אותי ואת אסתר בפרס?
נחמיה: זה בסדר אני חוזר לשם ממילא
אברהם: מה פתאום אתה חוזר לשם? כל הדיל היה “לך לך” צריך להגיע לארץ.
יוסף: שמע, היה איזה מומנטום עם המצרים
אברהם: למה, כי היה לך נוח?
נוח: קראתם לי?
משה: מו מו מו מנ מנ מונטום?! 400 שנה?! ואחר כך אני עוד 40?! מו מו מו מונטום?!

רבקה נכנסת, את היד שלה מחזיק יצחק שלא רואה טוב, מאחוריה שני הבנים, יעקב ועשיו.
הנה אתה תשב פה (מושיבה את יצחק ליד הגר). ואתה, לא לא, לא כאן, אתה תשב לידי, נשאר מהנזיד עדשים? ואתה שם, הנה יש מקום פנוי ליד דלילה.
בני ישראל: איפה האוכל? איפה השתייה?
שמואל עומד: שקט כולם! תגידו את האמת! קראתם אותנו פעם אחת ועכשיו אתם זורקים אותנו!?
עזרא ונחמיה: אנחנו מצטערים, הוחלט שקוראים רק את התורה במחזורים.
איוב: אני לא מאמין!
יצחק: כולם יודעים שאתה לא מאמין!
השולמית: ומה איתנו?
הושע: מה התעוררת? את כל הזמן קוראים אותך גם ככה.

אביגיל נכנסת לחדר עם מגש גבינות ויין וגוף אריה ממולא בדבש.
אביגיל: סליחה, חברים, אל תריבו, זו אשמתי.
דויד נכנס אחריה, מסדר את החגורה.
תמר: דויד! מאיפה אתה באת לי?
דויד: כאילו שאת לא יודעת…

שמשון אוכל את בשר האריה בגרגרנות.

יחזקאל לידו, אוכל עם האצבעות גרגירים שמסביב לאריה, נוהם לעצמו.
דניאל : זה היה ברור! כתובת הייתה על הקיר!
נכנסת רות, באה להתיישב לבין בועז לדויד
עזרא: הלו, סלק את סבתא ש’ך מכאן
בועז קם עליו: הלו, אני מזהיר אותך!
ירמיהו: שמישהו יעשה סדר! אני כל הזמן אמרתי שצריך לחזור לתורה! ומנשה, תסלק את הזבל שלך מכאן!
יהויקים: בצד של מי אתה?! חפרפרת!
מנשה: “סלק את הזבל שלך מכאן…” אחאב, תראה הנה עוד בכייני

אחאב לא שומע, יושב ליד אליהו
אחאב: אתה עוכר ישראל
אליהו: לא, אתה עוכר ישראל!
אחאב: לא, אתה עוכר ישראל.
איזבל יושבת ליד אחאב מצחקקת, ומחביאה אוכל מתחת לשולחן
דבורה נכנסת בסערה לחדר: אפסים! תפארתכם תהיה ביד אישה!
יעקב: שש….אל תשירי בקול, יונה ישן….
יהושע, קם, שולף את החרב: אני לא מבין, מה זאת אומרת נגמר?! מה איתנו?!
שאול (בשקט): זה סיפור מההפטרה… ידעתי שכלום לא יצא מזה…
נחמיה: מצטער, עברו 929 פרקים. זהו. תגידו תודה שאת זה קראנו.
(שרה צוחקת בקרבה)

מיכל: מה את צוחקת? בגלל שאת מהתורה? בגלל שאותכם קוראים כל הזמן?
יאשיהו: בגלל שחטאנו? זה גמול לדורות?! אנחנו לא נוותר! חייבים לקרוא אותנו שוב!
ירמיהו: לא עוד אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה!
ישעיהו: חברים, אנחנו לא ניתן יד לפילוג!
עמוס: אנחנו מהנ”ך וגם לנו יש זכויות!
רחב: בדיוק! מה, אני הזונה שלכם?!
קורח ועדתו: הם צודקים, כולנו אחים! לא לא לא ניתן!
כל יושבי החדר עומדים מרימים שלטים עצבניים בהפגנה: לא לא לא ניתן!
אנוש: אולי נתפשר על תקציר?
יעקב: לא! כולנו אחים! לא! לא! לא נסכים! 929 פרקים!
דויד: מאין יבוא עזרי? מאין יבוא עזרי?

הדלת נפתחת. בנימין ומרים נכנסים לחדר, עם דף שנראה כמו טופס ביד. מסמנים בראשם.
כולם שקטים, מחכים למוצא פיהם. שומעים רק לחישות.
משה, שלמה, עזרא ונחמיה ניגשים אליהם. כולם מתלחשים.
נחמיה ניגש לאדם ולחוה שעד עכשיו ישבו בראש השולחן שקטים. לוחש להם משהו.

אדם וחוה קמים עירומים, מקישים על כוסות יין.
אדם: בראשית ברא…
אהרון: רגע! זה רק התורה או שכולם בעסק?
בנימין ומרים: 929 פרקים. כולם בעסק. קוראים הכל מהתחלה.
כולם מרימים כוסות וצועקים: לחיים!
אדם: בראשית ברא!
מתחת לשולחן קין בועט להבל ברגל.

נויה שגיב היא מרצה למקרא ומפתחת תכנים ותכניות לימוד במקרא וחברה בצוות מיזם 929.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*