דיעות

פריצת דרך – עם מי וכיצד מאת: שלמה גזית – אלוף מיל’, בעבר ראש אמ”ן

במציאות של היום זה לא אפשרי עם ממשלת הימין אלא עם מפלגות האופוזיציה הגדולות; ולא עם אש”ף אלא עם חמאס.

תהליך השלום הישראלי-פלסטיני תקוע. יגאל עמיר, עם 3 כדורי אקדח, רצח את יצחק רבין, ראש הממשלה, וקטע באיבו את תהליך אוסלו. אין טעם לדון היכן היינו עומדים היום אלמלא נרצח רבין, את הנעשה אין להשיב, ובוודאי שאי אפשר לחזור היום לנקודה שבה עמדנו בנובמבר 94′. יחד עם זאת, חובה לומר ברורות: לא יימצא פתרון לסכסוך הישראלי-ערבי כל עוד לא תיפתר הבעיה הפלסטינית, פתרון שיהיה מקובל גם עליהם, ופתרון שההנהגה הפלסטינית תוכל לאכוף ולחיות עמו.

במציאות של היום, שני הצדדים אינם מסוגלים להגיע בדילוג אחד להסכם הסופי ולסיום הסכסוך. היעד שאליו עלינו לחתור: הסכם-ביניים שיעצור את התהליכים השליליים של היום, ובה-בעת יכשיר את הקרקע ואת הלבבות שמשני הצדדים לשלבים המדיניים הבאים.

למודי ניסיון, במציאות הפוליטית והתקשורתית של היום אין כל סיכוי להתקדם ולהצליח במשא-ומתן גלוי שיתנהל לעיני התקשורת או בידיעתה. אין אף סיכוי למשא-ומתן “חשאי” שיתנהל רק על דעת ה”קבינט” או ההנהגה המדינית.משא-ומתן כזה לא יישאר חסוי לאחר 24 שעות, לכל היותר.

הסיכוי היחיד, לדעתי, לנהל משא-ומתן בהצלחה, וכמובן להשלימו ולהגיע לטיוטת ההסכם, הוא במשא-ומתן שיהיה חשאי לחלוטין. אני מתכוון למשא-ומתן שבדרג המדיני שותף לו רק איש אחד, ואלו שמקיימים את המשא-ומתן הם אנשים פרטיים העושים זאת כאילו על דעת עצמם, עם דיווח, עדכון והנחייה מינימליים של המנהיג הפוליטי.

ב-70 שנותיה של ישראל הצלחנו להגיע להסכמים רק במשא-ומתן חשאי. מבלי לפרט, אזכיר כאן 4 שיחות: השיחות שניהל שר החוץ משה דיין עם המצרים בממשלת מנחם בגין; הפגישות החשאיות שקיימנו עם ירדן והמלך חוסיין; השיחות שקיימנו אנוכי, ואחר-כך אפרים סנה, מול מנהיגות אש”ף בטוניס; וכמובן – השיחות שניהלו יאיר הירשפלד ורון פונדק מול נציגי אש”ף באוסלו.

אינני מאמין שממשלת הליכוד – בוודאי לא בהרכבה הנוכחי – מעוניינת ותהא מוכנה ליזום שיחות אמתיות מול הפלסטינים. זאת, בעיקר משום שמגמות ההסכם שאפשר להגיע אליו מנוגדות לחלוטין לאמונה ולמדיניות של הליכוד; ומנוגדות, על-אחת-כמה-וכמה, ליעדי שותפיו הקואליציוניים; וכן בשל אי-היכולת לשמור שיחות אלה בסוד.

הקריאה ברת-היישום שלי מופנית למנהיגי 2 המפלגות הגדולות שבאופוזיציה – “המחנה הציוני” ו”יש עתיד” – לאבי גבאי וליאיר לפיד. אני קורא לכל אחת מ-2 ההנהגות למצוא את מקביליהם בהנהגת המחנה הפלסטיני, ליזום מהלך של שיחות חשאיות לחלוטין, לחפש ולאתר את ה”הירשפלד” וה”פונדק” של היום (ואינני מוציא מכלל אפשרות שתימצא למטרה זו אף אישיות ערבית-ישראלית מתאימה ונאמנה), אשר ינהלו שיחות בחשאיות מוחלטת, עם הדרכה והתייעצות מינימאלית, עד שיצא ה”עשן הלבן” – עד שתושג טיוטת הסכם שתהא מוכנה להצגה ומוכנה לקבל את תמיכת הציבור.

עם בשורה זו, לכשתושג, יצא המנהיג בישראל, יקרא לעם לתמוך בתכנית ולהכריע לגביה בבחירות – לדחות, או לתת יד-חופשית למפלגה להשלים את ההסכם, לחתום עליו עם הצד הפלסטיני, ולצאת לדרך. אל לנו לנהל בצד הפלסטיני את המשא-ומתן עם המנהיגות הנוחה לנו, אלא רק עם ההנהגה שתהא מסוגלת גם ליישם את ההסכם שיושג. במציאות של היום, זו איננה הרשות הפלסטינית והנהגת אש”ף.

לא הייתי דוחה על-הסף ניהול שיחות חשאיות על הסכם ביניים עם מנהיגות חמאס. שמענו כי זו מציעה לישראל הודנה ל-20 שנים. אינני אוהב את מנהיגי חמאס, אולם הסכם כזה, אם יושג, תוצאתו לא תיקבע על-ידי אמנת חמאס הקיצונית – אלא בפרטי ההסכם, וביכולת הצד השני ליישמו.

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*