דיעות

שום דבר לא ישנה את דעתי \ אבי אור

למרבה הצער, כמעט ולא ניתן לשנות את דעתם של אנשים באמצעות עובדות! להנחה הזאת יש כעת גם תוקף מדעי בעקבות כמה מחקרים. “האמת  – מאיימת, ובני אדם נוטים להגיב על איומים בתוקפנות לעומתית”, אומר ג’ייסון ריפלר, מומחה למדעי המדינה וחוקר באוניברסיטת הקסטר.

בשנת 2011, ערך ריפלר ניסוי בקרב הורים צעירים שסירבו לחסן את ילדיהם. ההורים האלה שוכנעו כתוצאה מחשיפה לשמועות במדיה החברתית, שחיסונים הינם בין הגורמים העיקריים לעליה המשמעותית במקרי אוטיזם. לצורך המחקר חילק ריפלר את משתתפיו לשתי קבוצות. הקבוצה האחת הורכבה מהורים שהיו משוכנעים ב”אמת” שלפיה חיסונים גורמים לאוטיזם. הקבוצה השנייה הייתה מורכבת מהורים שהיו מודעים לאינפורמציה הנ”ל, אבל לא היו בטוחים בנכונותה

שתי הקבוצות נחשפו לאותן הרצאות מומחים ולהוכחות סטטיסטיות מדעיות ובדוקות, ששוללות תכלית השלילה את הקשר שבין חיסונים לאוטיזם. ההורים שהיו משוכנעים מלכתחילה בקשר הזה, לא שינו את דעתם גם אחרי שנחשפו למידע ולהוכחות והודיעו שהם ימשיכו שלא לחסן את ילדיהם. ההורים שלא היו משוכנעים, קיבלו את העובדות והודיעו שהם לא רואים כל סיבה מדוע שלמנוע מילדיהם להתחסן

מסביר ריפלר: “אנשים נחשפים למידע הנכון והעובדתי, אבל מחפשים סיבות אחרות להמשיך להתנגד. למי שחושש מחיסונים יש הרבה סיבות שאינן קשורות לעובדות, שלרוב הם אינם מודעים להן בעצמם. בתודעה שלו חיסונים הם בעיקרון דבר לא טוב. יכול להיות שהחשש שלהם מאוטיזם כתוצאה מהמידע וההוכחות שהם נחשפו להם יחלש, ובמקומן יתעוררו חרדות אחרות

לא קשה לנחש איך זה עובד בתעמולה פוליטיות. בואו ניקח לדוגמא אזרח בריטי ששמע אזהרות מצד תומכי הבקזיט מפני גל הגירה טורקי – מוסלמי, וזאת מפני שטורקיה עומדת להצטרף לשוק האירופאי. בדיקה פשוטה של עובדות משכנעת כל אדם רגיל שאין לו דעה מוקדמת, שאין לשמועה הזאת כל בסיס. טורקיה אינה מועמדת, ואף לא ביקשה מעולם, להצטרף אל השוק האירופאי המשותף. על פי ריפלר, מי שמשוכנע שהטורקים באים, לא ישנה את דעתו גם אם העובדות המוצקות יוצגו לו ללא כל צל של ספק. האזרח הזה יאמץ לו חרדות משניות הקשורות בהתנגדותו להגירה, לאיסלאם הקיצוני הטרוריסטי

וכדומה. הוא אולי יפסיק להשתמש בטיעון הצטרפותה של טורקיה לשוק האירופאי, אבל הוא לא יסוג מהתמיכה שלו בברקזיט

או אם אתם רוצים דוגמא יותר קרובה: אזרח אמריקאי תומך בבניית חומה בגבול הדרומי עם מקסיקו, בגלל שמקורות המידע שלהם הוא מאזין ובהם הוא צופה, שכנעו אותו שרק חומה יכולה לעצור את שיטפון המהגרים הלא חוקיים, את כנופיות הפשע, הברחות הסמים, הסחר בבני האדם, וכל יתר הרעות החולות המאיימות על החברה האמריקאית הלבנה. מעל לכל שכנעה אותו דעת שכנו, שגם הוא תומך בבניית החומה, שהמספרים העצומים – עשרות מיליונים – של הלא חוקיים, מסכנים את העליונות הלבנה – אירופאית של ארה”ב

האם אתם חושבים שדוחות ממשלתיים רשמיים ששוללים את ה”עובדות” הנטועות בראשו של האזרח שלנו, סטטיסטיקות של מרשם התושבים, וכל מידע מבוסס אחר הסותר את מה שבראשו ישנה את דעתו? לא ולא

עוד אומר ריפלר: “כולנו מחשיבים את עצמנו לבני אדם הגיוניים המונחים על ידי השכל ולא על ידי הרגש. מוחנו בונה לעצמו עולם מושגים ועובדות שמותאמות לאמונות הבסיסיות שלנו וזאת כדי שנוכל לשרוד בסביבה החברתית בה אנו מרגישים הכי נוח. כתוצאה אנחנו צריכים לוודא שהאנשים שמסביבנו יהיו בצד שלנו, ובאותה עת אנחנו מתאמצים להתיישר עם הקבוצה שלנו כדי להרגיש שייכים. השייכות הזאת עוברת דרך הרגש ולא דרך ההגיון”. כבר בשנת 1954 נערך מחקר בנושא ה”ההגיון הקבוצתי”. לשתי קבוצות אוהדי כדורגל אמריקאי בשתי אוניברסיטאות ידועות, הוקרן סרט המשחק האחרון בין קבוצותיהם. הצופים התבקשו לרשום לעצמם את מספר העבירות שעברו שחקני הקבוצות במשחק. למרבה הפתעת החוקרים, כל אחד מהמשתתפים מצא ששחקני הקבוצה היריבה עברו יותר עבירות משחקני הקבוצה שהם אוהדים. לא היה צריך להיות גאון כדי להסיק שראיית המשחק של כל אוהד, נעשתה דרך המשקפיים של הנאנות הקבוצתית שלו

ונחזור אלינו: שתי קבוצות סטודנטים צפו בסרטון של הפגנה סוערת. לקבוצה אחת נאמר שההפגנה התקיימה בשער בסיס צבאי אמריקאי, על רקע ההחלטה לקדם את מדיניות המאפשרת למועמדים לגיוס לצבא האמריקאי שהם הומוסקסואלים שלא להצהיר על נטיותיהם המיניות – (מדיניות שבוטלה לאחרונה על ידי ממשל טראמפ). לקבוצה השנייה נאמר שזאת הינה הפגנה מול מרפאה שמבצעת הפלות. כל הסטודנטים שהזדהו עם המפגינים בשתי ההפגנות, הגדירו את עצמם כשייכים למחנה הליברלי, בעוד כל אלה שהביעו שאט נפש מהמפגינים, הזדהו כשמרנים. כל צד ראה את מה שהוא רצה לראות,

תוך התעלמות ודחיית הפרטים הנוגעים להפגנה עצמה: האם המפגינים עברו על החוק או שהתנהגו בצורה שמסכנת עוברי אורח? המשתתפים במחקר לא באמת ידעו מה סיבת ההפגנה והיכן היא מתרחשת. כל מה שהם ידעו זה מה שספרו להם עליה, וזה מה שגיבש מבחינתם את יחסם למפגינים

“כשאנחנו שומעים או צופים בעובדות שלא תואמות את הדעות שלנו, אנחנו נוטים לסנן אותן ולקבע את דעותינו הישנות ביתר שאת. מאוד לא נוח לנו לחיות עם המחשבה שאנחנו לא צודקים”, אומר ריפלר. נראה שכאילו בנושאים כמו שינוי האקלים למשל, או אצלנו היהודים – זמן וצורת בריאת העולם למשל, צריך המדע להפוך למכנה משותף בין בני האדם. מסתבר שלמסקנה ההגיונית הזאת אין בסיס במציאות. “כאשר אנו מבקשים לדעת עובדות – אנחנו רוצים לדעת את האמת. אבל כשאנחנו מבקשים לקבל אישור לדיעותינו, המסננת נכנסת לפעולה ואנחנו מסננים עובדות שלא תואמות אותן, או מאמצים “עובדות” מומצאות והופכים אותן בתודעתינו לאמת. בקיצור”, אומר ריפלר,  “עובדות מפעילות מנגנון הגנה אצל בני אדם דעתניים שרוצים יותר מכל להרגיש שייכים לקבוצה שדיעותיה תואמות את דעתם” סוף ציטוט

ועוד יותר בקיצור, ואת זה אני אומר, אין מה לעשות וחבל על הדיבורים

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*