אנו עתידים, אם לא יחול שינוי, להתמודד בעוד שבועיים עם משט ימי חדש אשר יאורגן ע”י ארגון IHH הטורקי, משט האמור לפרוץ את הסגר הימי אותו מטילה ישראל על חופי עזה. המשט הקודם, במאי 2010, הסתיים בהצלחה טקטית ישראלית – אף לא אחת מן הספינות לא הצליחה לפרוץ את המצור ולא הגיעה לעזה. ולדאבון לב, בכישלון אסטרטגי – ניסיון לוחמי שייטת 13 להשתלט על ה”מאווי מרמארה” הטורקית הסתיים בהריגת תשעה מנוסעי הספינה ובפציעת חמישים אחרים. העולם הזדעזע מן העימות, החריף המשבר ביחסינו עם ממשלת אנקרה וישראל נאלצה להודיע, בעקבות האירוע הקשה, כי היא מבטלת את הסגר היבשתי על הרצועה (להוציא אמל”ח) וכי בהסכם עם המצרים ניתנה האפשרות לכל ספינה שיעדה רצועת-עזה לפרוק את מטענה בנמל אל-עריש, משם יועבר המטען לרצועה בדרך היבשה, ללא פיקוח ישראלי על המטען.
אנו למדים כי פיקוד חיל הים והשייטת הפיקו לקחים. מבטיחים לנו כי הפעם יוכלו לוחמי חיל הים להשתלט על ספינות המשט מבלי לחזור על תמונות העימות הקשות שמלפני שנה (וזאת בהנחה שציבור המפגינים שעל הספינות לא הפיק אף הוא לקחים וייערך אחרת), ומבלי להשאיר עשרות נפגעים מקרב ציבור המפגינים על סיפוני הספינות. גם יחידת דובר צה”ל – כך מספרים לנו – הפיקה לקחים. זו תדאג להפיץ צילומים מן העימותים שעל סיפוני הספינות בזמן אמת. הזירה התקשורתית תהיה במקרה זה יותר מאוזנת.
אך מי יסביר בעולם את תבונת עצם חסימתן של ספינות המשט ומניעת הגעתם של מאות, ואולי אלפי, המפגינים מעשרות מדינות ניטרליות לשטחי הרצועה? מפגינים שכל מטרתם להוכיח כי רצועת עזה אכן נתונה במצור וכי הסגר הישראלי לא הוסר לכל אותם מאות ואלפים אנו אומרים “ברוך בואכם לרצועה, אולם עשו זאת דרך נמלי אשדוד או אל-עריש”. מי יבין את צעדנו זה? מי יבין את הגיונו? והיכן ההשלכות המדיניות? אנו נראה העמקה של המשבר ביחסי ישראל – טורקיה. האומנם זה מה שאנו מבקשים? איננו יודעים – אך העימות בים עלול לפגוע קשות ביחסינו העדינים היום עם השלטון בקהיר. והעימות לא יוכל להשאיר גם את מחמוד עבאס אדיש – רצועת עזה היא היום בתחום אחריותו. מה נדרש לעשות היום –בטווח המיידי, החלטה להתעלם מן המשט ולא למנוע את הגעת הספינות. כך נהגה בעבר, בתבונה רבה, ממשלת אהוד אולמרט, והשמיים לא נפלו.
ובטווח הקצת יותר רחוק – לקבל החלטה על התנתקות ישראלית מוחלטת מאחריותה לנעשה ברצועה. אדרבא, תהא זו תלויה כולה בחשמל, במים ובאספקה ממצריים, מן הים ואף מן האוויר. מבחינה ישראלית – תחזור הרצועה להיות שטח זר ואויב, ממש כפי שהייתה עד יוני 67′.
