שרה ג’ייקובס, 25, הגיעה עם בעלה יוסי ללוס אנג’לס לפני שלוש שנים בלבד ולאחר שליחות מטעם חב”ד בבלגיה. אלא שהזוג הצעיר לא כל כך אהב את הקור במדינה ושרה מודה שגם לא כל כך הסתדרה עם השפה וכך הם החליטו שבמקום לחזור לארץ, הם ימשיכו לכיוון ארה”ב, כאן מתגוררת אחותו של יוסי, רוחי.
בבלגיה גם נולד הילד הראשון של בני הזוג, הילל, היום בן שלוש וחצי ולאחר שעברו ללוס אנג’לס, נולדה כאן בתם בת השנה.
למרות ששרה הינה חבדניקית, הרי היא מתמחה באמנויות הבימה וריקוד.
איך זה בדיוק מסתדר להיות דתיה ורקדנית?
“בסדר גמור, אין כאן כל סתירה. אני מופיעה בפני נשים בלבד ומלמדת בנות ריקוד. התחלתי עוד בארץ כילדה כשההורים שלי ראו שאני מאוד אוהבת ריקוד ורשמו אותי ללימודי ריקוד מודרני וג’אז. למדתי מכיתה ג’-ז’ והמשכתי ללמוד גם בתיכון ולהופיע בכל רחבי הארץ ביחד עם להקות ריקוד לצלילי מוסיקה אינסטרומנטלית, ללא מילים”.
הופעת בפני נשים דתיות?
“בעיקר דתיות, אבל גם בערבים בהשתתפותן של נשים חילוניות גם כן. אנשים לא יודעים מה קורה בעולם החרדי והדתי. הם רואים חרדים שזורקים אבנים וחושבים שזה משקף את כל מי שהם. יש הרבה חרדים שהולכים ללמוד עריכת דין, ראיית חשבון ועוד ויש בנות כמוני שגם לומדות ריקוד ועוסקות במקצועות שלא נחשבים “דתיים” בהכרח”.
האם גם לימדת ריקוד בארץ?
“אני מלמדת בחב”ד בעיר, בשעות הבוקר עברית ואחר הצהריים מלמדת ריקוד וספורט ואחראית על הופעות בבתי הספר בפני ההורים”.
מדי יום שישי, מארחים בני הזוג ג’ייקובס בין 10-20 אורחים לארוחת השבת, בחגים המספר אף עולה, אבל שרה עושה הכל בחיוך וברוגע. אולי העדר מכשיר הטלוויזיה בבית תורם לזמן הרב אותו מעבירה שרה במטבח בבישולים.
איך בדיוק עושים את זה כל יום שישי, לאחר יום עבודה ועם שני ילדים קטנים?
“זה כיף. אני מתקתקת מהר מאוד את הבישולים, מבשלת אוכל מרוקאי ואמריקאי ומאוד נהנת מזה. זה מה שמביא לנו את הברכה והשמחה לבית. כולם מתלבשים לקראת ארוחת השבת, באים אורחים והאווירה מאוד ביתית וחמה. בשבילי זו לא טירחה אלא כיף”.
יש לך חלום שהיית רוצה להגשים?
“הייתי רוצה לפתוח סטודיו מקצועי לריקוד וספורט לבנות. יש פחות מתח מיני ויותר נוחות כשמתעמלים ורוקדים בסטודיו עם נשים בלבד וזה חלום שאני מאוד מקווה שיתגשם יום אחד”.
