feb

70 פנים לתורה

נודה בקול ונאמר. מי שמתרגם את פסוקי התורה באופן מילולי ומיישם אותם כאן, על פני האדמה, עשוי להביא עלינו חורבן. הסכנה הזו רובצת לפתחם של כל מי שנוגע בספר הזה

השבוע ה-33 במסע בשביל התנ”ך במחזור הקריאה הראשון שלנו, שנת 2015, היה שבוע קשה. האוויר עמד בשמים ועננים שחורים הציפו את הארץ בקנאות דתית. אתה פוסע חסר נשימה בין דמויות שנושאות שם שמים בפיהם וחרבות בידיהם. יד האוחזת בסכין שחיטה ששפכה דם נקי של שירה בנקי ז”ל, ידיים עלומות ששרפו שריפה רעה שהבעירה את גופו של התינוק עלי דאוובשה יחד עם משפחתו בכפר דומא ועד לפה מפיץ שטנה של מנהיג ארגון להבה הקורא לשרוף כנסיות. והכל בשם התורה.

נודה בקול ונאמר. מי שמתרגם את פסוקי התורה באופן מילולי ומיישם אותם כאן, על פני האדמה, עשוי להביא עלינו חורבן. הסכנה הזו רובצת לפתחם של כל מי שנוגע בספר הזה. אולי בגלל זה בחרו יהודים מסביבת העולם החרדי להימנע מלימוד התנ”ך בכלל. הם תמיד העדיפו את לימוד התורה שבעל פה התלמודי שספוג בחוכמת חיים של יהודים השורדים בתוך שלטון זר. אין בהם את המתח האצור בתורתו של עם המבקש להיות ריבון בארצו.

אבל אנחנו כאן לא כדי להיות מיעוט נרדף אלא כדי לנהל חברה יהודית של מופת. כנראה שיש בתוכנו ויכוח על המושג “מופת”. ביקרתי במהלך ימי השבעה את משפחת בנקי בבית הכרם. משפחה ירושלמית, חילונית על פי הגדרתה. פגשתי אנשים שמיישרים אליך מבט בלי אלימות ובלי משטמה. לא, הם לא מטילים רפש על ציבור שלם. הם יודעים להבחין בין אנשים ויודעים היטב שהטוב והרע אינם נחלתו של שבט זה או אחר. בכל מחנה יש את האור והחושך השרויים בערבוביה. יצאתי מהם וחשבתי על פניהם של הורי שלשת הנערים שנרצחו כאן בשנה שעברה. איזה דמיון מדהים. עולמות שונים אך הפנים שוות – פנים מפיקות טוב.

הצעידה המשותפת הזו בפרקי התנך חייבת להוציא אותנו מהחדרים המבודדים ומלאי הפחדים שלנו ולהפגיש אותנו עם המרקם המלא של ישראל, שמורכב מהמוני אנשים שמשתוקקים למגע עם האור והטוב.

הרב בני לאו הוא ראש מיזם 929, בשותפות עם גל גבאי

Leave a Comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *

*