איך יגיבו חובבי ישראל בקונגרס האמריקני כשיגלו כי אחת המפלגות שצורפה לקואליציה הממשלתית החדשה ביוון המתפרקת, היא מפלגת “לאוס” (“העם”) הלאומנית-ימנית-קיצונית, בעלת המסד הדתי, שמנהיגיה – גאורגיוס קראצאפריס (בתצלום) ושני פוליטיקאים נוספים ממפלגתו שזכו במשרות רמות דרג בממשלה החדשה – נתפסו לא פעם בהתבטאויות אנטישמיות בוטות.

כותרת המאמר מעוטרת בסימן שאלה ובסימן קריאה כאחד. יש מאתנו שלא יודעים לשאול ולכבודם שמתי שם את סימן השאלה, בתקווה שאולי יתעורר בתוכם קול קטן וילחש להם מבפנים: “אולי בכל זאת יש כאן משהו לא […]

שוב אנחנו עומדים לפני הפסטיבל השנתי לזכרו של יצחק רבין ז”ל – הזדמנות קבועה לשמאל הישראלי לחבוט בפומבי וללא כפפות במתנגדיו הפוליטיים. אלא שהשנה הוא חל בדיוק בזמן שהמחזור של חורף 93 – שנת אוסלו – מתגייס לצבא.

האם יתכן שהבוחר האמריקאי כה אדיש, אם לא מסתייג, מהמועמד ממיט רומני. האם יתכן שביאושו כי הרבה, הוא מוכן להשליך את יהבו, למועמד הנשוי בפעם השלישית, יושב ראש הקונגרס לשעבר? האם יתכן שהוא מוכן להתעלם מהעובדה שהוא מבזבז סכומי עתק על תכשיטים לאשתו, בעיצומו של משבר כלכלי חמור ביותר, שעובר על אחיו האמריקאים, להם הוא שואף לקרוא: “ידידי האזרחים”?

שש עשרה שנים לאחר מותו הטרגי, זכה יצחק רבין לתשבחות מפיו של ברק אובאמה, הקורא לו איש של אומץ ושל שלום, אשר: “הפגין שמחויבות לתקשורת, שיתוף פעולה, ורוח של פיוס אמיתי, עזרו לשנות את פני ההסטוריה”.